לא יודע כמה מכם האזינו לעומק למילים של הלהיט החדש של 'אלייצור' - "טאטע תטהר". הראפר הברסלבי כהרגלו לא מהסס לכתוב על שמות, מושגים ודברים שלא היינו מצפים ממנו והפעם הוא מפרגן בטירוף לחב"ד ול'צמאה' - פרויקט שירי חב"ד המצליח של הרב משה שילת ונאור כרמי:
"כל כך זקוקים לך תראה אותנו אבא
כולם צמאים ובגלל זה כולם בצמאה
כל כך צמאים ובגלל זה כולם בצמאה
כולם רוצים להיות טובים נשיר את זה ביחד".
'צמאה' כבר מזמן לא אירוע חב"די פרופר, משתתפים בו מכל גווני הציבור בישראל שפשוט צמאים לשמחה ותפילה מתוך אחדות ושירה. זכיתי להשתתף, זו כבר השנה העשירית (כמדומני), ובשונה מכל מופע מוזיקלי אחר, במקרה של 'צמאה' הרעיון הוא לא השירים או הזמרים אלא הרצון באמת לשהות באווירה הרוחנית הייחודית של המופע הזה. לשמוח, לרקוד וגם להתפלל יחד עם עוד 3000 יהודים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשנה שעברה בעקבות המלחמה וההלם הכבד שעדיין אחז בכולנו, האירוע היה צנוע ומינימלי יותר. השנה התחושה הייתה שונה במעט, אם כי עדיין המלחמה הורגשה ובצדק בחלקים רבים במופע. אחד הרגעים המרגשים ביותר במהלך האירוע, היה כשפצוע צה"ל עלה עם קב לבמה באמצע השיר "עוצו עצה" (שבאופן אירוני משמש כהמנון הפלג הירושלמי נגד הגיוס) ונשא את התפילה לשלום החיילים. זאת לצד אזכורים נוספים של המלחמה בשירים אחרים. כך הפך גם השיר "הושיעה את עמך", לאחד השירים המרגשים והסוחפים של המופע, כשהקהל צורח אותו בהתלהבות מיוחדת.
השנה השתתפו במופע הזמרים ישי ריבו, אמיר דדון וכמובן האחד שאין 'צמאה' בלעדיו, גדול הזמר החסידי אברהם פריד. אינני יודע מה היה השיקול המדויק לכך, אולי חלוקת עומס, בשל העובדה שהמופע הזה רץ 17(!!!) פעמים במהלך השבוע האחרון, את כל חלקו הראשון של המופע ביצעו רק ריבו ודדון. פריד עלה לבמה רק בחלקו השני של המופע וכשזה קרה היה ניכר בקהל כי הוא ציפה לו כבר זמן רב.
האירוע נפתח על ידי ישי ריבו דווקא בניגון חסידי שאינו מבית היוצר החב"די, ניגון של מודז'יץ "אמר השם ליעקב" בלחנו של האדמו"ר 'הדברי ישראל'. השילוב עם אמיר דדון היה מוצלח, דדון בעל יכולות ווקאליות גבוהות הוסיף רבות לאנרגיה של הביצועים והיה ניכר שהוא מתחבר לניגונים והשירים ולא רק מבצע אותם כזמר להשכרה.
נושא השיתוף של זמרים שאינם חיים אורח חיים דתי מוצהר, תמיד מעלה את השאלה האם זו החלטה נכונה. אינני יודע לומר תשובה ברורה באופן רוחני. באופן אישי, אני כן מרגיש בנוח יותר כאשר זמר דתי, שבאמת חי ונושם את התכנים המושרים עומד על הבמה, אך מבחינה מוזיקלית דדון היה מוצלח במיוחד והוסיף רבות למופע בקולו האדיר והאנרגיות, כולל "שק קמח" משעשע שהעניק לפריד לקראת סיום המופע.
לא כל כך הבנתי איך "בר יוחאי" נכנס למחרוזת הריקודים, כיצד השיר קשור ומה הרעיון שעומד מאחורי זה, אבל לקהל שקפץ ורקד בהתלהבות, נראה היה שלא ממש אכפת, כל זמן שהוא יכול להמשיך ולרקוד.
כרגיל, הבמה של 'צמאה' הייתה מושקעת בטירוף, עם תפאורה מדויקת עד לפרטים הקטנים ביותר, כשהמחשבה ניכרה בכל רגע. גם מהלך הערב היה מדויק ונכון, בלי עומס דיבורים, עם תכנים שהועברו בקצרה בווידאו באופן חכם ולא מעיק. זו משימה לא פשוטה בכלל והמפיקים של האירוע עמדו בה שוב בהצלחה מרובה.
'צמאה', זו חוויה שכל חובב מוזיקה יהודית בעל נשמה חייב לעצמו לפחות פעם אחת (אתם תתמכרו... מבטיח). ממליץ לתת זמן לחוויה השלמה, הכוללת את האוכל היהודי שמוגש כחלק מהאירוע בשפע אדיר, ההתוועדויות הייחודיות על שולחנות ערוכים ויריד הספרים הענקי, שגם אם לא תקנו בו כלום, הוא עדיין מרשים במיוחד ושווה ביקור.
• • • • •
ביום שישי האחרון הלך לעולמו הזמר והיוצר אליעזר בוצר ז"ל, כשהוא בן 43 בלבד. בוצר היה אחד היוצרים הייחודיים במוזיקה היהודית. הוא היה כותב ויוצר ייחודי, טפח מעל הקרקע, כזה שכל טקסט שלו מעורר עניין ובעל משמעות עמוקה.
זכיתי להשתתף במופע הבכורה שלו לפני יותר מעשור ב'צוללת הצהובה' בירושלים, בוצר היה פרפורמר אדיר, למרות שמדובר היה במופע קטן מול עשרות צופים בלבד, הוא נתן את נשמתו והופיע כביכול הוא ניצב מול עשרות אלפים.
אני זוכר את הרגע בו שמעתי לראשונה את הלהיט הגדול שלו "ציון", ההשתוקקות לירושלים התפילה והקול האדיר שלו, נגעו בי מאד. זהו ללא ספק אחד השירים היפים ביותר שנכתבו על ירושלים. היה בבוצר את אבק הכוכבים, את התבלין הנוסף הזה שקשה לשים עליו את האצבע בצורה מדויקת, אך הוא מורגש באופן ברור.
היה בבוצר "האריה השואג" של המוזיקה היהודית, שילוב ייחודי בין העוצמה הקולית והחזותית שלו, לבין העדינות המהורהרת שלו והחום היהודי שהפיץ כל העת.
יהי זכרו ברוך!
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות והמלצות לשירי חנוכה חדשים שלא נשמעים כמו בינה מלאכותית: nl@kikar.co..il