וישב לשון צער
בדף היומי מסכת סנהדרין דף ק"ו הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר לשון "וישב" אינו אלא לשון צער, שאז מתחילה פורענות כלשהי, שנאמר: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א). נאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"
בפרדס יוסף (פר' וישב) מפרש מדוע 'וישב' הוא לשון צער, משום שעשו שונא ליעקב, וביותר יגדל השנאה ברואה שיהודי חושב את עצמו כתושב הארץ בפומבי תובע זכויותיו, אז יאמרו הבה ונתחכמה כי עם ישראל רב ועצום, וכל עשרו רק ממני ולקח כל אשר לנו, ולכן החוב על ישראל לדעת כי רק הוא על אדמת נכר, ולא זה המקום אשר נאמר [תהילים קל"ב, י"ד] פה אשב כי אויתיה, עד ישוב ה' שבות עמו. וזהו שאמרו כל מקום, בכל מקומות גלותינו שנאמר ישראל "וישב" פה אשב גם אני תושב ואזרח, אינו אלא צער, דצוררי ישראל בשמעם לשון מדברת גדולה לא ינוחו ולא ישקוטו עד ישימו קץ לשלות ישראל.
תורה תבלין היצר הרע
בהמשך הגמרא מביאה את דרשתו של ר' יצחק אודות דואג: מאי דכתיב "איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים" (ישעיה לג, יח)? — "איה ספר" — כל אותיות שבתורה, "איה שקל" — ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה, "איה ספר את המגדלים" — שהיה דואג סופר היה יכול להגיע ולמנות שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר ודיני טומאה הנובעים מבעיה זו.
בבן יהוידע מבאר הטעם שהשיג שלש מאות הלכות פסוקות שהם כמנין יצר, לרמוז אע"פ שהשיג בלימודו שלש מאות הנזכרות שהם מספר יצר לא הועילו להגין עליו מן היצר מפני שהיה למודו שלא לשמה.