בשיחה הבאה עם נתי אמרתי לו שאני מאמין שהקב"ה מנהל את העולם והוא המלך.
עם כל הקושי - אני רוצה 'לשוב הביתה'.
בימים האחרונים שמעתי כמה פעמים את השיר של ישי ריבו 'לשוב הביתה' והמילים מאוד דיברו אלי:
הגיע הזמן להתחרט, אם כבר לברוח – אז מהחטא... זה הזמן להתקרב - לא לפחד מהכאב... הכל אפשר רק אם נרצה – המחפש תמיד מוצא...
קולע ומדויק, נכון?
לא נעים לספר, אבל, קצת ירדתי מהדרך, אתה רואה אותי עדין לבוש כך... אך, פתאום קלטתי: שגם מה שסטיתי מהדרך - דלתות שמים לא ננעלו, וכשהבן קורא הצילו - אבא שבשמים מגיע אפילו...
הפיזמון של השיר כל הזמן מתנגן לי בראש: אפילו שעשינו משהו רע - הוא מוחל וסולח, מושיט יד לעזרה - ונותן ברחמיו את הכח לתקן - ולשוב אליו!
שיר ממש מדהים! כמה פשוט – ככה אמת!
אבל, לא ברור למה הקב"ה מוכן לסלוח לכל מי שחטא לו?
נתי אמר שאם הייתי יודע עד כמה הקב"ה אל רחום וחנון, הייתי מזמן 'חוזר הביתה'.
אבל, חודש אלול הוא עת רצון, וזה הזמן הכי טוב 'לשוב הביתה', כי שערי רחמים נפתחים ויורד שפע רב של רחמים, וכל הרקיעים נפתחים לקבל את מי שרוצה - 'לשוב הביתה'.
נתי סיפר שרצה להבין את הפרוש לי"ג מידות של רחמים, ופתח את הספר 'תומר דבורה' של הרמ"ק, התחיל להתלהב ושאל אותי: אתה יודע מי היה הרמ"ק?
ומיד המשיך: הוא היה רבו של הארי הקדוש, אחרי שקראתי את הפירוש שלו הבנתי עד כמה אי אפשר להבין את רחמי ה', כי הם לא 'נתפסים' בשכל אנוש.
מי היה מאמין שאפשר להפוך זדונות לזכויות? ומדוע בעלי תשובה עולים לדרגות גבוהות יותר מצדיקים גדולים?
בר"ח אלול משה רבינו עלה למרום, והקב"ה אמר לו ש'יעשו לפניו' כסדר הזה - י"ג מידות של רחמים, ואני מוחל לישראל.
במעמד זה הקב"ה גילה למשה רבינו את מה שקורא הארי הקדוש 'סוד כוונת אלול' שזהו סוד הנהגתו של הקב"ה ברחמים עליונים ומרובים.
אנו רגילים לומר את י"ג מידות של רחמים, ולא מבינים את פרושם, פעם אחת החלטתי להבין עד כמה גדולים רחמי ה'.
לא משנה כמה האדם חטא, דרכי התשובה ורחמי ה' – תמיד פתוחים לפניו, אם נעבור על פרושי הרמ"ק נראה כמה רחמים הקב"ה מרעיף עלינו, ורק מצפה - שנשוב אליו.
אתה יודע איך מלאכי השרת קוראים לקב"ה? "מלך עלוב"!
אתה יודע מה פרוש המידה ראשונה 'מי אל כמוך'?
מלאכי השרת אומרים לקב"ה: אתה מלך - בעל חסד שמיטיב לכל בריותיו. אתה בעל כוחות עצומים, ויכול לנקום בכל מי שחוטא לך, ובמקום זה, אתה מוכן להמתין 'לסבול' ו'להיעלב' מאדם שלא עושה את רצונך, ולהמשיך לחכות לו עד - שישוב אליך.
ויותר מזה, אתה ממשיך להחיות אותו ולהשפיע לו - כל טוב.
'מי אל כמוך'? אין כמוך!
אף מלך לא היה מוחל על כבודו – כמוך!
אתה יודע, מהמידה השניה "נושא עוון" למדתי דבר מדהים: כל בריאה שהקב"ה ברא – הוא אחראי להחיות אותה, ולתת לה שפע כל זמן שהיא חיה.
אדם שחוטא בורא מלאך משחית - מלאך חבלה.
המלאך הנברא בא לקב"ה ושואל אותו: מי יחיה אותי?
לפי הדין, הקב"ה צריך לענות לו: לך לאדם שברא אותך! מי שברא אותך – יפרנס ויחיה אותך. אבל, אם המלאך המשחית היה מגיע לאדם – הוא מיד היה נוטל את נשמתו!
הקב"ה מרחם על האדם ו'נושא עוון' – ומוכן לסבול ולפרנס את המלאך חבלה, כדי לאפשר לאדם לשוב בתשובה ולתקן את מעשיו.
הקב"ה מוכן להיות עלוב וסבלן – כלפי האדם שחטא, והוא ממשיך להחיות ולזון אותו, וגם מוותר על כבודו, בכך שהוא מחיה וזן את המלאך המשחית במקום האדם, וכך, המשחית לא יכול יטול את נשמת האדם שחטא, ויש לו אפשרות - לתקן מעשיו.
