'לוח חופש' נועד לא רק כדי לכתוב עליו את האטרקציות המרכזיות לחופש על מנת לראות מתי נוסעים לכנרת. בעיניי, 'לוחופש' נועד קודם כל כדי לתת חופש, לי, כאמא.
התכנון של הקיץ מראש, בא לחסוך לי כוחות, זמן ולחץ מיותר. כדי לתת לי זמן לעצמי, לזוגיות ולכל הדברים היותר חשובים לי באמת. כדי ללמד את הילדים שותפות אמתית במטלות הבית. שיכינו אוכל, ישטפו כלים ויקפלו כביסה. שירגישו חלק משמעותי, כי באמת אין סיבה שלא.
וכן, 'לוחופש' גם בא למנוע את שמיעת המשפט המתסכל: "אוף, אמא, לא עשינו שום דבר שווה בחופש הזה!" אחרי שבמשך חודשיים שהוצאתם ים של כסף על אטרקציות, אוכל בחוץ, חופשה משפחתית, מריבות באוטו בדרך למסלול 'עין שקר-כלשהו' שתכננתם עם החברים שלכם רבעון מראש.
והעיקר, 'לוחופש' בא להציל את ימי השישי שלכם. את הקפה, החביתה והסלט הירוק, את הזמן השקט הזוגי הזה שנותן לכם אוויר לכל השבוע. כן, גם בחופש!
אז איך עושים את זה, תכל'ס?
שלב א' - להגיד באופן מפורש, ב'רחל ביתך הקטנה'
הגידי מה את רוצה.
על מנת שמי שהולך לקייטנה, ילך בלי לבכות על זה ושהגדולים שבבית יתנו לך לעבוד בשקט, בלי שאלות ותלונות מדי חצי שעה.
הגידי את זה, כמו שזה. קודם כל לעצמך, אח"כ לילדים: "אמא עובדת. לא מפריעים. רוצים להתקשר? בבקשה, אני זמינה לכמה דקות באחת בצהריים".
מקרה חירום זה משהו אחר אבל בואי, הגדירי להם בדיוק מה זה חירום - שלך, לא שלהם.
"אתה ואתה בקייטנה", "את ואתה נשארים בבית, בלי קיטורים. גנבה לך את השלט? רבתם? משעמם לך? יש טבלה עם סדר יום: בבוקר מתארגנים כמו יום רגיל, יש שותפות במטלות הבית לכל אחד ובשאר - מה שתחליטו".
באופן כללי, סמכי עליהם באמת שיעסיקו את עצמם. אפשר גם להכין רשימת רעיונות מראש. רוצה לראות איך הם פשוט עושים את זה? הודיעי שמי שמשעמם לו וסיים את המטלה שלו, מוזמן לעשות את מטלת הבית של אח שלו. נראה אותו תולה כביסה משעמום. עוד לא שמעתי אף 'משעמם לי' כבר 5 שנים.
שלב ב' - לנהל באופן שוטף
שבי עם בן הזוג והחליטו מי נמצא בבית ומתי.
תאום ציפיות גם לגבי מי מסיע ומי מחזיר באיזה יום ולאן, מי מבשל ומי עורך קניות באיזה יום, מי מפעיל כביסות וכו' - כל זה מומלץ גם בשגרה ומונע את המוטו האלמותי של כל אמא: "נמאס לי! הכל עלי!". הסכימי להפסיק לקחת עלייך הכל.
החלטתם מי עושה מה? מעולה! עכשיו הורידו מעצמכם לכיון הילדים. ילד שמסוגל ללכת, יכול כבר לקחת טיטול לפח. כמו כן, ילד בן שנתיים יכול להחזיר צעצועים למקום ובגיל 3 הם מכינים לעצמם כריך. שאלו את הגננת.
ברור שעד גיל 12 הם יכולים לעשות כמעט הכל, כן? שחררו, זה לא יהיה מושלם אבל זה ילמד אותם אחריות, שותפות ומיומנויות חשובות לחיים כמו איך לשטוף רצפה (בהדרכתכם בפעמים הראשונות) ואיך מקפלים כביסה, מכינים טוסט ומסדרים את המזווה.
ברגע שכל אחד מקבל מטלה קבועה שהוא בחר מהרשימה - הכל יתחיל לזרום יותר בקלות, גם אם בהתחלה יהיו חריקות.
שלב ג' - לעשות רק מה שאוהבים
החופש, תאמינו או לא, יכול להיות גם חופש שלכם. שוברים שגרה, חצי מהמשרד בחו"ל ובאוגוסט העולם כמעט משותק. אין סיבה שלא תיהנו גם אתם מזה.
כלל אצבע: אם יש פעילות לילדים שאתם סובלים ממנה - אל. פשוט אל.
אם תחכו שעתיים בתור, מזיעים את נשמתכם ועצבניים על העולם, כי החלטתם שנוסעים ללונה פארק "כי זה חוויה לילדים" - אף אחד לא באמת יהנה מזה, לא אתם ולא הם. עדיף לשבת בסלון המשפחתי עם מזגן, פופקורן ופיצה ולראות את סרט החתונה שלכם ביחד. זו חוויה.
שבו בזוגי, החליטו אילו פעילויות מעלים כרעיונות לעשות בחופש והחליטו מה כן ומה לא מתאים למשפחה שלכם. שתפו את הילדים, שמעו מה הציפיות שלהם לחופש משובח ושבצו ב'לוחופש' (אחרי הקייטנות/לפני המילואים, או בהתאם למה שיש בלו"ז). תוכנית בלי שיבוץ בזמן מוגדר לא תתקיים בפועל.
ימי שישי בבוקר הם זמן קודש זוגי. הזמן הזה הוא הבסיס המשפחתי שלכם ואסור לאף אחד לזלזל בו. אני משאירה ילד בן 12 עם ילדה בת שנתיים שמסתדרים מעולה (ועוד שלושה בני 10, 8 ו-6 ששומרים על עצמם), אין אף סיבה שלא. הם ישחקו בבית בכל מקרה. לא רוצים להשאיר לבד? קחו בייביסיטר, שימו אצל סבתא, לא משנה - שישי זוגי הוא ברמת דחיפות של תור לרופא מומחה שהמתנתם לו במשך חודשיים.
אלה רק שעתיים, אבל החשיבות שלהן היא באמת גדולה. בעיקר בלחצים של החופש.
שלב ד' - לא לוותר על ביצוע מטלות הבית
הקפידו על הכיף כמו על החובות בבית. רוצים ללכת לבריכה? סיימו קודם מטלות. הבית צריך לתפקד, כדי שכולנו נהנה. אם לא נזרוק עוף וירקות לתנור על טיימר, נהיה רעבים כשנחזור מהים.
זכרו שחלק גדול מהכיף שלהם זו הציפיה. לספור את הימים עד שהולכים לטיול או לפיקניק ולמחוק את מה שעבר. שבצו גם הכנות לשנת הלימודים הבאה - עטיפת ספרים, קניית ציוד, שבת נכדים אצל סבתא בלי הורים וכו'. הכנה נפשית היא חלק מהעניין.
הכותבת היא יזמת עצמאית, בעלת הבלוג "המלכה האם" ואם לחמישה ילדים בני 3-13.