הרב איסר זלמן מלצר, שיום פטירתו חל בי’ בכסלו – נולד בעיר מיר, היה מגדולי הדור הליטאים. הוא נודע בפסיקותיו ההלכתיות, בראשות ישיבותיו, ובחיבורו המקיף "אבן האזל" על משנה תורה לרמב"ם.
כבר בצעירותו ניכרו כישרונותיו הברוכים. בגיל עשר החל ללמוד אצל רב העיר מיר, הרב יום טוב ליפמן בסליאנסקי, בעל "מלבושי יום טוב", שגידלו בביתו. בהמשך למד בישיבת מיר. בגיל 14 התקבל לישיבת וולוז'ין הנודעת, שם למד תחת הנהגתם של גדולי הדור - הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק.
סיפור מיוחד מלווה את נישואיו. הוא התארס עם בילה הינדה, בתו של גביר מקובנה, אך חלה קשה בשחפת. למרות מצבו, הכלה סרבה לבטל את השידוך, וזכתה לברכת החפץ חיים שהרב מלצר יאריך ימים. ואכן, זכה הרב לחיים ארוכים ופוריים. הרב מלצר שימש כראש ישיבה בסלובודקה ובסלוצק, שם הקים ישיבה מפוארת וניהל אותה במשך עשרים שנה. לאחר עליית הקומוניזם נמלט מפני רדיפות השלטון לפולין, שם המשיך להנהיג את ישיבתו בגולה.
בשנת תרפ"ה (1925) עלה הרב מלצר לארץ ישראל ונתמנה לראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים. הוא שימש בתפקיד זה עד יומו האחרון, והיה מנהיג רוחני מרכזי בציבור החרדי. הרב מלצר היה פעיל מאוד בחיי הציבור הדתיים. הוא הצטרף לאגודת ישראל מיום היווסדה, השתתף בכל שלושת הקונגרסים העולמיים שלה, ובשנותיו האחרונות אף כיהן בתור יו"ר של "מועצת גדולי התורה". הוא תמך בהקמת מדינת ישראל ופעל רבות למען יישוב ארץ ישראל, אך התנגד נחרצות לחוק גיוס בנות ופסק שעל נשים "יהרג ואל יעבור" בנושא זה.
הנ"ך או התוספות – מי צודק?
מעשה מעניין התרחש בביתו של רבי איסר זלמן. באחד הימים ישב בביתם תלמיד חכם נכבד ודיבר בדברי תורה. במהלך שיחתם ציטט התלמיד את הפסוק ממשלי (כ"ז, י"ד): "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם ‘בערב’ קללה תחשב לו". הרבנית בילה הינדא, שהייתה ידועה בחריפות שכלה ובקיאותה, קפצה ואמרה: "לא כך כתוב! המילה 'בערב' אינה מופיעה בפסוק".
התלמיד עמד על דעתו ואף פנה לארון הספרים, הוציא את מסכת בבא מציעא, ופתח בדף כ"ג עמוד ב' בתוספות ד"ה "באושפיזא". שם אכן מופיעה המילה "בערב" כאילו היא חלק מהפסוק. עם זאת, הרבנית לא נסוגה מעמדתה. היא ניגשה למדף, שלפה את ספר משלי, והראתה לתלמיד שהתיבה "בערב" אינה נזכרת בפסוק כפי שהוא מופיע במקורו בתנ"ך.
רבינו הגאון רבי אייזיק זאב מלצר נדרש לסוגיה והסביר את העניין באופן מעמיק: התוספות הוסיפו את המילה "בערב" כדי להבהיר את משמעות הפסוק. לדבריו, אם אדם מתארח אצל מישהו בבוקר ונהנה מהכנסת האורחים שלו, אך מפרסם זאת בקול גדול, עלול הדבר לגרום לנזק למארחו. אנשים שאינם מהוגנים עשויים לשמוע על הכנסת האורחים הנדיבה ולבוא בערב לבית המארח כדי לנצל אותו ולבזבז את ממונו. באופן זה, "בערב קללה תחשב לו" – המעשה הטוב של המארח עלול להפוך למכשול עבורו בשל הפרסום הלא זהיר.
שפתותיו דובבות
חיבוריו התורניים, ובפרט פירושו "אבן האזל" (בשבעה כרכים) על משנה תורה, זיכו אותו בהכרה רבה בעולם הישיבות. והספר אף זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית.
הרב מלצר נפטר בירושלים בי' בכסלו תשי"ד (17 בנובמבר 1953) והותיר אחריו מורשת תורנית מפוארת ודור שלם של תלמידי חכמים. על שמו נקראו רחובות בבני ברק, ירושלים ורחובות. הרב איסר זלמן מלצר היה דמות מרכזית בתולדות היהדות החרדית, זכרו ופועלו ממשיכים להשפיע על עולם התורה עד היום