"רחמים", אלבום הבכורה המצופה של הזמר והיוצר דוד בן ארזה, הוא אלבום של אהבה, אהבה עצמית, חיבור פנימי וגם המון כאב וכנות ופתיחות נפשית שאנו לא רגילים לה במחוזותינו. דוד בן ארזה הוא יוצר אמיץ במיוחד, שלאחר התחבטויות לא מעטות וחבלי לידה ארוכים, החליט לשים את נפשו הרגישה והמיוחדת חשופה לחלוטין על 13 רצועות מוזיקליות, מגוונות ואיכותיות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
דוד בן ארזה לא מיוחד כי זה גימיק שיווקי טוב וכי חייבים להיות מיוחדים - הוא באמת כזה גם לא על הבמה. אני זוכר את המפגש הראשון שלי איתו, עוד לפני צאת שירו הראשון, הוא השמיע לי כמה סקיצות מרגשות ומיוחדות ומאז הוא עושה דרך קסומה, בה הוא מדייק את עצמו ואת המוכנות שלו לעמוד כמות שהוא מול הקהל, בלי תחפושות, בלי פוזה ובלי שום מחסה להסתתר מאחוריו.
דוד בן ארזה לא מרחם על מאזיניו וכבר ברצועה הראשונה שם אותם בשורה הראשונה שצופה אל תוך נפשו העשירה. הפתיחה של האלבום היא לא שיר, יותר כמו שירה, המשלבת את מילותיו שלו עם מילים משיר השירים, רבי נחמן מברסלב ויוצרת שאיני מכיר בשם רחל א. שובה. בן ארזה מביע במילים עשירות ועמוקות את רצונו להתחבר לעומק ולהתקרב לעבודתו יתברך. אפשר להתעמק בכל שורה, או פשוט לעצום את העיניים ולהרגיש את הלב של הזמר משתוקק וצמא לא-ל חי.
אולי כניסיון לאזן את ה"מתקפה" ברצועה הראשונה, האלבום עובר מיד ללהיט הגדול של בן ארזה - "לכו למים", אולי השיר הכי "רגיל" של בן ארזה. מי שיקרא את מילותיו שוב, ימצא בהן את אותו המסר, הרצון העמוק להתחבר שוב ושוב לתורה ודרכה.
מיד אחריו תקבלו אולי את ההמנון של האלבום הזה - "איי איי לאב", שיר חיזוק ומנטרה, הקורא לחיבור ואהבה עצמית. השיר שעטוף במעטפת פופ קצבית, מציג כביכול אוקסימרון של טקסט חשוף, כואב ונוגע עם משפטים דוגמת:
זאת, לצד מוזיקה שנשמעת כמו מסיבה שמחה ומלאת אנרגיות. השילוב של פופ מתוחכם וטקסטים עמוקים, הוא אולי גולת הכותרת ביצירתו של בן ארזה. ניתן לשמוע את השילוב הזה בשירים רבים באלבום, עם ההפקה המצוינת והמדויקת במיוחד של אמיר שדה ובן מאור, שהפיקו את האלבום מוזיקלית.
מי שצריך קצת קלילות, ימצא אותה ב"נס", להיט הגלגלצ של בן ארזה בדואט עם אמיר שדה. השיר בסגנון הבוסה נובה האהוב, מלודי במיוחד ופשוט כיף לשמיעה. שימו לב לשינויים המחויכים במילים בביצוע מול המילים הרשמיות (גם אני רוצה נסט - קן באנגלית).
בן ארזה גם מקדיש למצב בישראל שני שירים שכנים, "מאמין בך מאד", שיר רגאיי אלקטרוני חדש העוסק ישירות במצב במדינה והלהיט "תכלת ולבן", אותו הוציא בן ארזה בספונטניות לפני כשנתיים ביום הולדתו. הלחן המלודי והנוגע, בשילוב השירה הפתוחה והרועדת קלות של בן ארזה, הם שילוב נפלא שלא לחינם זכה לאהבה רבה כל כך.
