יום שישי. כשהזמן קצר, נזכרתי בדיוק שזה הזמן להסתפר. תוך כדי שאני מתיישב על הכסא עוד לפני שהספר קושר עלי את הבד החונק שלא ייתן לי לשרבב מילה, מציע לי הספר קפה אספרסו. כבר לא יכולתי להוציא הגה מאחר והמחנק על צווארי, אך הנהנתי בראשי לאות - כן.
תוך כדי דיבור שואל אותי הספר: קצר או ארוך? מאחר וחשבתי על האספרסו עניתי בקול חלוש: קצר! מאחר והאספרסו הקצר לא יגזול ממני זמן רב בשתייתו לאחר התספורת, כעבור זמן קצר כשראיתי שראשי כמעט מגולח למשעי הבנתי שכוונתו קצר או ארוך הייתה לתספורת...
כשניסתי לתקן את המעוות כבר היה מאוחר מדי, מה גם שהספר הוסיף חמישה שקלים עבור האספרסו, כשהגעתי לביתי וראיתי את השילוב של השער הארוך והקצר, הוא הזכיר לי מיד פטרייה שזה עתה נקטפה...
עד כמה חשוב לדייק במילים. לולא הייתי חכם חלם הייתי לומד מזה כשהספר מזמין אותך לקפה, פשוט תסרב.
כשלא לומדים לקח זה חוזר על עצמו כשאני ממתין בתור בחנות הדגים, מה בשבילך אדון? דג לשבת! להכין לך אותו? כמובן! זה ייקח חמש דקות. כמובן שאני בזמן הזה יצאתי.... לסגריה, וכשחזרתי בעל החנות מכריז: אדון, הדג שלך מוכן, וכשעיניי תרות אחר הדג שלי אני רואה שקית שקופה עם משהו טחון דק, נדהמתי, זה שלי...? כמובן, יצא לך השבת גפילטע טוב.
לא התכונתי לגעפילטע, דווקא חשבתי על דג פרוס טוב בשביל ה'חריימה' המרוקאי. כמובן שבעל החנות בשלו: אמרת דג לשבת. מה נותר לי לעשות? כמובן להסכים. נכון, טעות שלי, שכחתי שלשבת זה רק "געפילטע".
חשוב לציין שהכנתי קציצות געפילטע ברוטב מרוקאי עם ירקות. יצא דווקא מוצלח.
הצגת כל התגובות