ליל שבועות שנת רצ"ג (1533) המקום: סלוניקי, יוון, המרכז היהודי-ספרדי הגדול והמפואר אליו הגיעו רבים ממגורשי ספרד. באותה עת חי במקום רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך", המכונה גם ה"בית יוסף" על שם פירושו על ארבעה טורים, קודם שעלה לגור בצפת שבארץ ישראל. באותו לילה התקבצו סביבו חבורת מקובלים, ביניהם המקובל רבי שלמה הלוי אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי", ולאחר סדר לימוד מיוחד התגלה אליהם מגיד משמים, שדיבר מגרונו של רבי יוסף קארו.
הסיפור המופלא הזה נמצא באגרת שכתב רבי שלמה אלקבץ, והועתקה בספרו של רבי ישעיה הורוויץ – השל"ה בספרו "שני לוחות הברית". לפי השל"ה סיפור זה מלמד על "גדולת מעלת זאת הלילה, איך שחביב לפני הקב"ה לבלתי נדום רגע אחת מדביקות התורה".
את האגרת חובה לקרוא בשלמותה. יש בה הרבה סוד ומיסתורין, ור"ש אלקבץ כותב במפורש שיש בה דברים שלא יכל לגלות ורק רמז עליהם. וכך נפתחת האגרת: "דעו לכם כי הסכמנו החסיד (=רבי יוסף קארו) נר"ו (=נטריה רחמנא ופרקיה) ואני עבדו ועבדיכם מהחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו ות"ל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע... וזהו הסדר שתקנתי וסדרתי בלילה ההוא..." וכאן מפרט ר"ש אלקבץ את כל סדר הלימוד שלהם, שכלל קטעים מן התורה, נביאים וכתובים, משנה וגמרא, מגילת רות ומגילת שיר השירים. "וכל זה באימה וביראה בנגון בטעם לא יאומן כי יסופר".
"ואחר כך למדנו על דרך האמת. ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראנו ונשמע את הקול המדבר בפי החסיד נר"ו קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא, והדיבור ההוא מדבר עמנו, והתחיל ואמר: שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי שלום לכם, אשריכם ואשרי ילדתכם... אשר שמתם על נפשיכם לעטרני בלילה הזה אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה ליושנה, התחזקו ידידי התאמצו אהובי שמחו ועלצו ודעו כי אתם מבני עליה וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה להקב"ה שמועים את קולכם והנני המשנה הא´ המייסרת את האדם באתי לדבר אליכם... ואל תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם ערבה לפני הקב"ה... את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו ורבות כהנה וכהנה מענייני החכמה כמה וכמה הבטחות גדולות".
ר"ש אלקבץ ממשיך לתאר כיצד חשו למשמע הדברים: "וכולנו געינו בבכיה מרוב השמחה וגם בשמענו צרת השכינה בעוונותינו וקולה כחולה המתחננת אלינו ואז נתחזקנו עד אור הבוקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה ורעדה...".
ר"ש מספר כי בלילה הראשון היו בני החבורה רק שבעה אנשים, ואילו שלושה מהם הלכו לישון ולא השתתפו עמהם. כאשר שמעו את החזון שהיה להם באותו לילה הצטערו מאד שלא זכו לכך, ולכן החליטו לחזור שוב ולקיים ליל שימורים גם בליל יום טוב שני. גם בלילה השני זכו שוב לגילוי מיוחד של השכינה בו התגלו להם סודות גדולים, כפי שמאריך ר"ש אלקבץ באגרתו. כשלוש שנים לאחר מכן, בחודש אלול רצ"ו (1536) עלו רבי יוסף קארו ור"ש אלקבץ ומשפחותיהם אל ארץ ישראל, שם התיישבו בצפת ובכך הניחו את היסוד לתקופה מפוארת בתולדות העיר צפת על חכמיה ומקובליה.