הרמ"ק מסביר במידה שלישית ש"עובר על פשע" הכוונה, שהקב"ה לוקח מי רחצה, והוא - בכבודו ובעצמו עובר ורוחץ את פשעיו של האדם. והוא כל כך רחמן, שלא מוכן שהדבר יעשה ע"י שליח.
אתה יודע שבמידה רביעית, הקב"ה קורא לכל אדם מישראל "שארית נחלתו" מה הכוונה? לכל אחד מישראל הקב"ה קורא "שארית בשרי" והוא בחר, שיהיה לו חלק ממנו - 'נחלתו'.
ולכן, אם אדם צריך להיענש, זה מצער את הקב"ה, כי כל אחד נחשב חלק מבשרו - בנו ממש!
כשהבן מצטער – האבא מצטער עימו "בכל צרתם לו צר", ולכן, הוא ממתין לכל אחד עד שישוב, כדי – ולא לצער ולהצטער מחטאי האדם.
מהמידה חמישית "לא החזיק לעד אפו" מלמדת שהקב"ה לא 'מחזיק' בכעסו על החוטא, ומחליש את - ה'חרון אף', ורק ממתין לאדם – מתי ישוב?
המידה השישית "כי חפץ חסד הוא" ממש מדהימה: הקב"ה ברא היכל מיוחד שבו הוא מאכסן את כל החסדים שהאדם עשה במהלך חייו.
כשהאדם חוטא, מידת הדין באה לפני הקב"ה ומקטרגת על האדם כדי להענישו, מה עושה הקב"ה? שולח מלאכים ל'היכל החסדים' כדי להביא מהר את החסדים שהאדם עשה, ומוכיח למידת הדין היא לא תוכל לפגוע בחוטא.
כל חסד שהאדם עושה - נשמר לו לעת צרה... אף אחד לא יודע, מתי יעמדו לו הטובות והחסדים שעשה במהלך חייו...
יתכן, שזו הסיבה שלא כדי להתחרט על דבר טוב שעשינו, במקום 'לחשבן' שלא מגיע לשני, עדיף לדמיין איך 'היכל החסד' שלי מתמלא...
לכן הקב"ה נקרא: מידת הקב"ה 'חפץ חסד' - הוא חפץ להתחסד עם האדם – למרות שחוטא, מי יכול להבין את עומק חסדי ה'?
עכשו אתה מבין למה המלך בא לשדה? לא כדי להעניש אותך!
המידה השביעית - "ישוב ירחמנו", לא 'נתפסת' בשכל אנוש. אדם ששב לקב"ה - הקב"ה אוהבו, ומעלתו חשובה יותר מאדם שבכלל לא חטא "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
ואתה יודע למה? צדיקים נכנסים דרך הפתח של הצדיקים, אך מי שחטא צריך לעשות לעצמו למצוא דרכים, ולעשות סייגים כדי שלא לחזור לחטאו, הוא צריך להשקיע יותר מתאמץ כדי לשוב אל ה', ולכן, כשמתקן את דרכו, הוא 'עולה' מיד להיכל החמישי בגן עדן.
מפליא ממש, נכון? המילה "תשובה" היא לשון: 'תשוב ה'' - תשוב אל ה'.
האהבה והרחמים של הקב"ה לאדם ששב – גדלה ומתעצמת, יותר ממה שהיתה - לפני החטא.
מה יודע מה פרוש המידה השמינית "יכבוש עוונותינו"?
הקב"ה בכבודו ובעצמו מחפה על האדם שחוטא, כובש ומסתיר את חטאו מפני מלאכי חבלה, וזהו – 'סוד כבישת העוון'.
הקב"ה יודע את כל חטאיו של האדם, גם מה שנעשה בסתר...
גם אם האדם יתחבא - אין דבר נעלם ונסתר מנגד עיניו... אבל, כל מצווה שהאדם עושה מצוה, היא 'גודלת ופורחת ומגדלת פירות', עד שהיא בוקעת את כל הרקיעים – ומגיעה עד לקב"ה - ממש.
ולכן, על החטאים נאמר "לא יגורך רע" הקב"ה דואג שהחטאים לא ויגיעו אליו, ואף לא מקזז את העבירות שהאדם עשה - משכר מצוותיו.
הוא שומר את השכר המלא של המצווה, על כל המצוות שעשה, ואף מחבר את המצוות אחת לשניה, ובונה מהם בנין גדול ונכבד שיש לו ממשות וקיום.
ומה הקב"ה עושה עם העוונות? הוא משאיר אותם בודדות ו'מבודדות', כדי שכוחם לא יתעצם, ויהיה ניתן למחוק אותן בקלות.
האם ניתן להבין בשכל אנוש, כמה הקב"ה סבלן ו'מעלים' לעין על חטאנו? ורק מחכה שנשוב אליו?
עכשו הזמן לעשות 'איפוס' לכמה שעבר במשך השנה, ולפתוח דף חדש לשנה החדשה. בראש השנה הקב"ה לא עושה - 'חיסול חשבונות'.
ישראל היקר, ידו של הקב"ה פתוחה כדי "לקבל שבים" לא כדי להכות אותו! ידו פתוחה לחבק את האדם - ששב אליו!
הרהרתי ואמרתי: "מדהים! לא יאומן! אני מתחיל להבין... עשית לי בראש - תפנית של 360 מעלות... איך אני מתקדם עם כל מה שאמרת?
נתי חייך ואמר, בא נלך לשחות, כמה אתה יכול להקשיב לדברן כמוני?