מכירים את הריח הזה? של הצבע הטרי בקירות של הכיתה. של האוכל המתבשל בישיבה. שנת לימודים חדשה החלה. הילדים נרגשים, אבל לא פחות אנחנו ההורים.
>> למגזין המלא - כנסו
כדי להקל עליכם עם החזרה ללימודים, על מנת שהילדים יחזרו לשגרה בצורה הטובה ביותר, אספנו עבורכם שלל טיפים ממיטב היועצים והמומחים, איך להתמודד גם עם החזרה לשגרה וגם עם השינוי שהחל כעת. בין אם זה ילד שעולה לכיתה א', בין אם ילד שעולה לכיתות הגבוהות או בחור שעולה לישיבה קטנה או גדולה.
כלל הזהב הוא כזה: ככל שאנחנו נהיה מוכנים יותר לשינוי העובר על הילד – זה ילך לו בקלות רבה יותר.
מעון – עצמאות ושיח בגובה העיניים
הטיפים החשובים הללו הינם מתוך השירות הפסיכולוגי של עיריית ביתר עילית ותודתנו נתונה להם:
בימים שלפני תחילת המעון: התחילו להרגיל את הילד לשגרת ערב ובוקר שתתאים למעון - תקדימו את שעת ההשכבה, תעירו אותו בשעה שתתאים בהמשך למעון, תלבישו אותו, תנו לו לאכול ואולי אפילו תצאו מהבית לכיוון המעון.
תינוק יונק: תרגילו אותו לבקבוק הרבה לפני תחילת שנת המעון; תרגילו אותו שמישהו אחר יאכיל אותו.
לשמור על קביעות בבית: תקופת תחילת המעון זה לא הזמן להעביר את הילד למיטה או לגמול אותו מבקבוק, מוצץ או חיתול.
התחילו לעודד עצמאות דרך בחירות: תנו לו לבחור בין שני חולצות (ששתיהן מקובלות עליכם), בין תפוח ובננה, בין ללכת ברגל או לנסוע בעגלה (כשמתאפשר).
ביום המעון: שימו לב לרגשות שלכם סביב כניסת הילד למעון. יש הורים שמרגישים חרדה, אשמה, חרטה או אובדן. כל רגש הוא לגיטימי, אבל לא כל רגש כדאי לשדר לילד שלכם. והוא יקלוט הכל, כי אתם הדמויות הכי חשובות בחיים שלו. אז קחו את הזמן לעבד את הרגשות שלכם - תדברו על זה עם הבן/בת זוג, עם חבר/ה או עם דמות תמיכתית אחרת. תבואו ליום הראשון מלאים בביטחון שעשיתם את הבחירה הכי טובה לילד שלכם ושבעז"ה יהיה לו טוב!
תגידו לילד מראש שבסוף הפעילות אתם יוצאים ותצאו מתי שאמרתם שתצאו, אפילו אם הילד בוכה.
חייבים להגיד שלום לילד! אף פעם לא להיעלם לו בזמן שהוא מוסח בפעילות! זה אולי יותר "קל" לכם ההורים, כי אתם לא חייבים לראות את הבכי. אבל הילד מקבל שני מסרים שליליים: א': 'ההורים שלי לא מסוגלים לעמוד מול המצוקה שלי' ב': 'ההורים שלי לא צפויים - הרגע הם היו פה ועכשיו לא. מחר אני לא אעזוב אותם לשנייה, שלא ייעלמו לי!'.
גן – שינויים וגדילה
גננת רבת שנים מנדבת מניסיונה העשיר איך ראוי להתכונן לגן: "זה הזמן להסביר לילד שיהיו שינויים מהותיים בין המעון לגן. לא ישנים, מביאים אוכל מהבית, יש סדר יום כלשהו של לימוד.
