כיתה א'. חלף לו יום. עברו גם יומיים. אני מרגישה ילדה גדולה עם תיק מלא באחריות על הגב. כולי נרגשת משולחן הכתיבה החדש שהוריי רכשו עבורי במיטב כספם. עליו אוכל להתחיל לרשום אותיות ומספרים.
היום, לאחר כמות לא מבוטלת של שנים, אני עדיין מחסירה פעימה כשאני נזכרת בנקודת ההתבגרות הראשונית הזו. רק הפעם, אני לא אותה הילדה, אני האמא שלה.
למגינת ליבי, לא ראיתי בעיניים שלה את הניצוץ ההוא שבער בי, את ההתרגשות שהייתה לי בכתה א'.
התיישבתי לידה וניסיתי נואשות לעורר בכל הכוח את החדווה שלה. כה שמחתי שיהיה לי ולה זמן איכות, רק של שתינו וכמה כיף זה ביחד אך לא צלחתי את מטרתי.
העטים הזוהרים כבר לא מלהיבים אותה וכיצד לכתוב היא כבר למדה בגן, אז ככל שעברו הימים גדלו השאלות, כמו: "אמא, למה צריך לעשות שיעורי בית? למה בגן אין? למה כותבים כ"כ הרבה? למה, למה ולמה...
ואז שבו אלי זכרונותיי מהמשך הדרך. אהיה כנה, לא באמת חיבבתי את המושג "שיעורי בית".
מי מאיתנו לא נאלץ יום אחר יום להשלים את משימת שעורי הבית שהוטלה על ידי הוריו. היינו שבים מבית הספר מותשים, עם אנרגיות דלות ובליל של מחשבות העוסקות בהכל, חוץ מלהכין שיעורי בית. רצינו לקפוץ, לשחק ואפילו לריב. ככה זה, כולנו היינו ילדים.
מסתבר שבארה"ב כבר מצאו פתרון למחויבות שכולנו מנסים להעלים: להכריח אותם לעשות ש.ב., כמובן.
האמנם? כן, טכנולוגיה מדידה לכושר יכולת ההתמודדות של הילדים עם שיעורי הבית פותחה בטקסס. הטכנולוגיה מקציבה זמן מדוד לביצוע ש.ב. בכל שכבת גיל, לא פחות ולא יותר. היא פועלת כבר שנים ברחבי ארצות הברית וזוכה לאהדה של בתי ספר מובילים רבים.
כך שלבסוף הבעיה נפתרה. הילדים זוכים באקסטרה זמן לבילוי עם חברים ו/או משפחה ואפשר לסמן וי על ש.ב. מנגד, מחקר שנעשה על ידי פרופסור האריס קופר, מרצה לפסיכולוגיה ומדעי המוח, אשר בדק את הנושא, העלה תשובה מעניינת: שיעורי בית לילדים בגיל בית ספר יסודי עושים יותר נזק מתועלת. בהתאם למחקרים הם גורמים לתשישות פיזית אצל ילדים.
גם אם אתם בעד מתן שיעורי בית וגם אם אתם נגד, כדאי לזכור שהמחקרים בתחום נותנים תמונת מציאות רחבה של מה עובד ומה לא ומורה טוב יכול לגרום כמעט לכל דבר לעבוד. השאלה היא לא – שיעורי בית: כן או לא; במקום זאת, עלינו לשאול את עצמנו "איך נוכל להפוך את שיעורי הבית למושכים, מתאגרים, רלוונטים ותומכים?"
הנה כמה טיפים:
1. "זמן איכות" - חשוב לתת לילדכם את ההרגשה שאתם רק איתו, לכן הקפידו להרחיק את הפלאפונים מטווח הראיה.
2. קבעו מקום נעים ומסודר שבו הילד יכין שיעורים. ילדים אוהבים גבולות ברורים. בנוסף, חשוב שהשולחן יהיה נקי ומסודר מספרים וחפצים שיכולים להסיח את הדעת.
3. הימנעות מביקורת – השתדלו לא למחוק, לתקן ולבקר את הילד. אתם לא המורים שלו והמטרה שלכם היא לברוח ממאבקים ולזכור שהמטרה שלנו כהורים היא להעצים את ילדנו.
הצגת כל התגובות