פעמים שהשעמום בא בפנים גלויות ופעמים שהוא מתחבא מאחרי מסיכה. לפעמים הילד פונה להורה בתלונה שמשעמם לו ואין לו מה לעשות. לפעמים שההורה רואה שהילד לא מוצא את עצמו, סובל או גורם סבל לאחרים, מחפש תעסוקות שליליות, כמו להציק לאחים שלו, להסתובב בחוץ שעות או לחפש אקשן.
>> למגזין המלא - כנסו
יש מצבים שמחמירים את הקושי להתמודד עם שעמום. למשל בזמנים שאין שגרה מוגדרת כמו ימי שבת הארוכים של הקיץ. יש גם ילדים שרגישים יותר לשעמום, כמו ילדים עם הפרעת קשב (ADHD).
מה עושים?
קבלו את השעמום – רגש השעמום הוא עוצמתי, היות שיש לו תפקיד קריטי. הוא מעביר לנו מסר שהחיים שלנו בעלי ערך והם ראויים למשמעות, עניין, עשייה, חידוש והתפתחות. השעמום הוא תחושת הרעב של הנפש. זה תקין לחוש שעמום. במקום לנסות להיפטר ממנו, נקשיב לו. הוא מדבר אלינו. הוא "בצד שלנו". למשל, אפשר להעביר לילד מסר מכיל ומרגיע, גם אם יש לנו ביקורת שהשעמום בא מסיבה לא מוצדקת. "אני רואה שלא נעים לך, אתה מרגיש משועמם עכשיו. זה נורמלי. כנראה שאת/ה רוצה לעשות משהו מעניין".
אל תאשימו את עצמכם – כשהילד משועמם לפעמים הורים מרגישים שהם לא בסדר, שהם לא מצליחים להעסיק אותו או לחנך אותו להעסיק את עצמו ולהיות מסופק. אין תפקיד ההורים לחסוך מהילד רגשות לא נוחים, תפקידם לתת לו תנאים והדרכה לחיות נכון. הבחירה מה לחשוב/לחוש היא של הילד. אז בלי אשמה.
אל תשוו בין הילדים – אנשים שונים, צרכים שונים. כאשר מה שיש לאדם לעשות "קטן עליו", הוא מרגיש שעמום, וכאשר הוא "גדול עליו" הוא מרגיש לחץ. בשביל לחוש סיפוק וזרימה צריך איזון מסויים בין הקושי של המשימה לבין היכולות של האדם. יכול להיות שמאותה משימה ילד אחד ירגיש מלא עניין והשני משועמם, כי ההבנה שלו מהירה/איטית יותר או כי היכולות שלו גבוהות/נמוכות יותר. בנוסף, יש ילדים - במיוחד ילדים עם הפרעת קשב וריכוז - שקשה להם ליהנות מפעילות לא מרגשת, יש להם צורך מוגבר במשמעות ועניין. חלקם רגישים וסוערים יותר ומתקשים להכיל רגש לא נעים כמו שעמום. חלקם תופסים את הזמן בצורה שונה, וכשלא מעניין, הם מרגישים שהזמן עובר מאוד לאט. אז למה דווקא הוא משתעמם? כי הוא ייחודי.
הקשיבו לשעמום – לפעמים ילדים משתמשים במילה "שעמום" לתאר משהו אחר שהם לא מוצאים לו מילים. למשל 'משעמם לי ללכת לחוג הזה', הכוונה 'אני נלחץ מהמשימות בחוג, זה גדול עלי'. 'משעמם לי בבריכה' - 'לא מצליח לשחות טוב', וכן הלאה. במקרים כאלה נעזור לילד להתמודד עם אותו אתגר ביצועי. לפעמים השעמום נובע מכך שהילד לא מקבל אפשרות לעסוק בפעילויות שמעניינות אותו באמת. (למשל, לגדל בעל חי או רעיון שיכול להראות להורה משונה ומצריך את ההורה לצאת מאיזור הנוחות שלו כדי לאפשר לילד תחומי עניין שלו). במקרים שמדובר בתלונה כרונית ייתכן שהילד מביע מצוקה רגשית ויש לפנות לייעוץ.
