זה עצוב לי ואפילו מביך... הקשבתי בשבוע האחרון לאלבום החדש של אביתר בנאי - "שיחות שלום" והבנתי לצערי שאני צריך להיפרד מאביתר בנאי ברמה האמנותית. אביתר לא חייב לי או לאף אחד שום דבר. הוא יכול ליצור מה שבא לו, אנחנו במדינה חופשית, אבל לבחירות אמנותיות יש גם אמירה ומשמעות. האלבום החדש הוא הכרזה ברורה שאביתר בנאי כבר לא מנסה או יוצר מוזיקה יהודית שראויה לאוזן חרדית או אפילו דתית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האלבום החדש כולל מילים גסות, טקסטים לא ראויים וכבר לחלוטין לא מתאים מבחינה ערכית לאדם דתי. הקשבתי לו והתכווצתי לא מעט מצורת ההתבטאות ומהאווירה העולה ממנו. אני מתקשה להבין איך אותו האמן ליטף אותנו בביצועי ה'צמאה' שלו, ב"קול דודי דופק" ובשיריו האישיים הנוגעים. זה מרגיש כל כך מוזר. אני אפילו לא יכול להתייחס בטור הזה, באופן ישיר לשירים ספציפיים, כי רוב האלבום לא ראוי בעיניי בכלל לבמה זו ולקוראים המכובדים.
זה כואב לי באופן אישי.
כל כך אהבתי לאהוב את אביתר בנאי, את הכתיבה שלו, הלחנים המלטפים והקסומים שיצר בעיקר מאז חזרתו בתשובה, עת החל ליצור מוזיקה יהודית נוגעת ומרגשת. אהבתי מאד את האלבום "לילה כיום יאיר" על שלל להיטיו הקסומים - "עד מחר" שעורר תקווה וציפייה למחר הטוב יותר, "אבא", שיר התפילה האולטימטיבי והמרגש במיוחד ועוד, "יפה כלבנה" הקסום עם "ילדים", אחד משירי האבהות היפים ביותר שקיימים ואפילו "לשונות של אש", שכבר החל להצביע על שינוי פנימי שחל באמן.
אך מאז הוציא בנאי שני אלבומים שאינם מתאימים לאוזן הדתית וגם מבחינה מוזיקלית לא מהווים בשורה מרגשת במיוחד בלשון המעטה, כאילו שהרצון לפרוץ את הגבולות שהציב לעצמו, חשובים יותר מהלחנים והאווירה הכוללת.
אנחנו חיים בדור שמקדש את האותנטיות והופך אותה למשהו יוקרתי. אנו משבחים אמנים ואנשי ציבור על האותנטיות שלהם, אבל לעתים האותנטיות היא חרב פיפיות. האותנטיות לא מקדשת כל דבר וגם לא הופכת כל דבר ליפה. מילים גסות וניבולי פה, הם אמנם אותנטיים, אך מכוערים ומביכים. תחת מעטה האותנטיות אפשר להכניס כל דבר שהשתיקה יפה לו. כולנו סוגרים את דלת השירותים, למרות שמדובר באותנטיות פשוטה... אותנטיות צריכה להתכתב עם ערכים חשובים ולא יכולה להוות תירוץ לכל התנהגות או התבטאות לא מכובדת.
אנשים נוטים לומר שכל דבר שאינו מובן הוא גאוני, במיוחד אם מדובר באמן מוכשר שכבר הוציא בעבר דברים איכותיים ומשובחים. זה גם תירוץ אל כשל לכאלה שמתנהלים כמעריצים מושבעים, אם אתה לא אוהב את זה סימן שאתה ה"לא מבין". אבל לפעמים דברים גרועים הם פשוט גרועים, לא מובנים ולא בהכרח שווים את הזמן והקשב אליהם. לכתוב מילים גסות ולהתבטאות בבוטות זו לא גאונות. אפשר לאהוב אמן גם מבלי לאהוב 100% ממה שהוא יוצר. אפשר לאהוב מאד שירים מסוימים ותקופות מסוימות ביצירה ולגמרי לא לאהוב דברים אחרים, זה לא גורע מעוצמת השירים הטובים שיצר בעבר. כבודם במקומם מונח.
חסידיו של בנאי, משבחים בהתלהבות את החומרים החדשים ומגדירים אותם כ"גאונות", אבל גאונות אמתית היא ליצור חומרים מורכבים שנשמעים באופן נגיש, בלי להשתמש בכלים חסרי חן כמילים גסות ונושאים שהשתיקה יפה להם. בנאי ידע לעשות את זה בעבר ומשום מה הוא בוחר לעשות משהו אחר וזה בהחלט מצער.
תודה אביתר על כל השירים היפים שיצרת, בינתיים אני נפרד ממך. מקווה שלא להרבה זמן.
הקומזיץ של השבוע
השבוע השתתפתי באירוע מרגש וסוחף במיוחד - קומזיץ בבית הכנסת הגדול בירושלים עם הזמר והיוצר איתן כ"ץ. קשה לפעמים להבין את הפער הענק בין הפופולריות המטורפת של כ"ץ אצל הציבור האמריקאי אל מול ההיכרות הלא מספיקה שלו לקהל הישראלי. את בית הכנסת הגדול גדשו למעלה מ-1,500 משתתפים ששרו יחד עם כ"ץ בעוצמה אדירה במשך שעתיים את שירי הימים הנוראים ואת שיריו של כ"ץ עצמו.
בית כנסת הוא בדרך כלל לא מקום שגרתי למופע מוזיקלי, אך במקרה של כ"ץ לא מדובר במופע רגיל אלא בתפילה מוזיקלית באמצעות השירים ודברי החיזוק שנשא באנגלית כמובן לנוכח הקהל האמריקאי שמולו.
This browser does not support the video element.
בשירים השמחים, בית הכנסת כולו פשוט "התפוצץ" מריקודים של שמחה והתלהבות אדירה, כשהקהל שר ללא הפוגה, גם כשהחשמל קרס לכמה דקות ומערכת ההגברה לא פעלה. כ"ץ ניצל את הרגעים לשיחת חיזוק שקטה ולאמירת פרק תהילים יחד עם הקהל.
לכ"ץ יש כריזמטיות של זמר, רגש של משגיח והתלהבות של ישיבע בוחער. הוא לקח את הקהל לאורך השירים השקטים דוגמת להיט הענק שלו "למענך", שיריו המצליחים "ונחה" ו"כי קרוב" לצד "אוחילה לקל" הידוע של ר' הלל פלאי ו"כי להשם המלוכה" של ר' שמואל ברזיל שהפך ללהיט גדול בשנים האחרונות בקרב בחורי הישיבה האמריקאים.
במהלך המופע אירח איתן את אחיו הגדול, הזמר הרב שלמה כ"ץ שביצע יחד איתו את השיר "והכהנים" מתוך אלבומו של שלמה כ"ץ, לחן מרגש למילים מתפילת יום הכיפורים.
הקומזיץ עם איתן כ"ץ היה אחד הקומזיצים הטובים שהייתי בהם בשנה האחרונה, ההתלהבות האדירה והסוחפת שחשתי בליווי התפילות ואווירת ההתעלות הם מאותה המשפחה של אירועי 'צמאה'. שמחה, תפילה וקדושה יחד. ממליץ לכם לא לפספס את ההזדמנות הבאה (אם יישארו לכם כרטיסים...).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות והוכחות שאני לא מבין כלום במוזיקה: nl@kikar.co.il
הצגת כל התגובות