רבותינו בכל הדורות הרבו לעורר על מעלת התשובה בימים שבין ר"ה ליו"כ, ובפרט שאנו נחשבים לבינוניים שתלויים ועומדים בדינם ורק ביום הכיפורים נחתמים, ולא בכדי נקראו ימים אלו ‘עשרת ימי תשובה’ כי הזמן מבקש תפקידו.
ואלו דבריו של רבינו יונה ב'שערי תשובה' (שער שני אות יד)
בעשרת ימי תשובה, הירא את דבר השם, לבו יחיל בקרבו, בדעתו שכל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלוקים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע, כי האדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. ובעת אשר ידע האדם כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם, הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו, ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו.
ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו, ולא ישגיח לפתח ולשדד אדמתו, ולא יפנה דרך כרמים, ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד. לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ועבודתם עדי ערב, בימים הנוראים ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם... וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחתים, ולקבוע ביום ובלילה עיתים להתבודד בחדריו להתעסק בדרכי התשובה, עיי"ש.
מקום שבעלי תושבה עומדים
והנה עלינו להבין את מאמר חז"ל שלשה ספרים נפתחין בר"ה... בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוהכ"פ, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה', וידועה הקושיא, מדוע הוצרכו לייחד ספר ל'בינונים', הרי 'ממה נפשך', אם יזכה יכתב שמו בספרן של צדיקים, ואם לאו יהא להיפך ח"ו, ומדוע נתייחד עבורם ספר מיוחד,
וביאר ב'ליקוטי מהרי"ל' (פר' האזינו על הפטרה שובה) מתלמידי הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, כי הבינוני שזכה להתהפך ל'בעל תשובה' הרי הוא עומד ב'מעלה ובמקום' גבוה מה'צדיקים', ואינו מן הראוי שייכתב יחד עמהם, לכן ייחדו עבורם ספר מיוחד.
וכה ביאר הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע מאמרם (ברכות לד:) 'מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין', כי אין כל חידוש לעשות תכשיט מזהב וכסף, אמנם חידוש וחכמה גדולה היא להפוך חתיכת בד קרועה ופשוטה לתכשיט יפה, כגודל שפלותו של אדם כן גודל חשיבותו כשישוב בתשובה.