בחג השבועות תק"כ (1760), לפני כמאתים חמישים שנה, עלה לגנזי מרומים רבי ישראל בעל שם טוב – מייסד תנועת החסידות. כידוע, תנועת החסידות עוררה בשעתה פולמוס חריף וחצתה את את יהדות הגולה לשני מחנות: חסידים ו"מתנגדים". גם כיום קיימים ניכרים עדיין הבדלים בין החסידים וה"ליטאים" בסגנון החיים, בדרך החינוך וכו´. כאן ברצוננו להציג שאלה: מהי ההשקפה הנכונה על מחלוקת זו, האם גם בימינו קיימת המחלוקת, וכיצד נדע היכן נמצאת האמת?
תשובה מפתיעה על שאלות אלו עונה הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, בעל ה"מכתב מאליהו". הרב דסלר שימש בין היתר כמשגיח רוחני בישיבת פוניבז´ והיה אחד מגדולי המוסר והמחשבה בדור האחרון. רפרוף קצר בחמשת הכרכים של ספרו "מכתב מאליהו" (או בדיקה במפתח המקורות בסוף כרך ה´) יגלה מיד כי מקורותיו של הרב דסלר, הם מצד אחד הגאון מוילנא ותלמידיו וגדולי בעלי המוסר הליטאיים, אך מנגד אנו מוצאים בספר גם רעיונות מ"בעל התניא", רבי נחמן מברסלב, ועוד רבים מגדולי החסידות. כיצד שילב הרב דסלר בין שני הזרמים?
התשובה על כך נמצאת באחד מן המאמרים בספר, בשם "חסידות ומוסר" (כרך ה, עמ´ 35), בו מורה הרב דסלר על הצורך לשלב בין שתי הגישות בדורנו ולקחת מכל צד את מה שיכול לעזור לאדם להתרומם. לא ניתן להביא במסגרת זו את כל המאמר, נביא כאן רק שני קטעים קצרים המלמדים אודות היחס הנכון למחלוקת החסידים והמתנגדים בדורנו.
כותב הרב דסלר:
"ההבדל בין אנשי חסידות ואנשי ´העולם´ (המלה ´מתנגד´ היא חריפה מדי) הוא בשני חלקים: א. בפילוסופיה. ב. בהנהגה. הרבה סוברים שיש פער גדול ביניהם בענינים עמוקים של אמונה. אבל זוהי טעות מוחלטת. הרי נתברר מכבר שאין בשום אופן חילוקים עקרוניים בין המושגים העמוקים שבספרי החסידות ומה שנאמר ע"י הגר"א ור´ חיים מוואלוז´ין זצ"ל. אבל בשטח הפילוסופי ההבדל ביניהם הוא רק איך ולמי ללמד את הענינים העמוקים ההם, באיזה אופן לבארם ואיך להשתמש בהם".
לאחר מכן ממשיך הרב דסלר באריכות לבאר את הבדלי ההנהגה בין שתי הגישות. מצד אחד, ההסתמכות על הרגש והתלהבות כמכשיר לעבודת ה´, לבין התבוננות קרה ומחושבת בפנימיות האדם ונסיון לביקורת עצמית פרי ישיבות המוסר, ולבסוף כותב מילים ברורות:
"בזמננו – ה"אמיתות" של בעלי המוסר כבר ירדה מן הפרק. כבר אפסו אנשים עם אמת עמוק בלב, עם חשבון נפש חזק ואמיתי. כבר הגיעו עיקבתא דמשיחא שאמרו חז"ל שיהיה דור חיצוני. אם אדם כבר לומד מוסר, הוא מעוניין בעיקר בחכמת המוסר, הפילוסופיה והפסיכולוגיה העמוקה הקשורות עם מוסר. אם הוא לומד מוסר בהתפעלות, אינו מביא את זאת לחשבון הנפש. גם אצל חסידים חסרה היום העבודה עם דביקות. לא נשארת אלא החיצוניות של חסידות, שנראה קצת כהתלהבות. יש ניגון, אבל הנשמה של הניגון איננה. ההתלהבות בתפילה כמעט שייכת לעבר. לעידן של היום לא נשארה כמעט אלא דרך אחת, לקחת כל מה שיכול לעזור ליהדות, החכמה של חסידות ומוסר ביחד.... הלואי שהתעוררות המוסר יביא היום לקצת התלהבות חסידית. והלואי שההתלהבות תתאמץ בקצת חשבון הנפש. הלואי שע"י כל אלה ביחד נזכה לעלות ברוחניות ולהחזיק מעמד כבני תורה ביהדות מחוזקת. יסייענו השי"ת לזה".
בהזדמנות אחרת הסביר הרב דסלר שהשפעת הקדושה בחוץ לארץ מגיעה דרך שרי האומות, כלומר "דרך מדותיה של העם והמדינה שישראל יושבים שם" (זאת להבדיל מארץ ישראל שם באה ההשפעה באופן ישיר). הרב דסלר הדגים זאת בהעירו, למשל, שהרוסים הם חמי רגש, ואופן עבודת ה´ שהתפתח שם היה החסידות; הליטאים הם קרים ומחושבים, ואופן עבודת ה´ שהתפתח בארצם היה עיון התורה ולימוד המוסר; הגרמנים מקפידים מאד על משמעת וסדר, ושם התפתחה עבודת ה´ של קפדנות בשמירת מסורת ומנהגים; כך שכל גולה השתמשה לצורכי הקדושה בכלים ובמדות של האומה שגרו בקרבה, והיינו השפעת שרי האומות" (כרך ד, עמ´ 129, בהערה).