"חשוב להשכיב את הילד מוקדם, על מנת שיישן טוב ויהיה ערני בזמן הגן. כמו כן, לאכול ארוחת בוקר טובה בבית ולהביא לו משהו לנשנש למשך היום בנוסף לארוחת עשר שנשים לו בתיק.
"חשוב לשתף את הילד בתהליך. לקנות אתו תיק חדש 'רק לגן'. שיבין עד כמה שניתן שמשהו חדש, מרגש וטוב מגיע.
"זה הזמן להגיד לילד שהוא כבר לא ילד קטן. בגן הוא הופך לגדול. לכן, להקשיב בקול ההורים, לוותר, לא לכעוס ולהתעצבן 'כמו ילד קטן'".
כיתה א' – בחירה והסברה
היועצת והסופרת מנוחה פוקס בטיפים לילדי כיתה א': "בספרי 'שלום כתה א'' אני מביאה סיפורים על ילדה שעולה לא' ועם מה היא מתמודדת. ילדות שעלו לא' יודעות לספר שלא רק חוויות מפארות את העלייה הזו, אלא גם אתגרים לא מעטים. הנה מקצת מהאתגרים הללו ואיך לפעול מולם:
"הזכירו לעצמכם שהעלייה לא' מורכבת מחויה גדולה מאוד ומקושי לא קטן של היפרדות מסגנון הגן והידבקות בסגנון הבית ספרי. כשאתם מתרגשים ומרגשים את הילד, זכרו להכין אותו גם לקשיים ולומר לו: "וואו, זה באמת דבר גדול ומופלא לעלות לכתה א', אבל ייתכן שבהפסקה אחד הילדים ירוץ מהר מאוד ולא ישים לב שאתה שם". או: "תצטרכי לשים לב שלא לדבר בשיעור עם החברה, זה מפריע למורה. ואולי תצטרכי לכתוב שוב ושוב את שיעורי הבית, כי לא יצא לך כל כך מדויק". תנו לילד להבין שעליה לכתה א' זו ברכה גדולה, אבל גם ברכה תלויה בברכה.
"מקווה שהילד ביקר בבית הספר ביחד אתכם, ההורים, ראה כל מה שקיים בבית הספר. למד היכן השירותים, היכן חדר המנהל אם תהיה לו בקשה כלשהי. כשיודעים דברים הרבה יותר קל. כשדברים נסתרים זה מקשה על החיים.
"כמו כן, סדרו יחד אתו את הילקוט שלו ליום הראשון. דברו אתו על כל מוצר שמכניס לילקוט. למה משמש ומדוע, למה צריך אותו בכלל וכך הלאה. התרגשו יחד אתו, כי התרגשותו רבה.
"למדו את הילד להיות עצמאי. שאלו אותו יותר ממה שתענו לו. שאלו: 'איך היית רוצה שנעיר אותך בבוקר?', 'על איזה שולחן תרצה להכין את שיעורי הבית שלך?', 'באיזה עיפרון תרצה לכתוב בהתחלה?' תנו לו להחליט על כל דבר שבאמת לא חשוב לכם שיעשה אותו נכון. אל תשאלו ותאפשרו לו להחליט בעניינים שמוחלטים מראש. למשל: 'באיזו שעה אתה רוצה להגיע לבית הספר?' כי ברור שבשעה שמתחילים ללמוד הוא צריך כבר להיות שם.
"למדו אותו שלהכין שיעורי בית זו זכות גדולה וזו גם יכולה להיות חוויה. "קיבלת שיעורי בית? וואו! אני זוכר שאני הייתי בגילך, היה לי בבית שולחן קטן ולא נוח בכלל, אילו שיעורים מרתקים קיבלת, אם תרצה להראות לי - אשמח לראות". אל תתנו לילד להבין ששיעורי הבית שלו הם שלכם. לא אתם צריכים לאיים עליו כשלא מכין אותם, אתם כן צריכים לשדר שאתם בשבילו אם יש לו שאלה. תנו לו שיבין שהעול על ראשו ואם לא יכין - לא יהיה לו נעים בכיתה. אתם חוששים שקשה לו? דברו אתו על כך, הקשיבו לו ושמעו, שוחחו עם המורה והבינו ממה נגרם הדבר.