אם אתם בקטע של יצירות, שיר הנושא של האלבום "רחמים" הוא יצירה של ממש המשלבת בצורה נפלאה את לחנו הקסום של ר' שלמה קרליבך בקולו הוא, לצד שיר פופ מלודי ועכשווי במיוחד עם נגיעות אתניות מענגות, בלחנו ומילותיו של בן ארזה. הפזמון של השיר מזמין אתכם בין אם תרצו ובין אם לאו, להצטרף בשירה ובקשה לרחמי שמים. השילוב של קרליבך נעשה ברגישות ותוך כבוד גדול ללחן המקורי המרגש.
ששת השירים האחרונים של האלבום כולם אישיים במיוחד, חשופים ברמה של אומץ של לצאת לחופשה מפנקת בעזה... החל מ"יורד ועולה" הקופצני, שלמעשה חושף את העליות והמורדות בנפשו של היוצר ו"כמה עליבות", בו מודה בן ארזה בכנות נוגעת ללב באמיתות שרובנו יכולים להודות בהן בינינו ובין עצמנו... ומשם הוא ממשיך ל"אתה טוב", שיר עידוד מלא אנרגיה שאמור לאזן את תחושת העליבות העצמית עם הידיעה שאנו טובים ואהובים לפניו, למרות כל החסרונות העלובים שלנו.
אי אפשר לכתוב על האלבום הזה בלי לגעת ב"להיות", אולי הזרע הראשון של האלבום הזה מבחינה מוזיקלית. שיר פופ מתוחכם, נוגע ומדויק, בו ניתן לראות גם את הנצנוצים של החשיפה העצמית האישית של בן ארזה. ההפקה המוזיקלית של אלי קליין ואיצי ברי, ראויה לכל שבח והיא תמצית היכולת של בן ארזה לשלב בין תכנים עמוקים ומורכבים עם מעטפות פופ עכשוויות ומלהיבות.
רגע לפני שהאלבום מסתיים, בן ארזה מחליט שאנחנו עוד לא יודעים מספיק על נפשו הסוערת והרגישה... ולכן הוא מביא לנו את "הבור בלב", אחד השירים הכי אישיים ועמוקים באלבום. גם פה תמצאו שילוב בין כאב בבתים, לפזמון דאנס אלקטרוני סוחף ברמה של מסיבת ריקודים.
נראה שבן ארזה כמעט מתענג על החשיפה האישית הזו, כאומר לנו, אני יודע שגם אצלכם זה ככה, אולי הגיע הזמן שגם תודו בזה. ההכרה במחלה היא צעד ראשון בריפוי עצמי. היכולת לדבר על הנפש בצורה כזו היא יכולת מיוחדת שלא כל אחד מתאים לה. המילים והמנגינות שבן ארזה נותן לכאבים וללבטים, הם חסד שרבים יכולים למצוא בו נחמה, אהבה וריפוי.
בן ארזה, הוא חד משמעית אחד היוצרים היותר ססגוניים שיש לנו פה. האם הוא מתאים לכל אחד? כנראה שלא. האם הרדיו החרדי בשל לאמת ישירה כזו? כנראה שלא. אבל נראה שלבן ארזה לא הייתה ברירה אחרת, לא כי לא יכל להוציא אלבום פופ חסידי רך ומלטף, אלא כי האמת שלו תמיד מנצחת, גם אם היא יקרה ומורכבת. זה אלבום של טיפול עצמי, תקשיבו לו בנפש פתוחה, תתחברו, תאהבו את עצמכם וגם תרקדו והרבה, האלבום הזה מספק הרבה רגעים שפשוט צריך לקום בהם מהכיסא, להרים את הידיים למעלה ולעלות ולרדת, לעלות ולרדת ברחמים ובאייי איי לאב. אני מחכה כבר למופע הלהקה שלו, לרקוד ולעוף יחד איתו בשירים העצובים-שמחים האלה, בתפילה לרחמים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות והוכחות על העליבות שלי: nl@kikar.co.il