ריקי, נערה בת תשע עשרה משתפת:
"יש לי היום חתונה, אני חייבת לצאת". אמרה אחותי והמסר ברור: "אני צריכה אותך היום לבייביסיטר". הנהנתי בראשי מתוך רחמים. מה לעשות?! היא חייבת לצאת. מתי אלמד למבחן שייערך מחר?! נראה. נסמוך על ה'. ברור לי שכשאני עושה בייביסיטר בביתה של אחותי דיני- לא יתאפשר לי ללמוד למבחן. מצד שני, דיני מטופלת בקטנטנים וגם כך החיים שלה עמוסים ומאתגרים.
אני עסוקה כמעט בכל ימות השבוע כשמרטפית המשפחה. בכל יום לאחד מבני המשפחה יש יציאה דחופה והם חייבים, אבל ממש חייבים בייביסיטר. בדרך כלל אני עושה את זה בשמחה. למה לא? אני עושה חסד ובדרך כלל גם לא מפסידה מכך. לרב, זה נעשה בשעות הלילה, כשהילדים ישנים ויש לי את כל הפנאי לעיסוקיי האישיים. עם זאת יש יוצאים מן הכלל, יש 'מצוות שמרטפות' הנעשית בעמל וביזע:
יש את אלה שדורשים את זה כמובן מאליו. לא זוכרים להודות וגם כשלא מסתדר לי הם לוחצים אותי חזק לקיר וגורמים לי להסכים מתוך חוסר נעימות. יש את המשפט הזה: "וואו, כמה שמרנו עליך כשהיית קטנה". זה לא גורם לי לחשוב שאני צריכה לוותר על פעילות חברתית או למידה דחופה למבחן לטובת האחות או הגיסה.
יש את המשפחות שאני מגיעה אליהן מאוחר בערב והילדים הקטנים עדיין לא מאורגנים לשינה. ממילא ריקי תבוא ותעזור היום בהשכבה. הם לא ממושמעים, הבית לא מאורגן בלשון המעטה וקשה לי- בהחלט קשה. לעיתים הם מאחרים באיחור ניכר מהשעה שקבענו ואני חוזרת בשעות הקטנות של הלילה ללא ליווי, כששמורות עיניי כמעט נעצמות.
אז לכל הנשים הצעירות שזקוקות לבייביסיטר- דענה: גם אם יש לכן אחות או גיסה צעירה אשר מגיעה תמיד בשמחה, אל תנצלנה את העובדה הזאת:
קודם כל זכרו- אף אחד לא חייב לכם כלום! זכרו להודות ולצ'פר, זכרו להתחשב גם בעיסוקיה. יש תקופות עמוסות כמו תקופת מבחנים. בזמנים כאלה השתדלנה לא לבקש, ודאי לא להתחנן. שמנה לב להפריד בין צורך אמיתי לרצון. לצאת למסעדה- זה רצון: אם זה נעשה בזמן שמתאים לי וכיף לי, אז בשמחה. אבל אם זה כרוך בקושי רב מצידי. תתגברו על הרצון. לעומת זאת- אם אבין שמדובר בצורך- כמו חתונה של גיס קרוב, טיפול חיוני, אשתדל להתאמץ אף בזמן לחוץ. הבינו שאתם לא היחידים שמבקשים וקחו את זה בפרופורציה הנכונה.
השאירו בית מאורגן ומסודר, ארגנו את הילדים לשינה. נכון שאני אבוא גם אם הבית יהיה מבולגן ואני אשכיב את הילדים. אך אל תתפלאו אם לאחות האחרת אלך יותר בשמחה.
חזרו בשעה הגיונית, וודאי אל תחזרו בשעות הקטנות של הלילה. פעמים רבות מצאתי את עצמי מביטה בעצבנות בשעון. הבטחתם לבוא ב-23:00 ושעת חצות מזמן חלפה. אני נאבקת בעיניי הנעצמות ומתוסכלת לחזור הביתה בשעה מאוחרת לבדי. ומעל הכל- אף אחד לא יתחשב בעייפות שלי או בכישלון שיבוא בעקבותיו במבחן שלמחרת.
היו זמינות ותנו מענה לבעיות שיצוצו: כשהקטן מעלה חום ואני לא מוצאת את האקמול, או אפילו אין לי טיטול להחליף לתינוק שלכלך, זה מתסכל. אך התסכול גובר כשאני מנסה להתקשר במשך שעות ואין לי מענה.
ואגלה לכן עוד סוד קטן- בחורות הן לא משועממות. ככל שהן גדלות, כך העיסוקים גוברים. אני היום לא אותה בחורה בת שתיים עשרה שחיפשה תעסוקה ושמחה לשמור על האחיינים. אני עסוקה בלימודים, עבודה, חברה, ועוד. כדאי שתפנימו את זה.
בשבילכן- כבדו את האחות שעוזרת לכן והתחשבו בה, כי אם לא, בסוף תמצאו את עצמכם ללא שמרטפית!
•
מנגד חשוב לנו להביא גם את קולה של האם שזקוקה נואשות לבייביסיטר, על מנת לעודד את הנערות להרבות בחסד:
אני אמא לארבעה ילדים מתוקים. הגדולה בת שבע. החיים שלי ברוך השם עמוסים בשגרה מבורכת של עבודה, ילדים, כביסות, בישולים. אני מרגישה 'מסתדרת' ביומיום. הקושי מתחיל כשאני ובעלי צריכים לצאת בערב. אז אני מוצאת את עצמי אובדת עצות אל מול מציאת 'בייבי- סיטר'. אני גרה בשכונה צעירה ואין כמעט בנמצא בחורות המתאימות למשימה, אפילו בתשלום.
במצב כזה יוצא שאנחנו לא יוצאים מהבית, אלא אם זה כורח המציאות; וכורח המציאות קורה לפעמים. יש חתונות של קרובי משפחה, אירועים ועוד אילוצים. בזמנים כאלה, אני מוצאת את עצמי מתקשרת לאחותי הצעירה, שבדרך כלל מסרבת לתחינה בנימוס. אני מבינה שזו זכותה ובכל אופן פונה לכל הבחורות: נסנה להבין את הקושי של הנשים הצעירות, הושטנה יד, החסד מתגלגל לידכן. אני מכירה בנות שהולכות להתנדב בבתי זרים, בעוד במשפחתן זקוקים נואשות לעזרה. חסד במשפחה לא נחשב כבעל ערך פחות מחסד בבתים אחרים.
ובאופן כללי אני פונה לכל האימהות לנערות צעירות. אם אתן מכירות שכנה, חברה, קרובת משפחה הזקוקה לעזרה עם הילדים?- עודדנה את בנותיכם לעזור ולסייע גם ללא תשלום. בזמני, ידענו להתנדב ולעזור גם ללא תשלום. היום בחורות רבות עסוקות במשא ומתן קשוח על גובה התשלום לבייביסיטר וקצת שכחו שיש דבר כזה הנקרא חסד.
כמובן שאני מסייגת את דבריי באזהרה: בדקו היכן הבנות מבקרות, למרות הרצון לעזור, אל תשלחו אותן לכל בית ולכל משפחה, וודאו שאין שם מכשולים רוחניים וגשמיים!
•
רוצים לשתף מאתגרים/ חוויות/ סיפורים/ תובנות מהמשפחה, בית, ילדים, עבודה?- שלחו מייל לכתובת: rivky@kikar.co.il כתבו בנושא המייל: "שיתוף". שתפו מחייכם ואולי השיתוף יתורגם לכתבה שתסייע לרבים כמוכם.