לסיום קובעת פוקס: "נשיקת פרידה הכרחית. היפרדו ממנו בכל בוקר בחיבוק ונשיקה, גם אם דקה קודם כעסתם עליו על משהו שעשה".
כיתות גבוהות – לשמוע ולהשמיע
אנחנו פונים לאיש החינוך הרב אפרים וייס, מנה"ל בית ספר לשעבר ברחובות במשך 36 שנים, שחולק איתנו את הטיפים שלו לעולים לכל כיתה שהיא.
"זריזין מקדימין", פותח הרב וייס, "את ההכנות לחזרה לשגרה יש להתחיל כשבוע לפני פתיחת שנה"ל. יש לתרגל עם הילדים את השגרה הצפויה להם בתקופת הלימודים, הכוללת: שעת ארוחת ערב, המקלחת וכו', שעות השינה וההשכמה".
"ומכאן להכנה רגשית", ממשיך הרב וייס, "לקיים שיחות אישיות עם כל ילד. לשמוע על הרגשותיו לקראת הכיתה החדשה (המחנך/ת החדש/ה), מערכת השעות, יום למודים שיתארך, מקצועות שיתווספו, שיעורי בית ומבחנים. וכן להשמיע: שאתם ההורים תלוו אותם, מראשית השנה ועד אחריתה. אם ובכל זאת עדיין אתם שומעים ורואים חששות ופחדים, אל תהססו להתייעץ ולהיעזר בצוות בית הספר (יועצ/ת, הצוות החינוכי העתידי)".
הרב וייס ממשיך עם עוד כמה טיפים חשובים: "לצד רכישת ציוד לימודי חדש שהיא חוויה בפני עצמה, רצוי לקנות לילד גם מתנה אישית ייחודית, שיחוש התחדשות. ארגון מחדש של החדר, עשוי לסייע לחבר את הילד לקראת החזרה ללימודים. לעיתים, אפילו שינוי קל של מקום שולחן הכתיבה, תליית תמונה או לוח שעם חדש בחדרו, עשויים לתרום ליצירת אווירת לימודים ותחושה חיובית ומרגשת של התחלה חדשה".
"ביום הראשון של הלימודים – בפרט עם ילדים קטנים - תעשו עם הילד סיבוב בבית הספר: תראו לו את מיקום השירותים, הכיתה, המזכירות וכל גורם שהילד אולי יצטרך. לילדים קטנים המעבר מגן - שהוא מקום קטן ואישי, לבית ספר פתוח וגדול, איננו מעבר פשוט עבורו. חשוב שהילד ידע ויבין היכן כל דבר נמצא", חותם הרב וייס.
ישיבה קטנה – "טרום בגרות"
אנחנו עוברים לשוחח עם אוריאל בלמס, מרצה ומטפל יועץ חינוכי ומנחה הורים: "ככלל, מעברים ושינויים בחיי המתבגרים יוצרים בתוכם מתחים ותנודות במצב הרוח שמשפיעים עליהם ועל הסובבים אותם באופן מובהק וישיר. בפרק זמן כל כך קצר מתרכזים לצומת אחת סוגיות מהותיות כל כך: הסתגלות אל גיל המצוות, שינויים פיזיולוגיים ואישיותיים, סגירת תקופת הילדות, פרידה ממקום לימודים, ומחברי ילדות ומעבר אל פרק חדש בחיים מרגש ומלחיץ באותה נשימה. אז רגע לפני שהמתבגר שלכם עושה את צעדיו הראשונים אל היכל הישיבה כדאי שאתם ההורים תיקחו נשימה עמוקה מכל הלחצים הדאגות והמחשבות ותעשו סדר בראש, על מה נכון וראוי להתבונן ולהתמקד".
