הנה זה מגיע, אוטוטו אנחנו בתוך שמחת הפורים ממש, אחרי שבועיים של הכנות שכוללות מסיבות פורים בגנים ובבתי הספר, שוק פורים בכל רחבה אפשרית, נפצים מכל עבר, תחפושות ורעשנים. משלוחי מנות שתמיד חייבים להביע יצירתיות ומקוריות, כי אף אחד לא רוצה לתת סתם שוקולד עטוף בצלופן. עכשיו זה קורה באמת.
כבר החלטנו למה נתחפש, כבר מצאנו רעיונות מקוריים למשלוחי המנות (מצטערת זה סוד שמור במערכת, תאלצו להיות מקוריים בעצמכם)... מה נשאר לסגור? אה.. איפה אתם בסעודת פורים?
אם לומר את האמת, חגים זה לא משהו שאני מחבבת במיוחד. מעבר לכל השמחה, ההכנות וההמולה, תמיד יש את החשבון הזה, רגע, איפה היינו בחג הקודם? אצל אמא שלי או שלך? ובאופן מתמיד צד אחד מרגיש מוזנח.
לא משנה אגב אם במשך שנים חגגנו אצלם באופן קבוע. שמתי לב שאין צבירת קרנות בנושא הזה. אבל פיצויים רגשיים יש גם יש! אוטומטית משלוח המנות עבורם גדל בעוד 100 ש"ח, כל השבוע שלפני המועד עטוף בצלופן הממולא ביחס, אהבה ופרגון.
אני לא יודעת אם אצל כל חתך הנשואים הטריים (10 השנים הראשונות) זה כך, או שדווקא אני זאת שבמיעוט ומוצאת את עצמי מתחבטת לפני שאני מבשרת לאחד הצדדים על ההחלטה כבדת המשקל הזאת.
או שאולי עצם היותי בת יחידה גורם לי לעודף משקל על כף המאזניים.
הסטטיסטיקה מלמדת אותנו שלאחר חגים שיעור הגירושים עולה באחוז ניכר מבשאר ימות השנה הרגילים . אצלנו סדר הדברים מעט שונה, שלום הבית בראש הפירמידה ואת החיכוכים אנחנו משאירים לאנשים שלא ניתן לצעוד עימם לרבנות.
ואז הדיאלוגים עובדים בערך כך: "בוא ניסע אליהם נשב קצת ונבדוק לאן נושבות הרוחות.." ובתגובה: "איזה רוחות אני אתקשר אליהם וזהו" ובתגובה: "לא, לא, לא ... בטלפון זה לא נשמע טוב, אולי ננסח את זה יפה במייל".
לאור המצב,יש לי עצה תקדימית, ראשונה מסוגה, מהפכנית ומוגנת בחוק. כמו שנהוג לפני הנישואים לעבור הדרכה אצל מדריכת כלות ומדריך חתנים על מנת להדריך ולהאיר את הדרך לזוג הטרי הן בהליכות והן בהלכות, כך גם שתהיה מלווה ע"פ חוק לאורך עשר השנים הראשונות, שתאיר ותסביר, תלווה ותתמוך, תציע לעיתים להורים שגם להם מגיע לפעמים להיות זה עם זו, שזה שהם כבר לא בגיל הנעורים לא אומר שהרומנטיקה פגה מן העולם, שזה שבחרנו השנה להיות אצל הצד השני לא אומר שהם טובים יותר, עדיפים יותר או משעשעים יותר.
שלא תבינו לא נכון, התברכתי בהורים מדהימים, כאלה שתמיד דואגים, חייבים מידי יום לבדוק שכולם בסדר, יועצים בכל ענייני החיים, נותנים את הלב והנשמה , וזה רק הופך את הסיפור למסובך יותר.
אז אם אפילו אמא אחת תקרא את אלו השורות, ותבין שאם הבן או הבת שלה חוגגים את החג במקום אחר, הדבר היחיד שהם זקוקים לו זו ברכת הדרך (ואולי קצת פרגון) הרי זה שכרי.
ותזכרו.. בחג הבא אנחנו אצלכם!
הצגת כל התגובות