דרגו את הגיל הארגוני של הילד - כדי להפיג את השעמום, הילד נדרש להעסיק את עצמו בעזרת יכולת ניהול עצמי שונות. למשל, לזהות את הקשר בין השעמום לבין צורך בעשייה, לזכור אילו תעסוקות קיימות, לדמיין את העניין שיהיה לו כשיתחיל לעשות, להניע את עצמו לפעולה, להתנהל בתוך המשחק לבד/עם אחרים. לכל גיל יש רמת יכולת ניהול מסויימת ובהתאם לה אנחנו מצפים מהילד "להעסיק את עצמו". אך ייתכן, וזה מצוי אצל ילדים עם הפרעת קשב, שהיכולות לא מתאימות לגיל הכרונולוגי. למשל יש לו הבנה של בן 12, אבל יכולת הניהול העצמי שלו היא כמו גיל 9. ההורים מצפים ליכולת התארגנות של גיל 12, אבל ייתכן ש"הגיל הארגוני" שלו נמוך יותר. הוא זקוק ליותר הכוונה, כמו שהיינו עושים באופן טבעי עם ילד בגיל צעיר יותר. בזמן אמת שימו מול העיניים את "גיל ההתארגנות" האמיתי, ותעזרו לו להעסיק את עצמו בהתאם לגיל זה.
שוחחו עם הילד בזמן רגיעה – ביסודו השעמום הוא בעיה של הילד, לא של ההורה. עם זאת, הילד זקוק לכך שתסייעו לו להבין מה קורה לו ואיך להכיל ולהתמודד. לשיח עם הילד יש שתי מטרות, עגולה ומרובעת:
מטרה "עגולה", לאפשר לו לדבר על התחושות שלו, לתת להן מקום, לחוש נורמלי, להראות לו שמבינים את הקושי שלו עם השעמום ומזדהים עם הסבל. "שמתי לב שאתה מאוד משתעמם בשבת אחר הצהריים, ראיתי שזה לא נעים לך, שאתה מחפש כל מיני פתרונות, לפעמים מועילים ולפעמים לא. זה באמת קשה שאין מה לעשות ומשעמם". חשוב לתת מקום מספיק לעיגול לפני שממשיכים לריבוע – עדיף שיהיה בשיחה אחרת.
מטרה ה"מרובעת", לחשוב יחד על פתרונות, ועדיף שהפתרונות יגיעו מהילד ומתוך הצורך שלו להיות מסופק ולא משועמם. רעיונות אפשריים: להיות אחראי על תחום מסויים בבית (למשל טיפוח גינה, קייטנה לאחים קטנים), להכין סדר יום (הכוונה בעיקר להגדיר כמה משימות בודדות שיתקיימו בזמן קבוע וישמרו על תחושת סדר יום. למשל קימה בין שמונה לתשע, פעילות גופנית בין שתים עשרה לאחת, ומקלחת בשעה שמונה בערב), להכין "בנק פעילויות" (רשימה של דברים שהילד אוהב לעשות, שתהייה זמינה לו לזמן שעמום), לזהות מצבים שגורמים לילד ללכת לאיבוד (למשל, אם הילד משתעמם כשהוא נמצא עם אחים קטנים ויש לו רעש שמקשה עליו לשחק בשקט, אפשר לעודד אותו מבעוד מועד להיות בחדר לבד בזמנים כאלה), לעודד פעילות חברתית (לפעמים הילד לא יודע לשמר את הערוץ החברתי בעצמו והוא זקוק לדחיפה של ההורים. "רוצה שאזכיר לך לאיזה חבר אתה רוצה ללכת?"). במקרה של ילדים עם הפרעת קשב, יש הורים שנמנעים ממתן תרופה בחופש/שבתות, ויש בכך הגיון. עם זאת, חשוב לזכור שלפעמים הנזק גדול יותר מהתועלת ויש להיוועץ ברופא המטפל. חשוב שהילד לא יפרש את מתן הטיפול התרופתי בבית כניסיון להשתיק אותו או לבטל את סגנונו המיוחד, אלא ככלי עזר להתארגן בצורה קלה יותר כדי להעסיק את עצמו ולהיות מסופק.
לתגובות haymdayan@gmail.com