בלמס עובר לטיפים: "שאלו את עצמכם על המתבגר שלכם, מה השאלות שאמורות לסקרן ולהעסיק אותו, איך יהיה המעבר מהתלמוד תורה לישיבה הקטנה, האם הקשר עם חבריו לכיתה ישמר? איך תהיה ההשתלבות שלו עם החברים החדשים והצוות החדש, האם יהיה לו מקום נוח בחדר השיעורים ובבית המדרש, מי יהיו החברותות שלו, איזה אוכל יגישו בארוחות והאם יתחבר אליו. האם יצליח לשפר או לשמר את המעמד הלימודי והחברתי המוכר מימי התלמוד תורה, ובכלל איך יראו הכללים החדשים בישיבה ובמה הם שונים מאלו שבכיתה?
"שאלות מעין אלו אינם זוטות בעלמא, אלו שאלות העומדות ברום עולמו של המתבגר ומעסיקות אותו בצעדיו הראשונים ובמעברים השונים בחייו. בדיוק בצומת זו, ההורות מקבלת משמעות חשובה לאין ערוך. כדי שמתבגרים יצלחו את האתגרים העומדים לפתחם, הם זקוקים להורים, שיהיו שם עבורם במינון נכון, בהקשבה פעילה, בתיווך וגישור פערים בעולמם הפנימי והחיצוני, ובתקשורת מתעניינת ואכפתית, בהכלה והבנה למהות ומשמעות גיל הנעורים ותעתועיו, בכבוד ובהערכה לתהליכים מאמצים והשקעה".
בלמס עוצר לרגע ומוסיף משפט חשוב: "גם אם זה לא נראה לעין, המתבגר, זקוק לנוכחות בוטחת של הוריו, למילים טובות והעצמה. הוא חייב שילוב מנצח של אופטימיות בריאה וראיה מפוכחת המחוברת למציאות ולסביבה.
"ההתייחסות לענייני החומר צריכה להיות כמו הייחס למכשיר מצווה ממש. יש צורך להדגיש את ערך הכבוד העצמי וכבוד הזולת בהליכות ובהנהגות היום יום. לחדד את ערך הכרת הטוב בכל עת.
"כמתווכים נאמנים, שוחחו על ניקיון הגוף, אסתטיקה והיגיינה. על מהותו של תלמיד חכם אמיתי הנושא על לוח ליבו דברי אלוקים חיים ואינו יכול לשאת רבב על בגדו. סדר וניקיון משפיעים על פנימיות האדם, קל וחומר כשמדובר בנערים צעירים".
"בנושא דמי כיס ומיני מגדנות. אגיד נקודה למחשבה בנושא זה", ממשיך בלמס בשטף, "כאשר הורים מעניקים לבנם דמי כיס מופרזים, הן מצד החשש שאולי האוכל בישיבה לא יערב עליו והן מהחשש שלא יישאר רעב וכתוצאה מכך לא יוכל להיות פנוי ללימודיו, או מאהבה כלפיו ורצון לפנק אותו ולייקר את המעמד שלו. כתוצאה מכך, הם עלולים להעביר מסר סמוי ושגוי דק מן הדק שיש בו התניה בין דלות ועניות למקום תורה. חשוב לייקר את מעמדו של הבן במילים טובות ובדברים מיוחדים ואפילו במעט דמי כיס, כל עוד זה נעשה במינון הנכון, במידה ובמשורה ללא הקצנה וללא התניה. דווקא בגיל הנעורים שם הנער מעצב את קומת אישיותו יש חשיבות רבה לחדד פרופורציות בעולמם הסוער.
"סוגיה לא פחות חשובה, העומדת לפתחנו בפרט בשנים האחרונות, סוגיית המוגנות. לא ניתן לברוח ממנה או לגלגל עיניים מולה. מוטלת עלינו חובה קדושה לדבר ולשוחח עם המתבגרים באופן הראוי והמתאים לכל בית ולכל חוג ועדה על עניני צניעות וקדושה, זהירות מהכיעור ומן הדומה לו גם אם היצר מצליח להזדנב אל היכל הישיבה.
"שמירה על גבולות הגוף והנהגה בצניעות. אין כאן מעין קריאת זהירות גרידא כי אם הצלת חיים ממש. מוטב להיזהר מראש מאשר להצטער לאחר מכן. הורים שולחים את הבן לישיבה כאשר אצלם יושב בראש שהוא עדיין אותו ילד מתוק וקטן. תהליך ההתבגרות עובר במקביל גם על ההורים. המעבר הזה שנקרא טרום התבגרות חמקמק מאוד, ולכן אסור להירדם בשמירה בתקופה רגישה שכזו, הנוכחות המאוזנת רצויה והכרחית חשובה ומקובלת.
"דברו עם הבן – המתבגר על הישיבה על כל פרט ופרט, מוטב שיגיע מוכן וישקיע את חשקו ומרצו בלימוד מאשר יחלוק את זמנו בין לימוד לניסוי ותעייה. ממילא הוא יצטרך להתמודד ולהתנסות במהלך שנות הישיבה הקטנה. זכרו הכנה טובה היא ערובה להתחלה טובה שתגרור אחריה שגרה טובה וחלקה".
ישיבה גדולה – ביטחון וזמן איכות
ולסיום, אנחנו פונים לרב נטע גרליצקי, משפיע חסידי, מגיד שיעור בישיבת תות"ל חב"ד בלוד ומטפל רגשי: "הורים דואגים. זה המצב הנתון שלנו כהורים. זה אומנם חשוב, אבל כדאי להחליף את זה בתחושה אחרת כיוון שכאשר אנחנו דואגים אנחנו משדרים לילד דאגה וגם הוא ידאג על מצבו, לכן כדי להחליף דאגה בביטחון. שהוא יהיה בטוח ושסומכים עליו - לא משנה מה הוא יעבור - הוא יצליח. כאשר זה ברור לנו - זה יהיה ברור לו.
"בתקופה זו חשב לתת לבחור את העצמאות שלו ובד בבד להזכיר לו שאנחנו כאן בשבילו מתי שהוא צריך אותנו. התזכורת הזאת ש'דלת הבית תמיד פתוחה עבורך' - עשויה להרגיע אותו, לעשות לו טוב ולהחדיר לו שכאשר יש משהו שהוא צריך - ההורים שם בשבילו".
"ועוד נקודה חשובה", ממשיך הרב גרליצקי, "זה שהוא גודל זה לא אומר שהוא לא צריך פינוקים. הוא צריך את ההורים. בעיקר הרגע הזה של ההורים בשביל כלום. למה אני מתכוון?", הרב גרליצקי עוצר לרגע ומיד ממשיך, "לרגע הזה של להיות איתם. לא 'בוא אני אקח אותך מהישיבה או לישיבה' ולא 'אמא תעשי לי כביסה', אלא סתם לשבת לאכול יחד, שעת איכות לשבת יחד. 'באתי לבקר ואני הולך'. זהו. גם בחור בישיבה גדולה צריך רגעי איכות עם ההורים לא בשביל כלום.
"בזמנים הללו נפתחים דברים שלעולם לא חלמנו שייפתחו", מעיר הרב גרליצקי, "אבל לא את זה אנחנו מחפשים שאנחנו באים להיות עם הבן היקר לזמן איכות. זה תוצאות שמגיעות בעקבות ההחלטה - להיות אך ורק אתו, סתם כך ללא מטרה כלשהי מלבד להקדיש לו זמן שהוא רק שלו".
זה בדיוק הזמן לאחל לכם רוב נחת ושמחה מהילדים המתוקים שלכם, בכל גיל שיהיו.