עוד מעט הם מגיעים. אני לחוצה ועצבנית. לא יודעת אם לומר או לא. מצד אחד הם בסך הכל ילדים קטנים. נכון שהם הורים לחמישה זאטוטים. אבל הם עדיין קטנים. לא מבינים את המשמעויות של החיים. ומצד שני אם אומר הם כל כך ייפגעו. מספיק כבר מה שעברתי איתם בעבר…
אין להם גבולות. ככה לא מחנכים! מאיר שלהם מזמן לא נראה ילד חסידי. המכנסיים הצמודים. הכיפה הקטנה ובכלל הסגנון… אז מה אם היא עובדת בהייטק?! ואיפה שרוליק שלי שישים לאשתו גבולות. הוא לא רואה שהפאה שלה נראית טבעית מדי?! חבל, חבל שלא יקבלו את הילדים שלהם במוסדות חינוך טובים.
הם שכחו איך אנחנו חנכנו אותם. מילה של אימא הייתה מילה. כשאימא אמרה לא! זה היה לא. אצלם זה לא כך. דודי רוצה ממתק- דודי מקבל. דודי רוצה לקפוץ על הספה- הוא קופץ. ולי חס ושלום אסור לצעוק עליו. אסור לחנך. אני צריכה להישאר הסבתא הנחמדה והמשעשעת.
רמת החיים שלהם היא משהו שאני לא שורדת. פעמיים בשבוע מסעדה, קונים מותגים, מפריזים בממתקים לילדים. אני שמחה שיש להם כסף ורווחה כלכלית. אבל מה עם הסתפקות במועט? מה עם חינוך לערכים? הם לא מבינים ששפע גשמי פוגם בערכים רוחניים.
בסוף הם הגיעו ולא התאפקתי. רק אמרתי למאיר: "תגיד לאבא שיקנה לך כיפה יותר גדולה". כלתי הסתכלה עליי במבט רועם. שרוליק הביט במבט פגוע ואני התחרטתי. עוד פעם הסתבכתי עם הילדים. מי יודע מתי ירצו לבוא בפעם הבאה?!
אני רוצה לעזור להם. רוצה להדריך אותם. אני מבינה את ההשלכות של ההתנהגות שלהם. נכון שהם כבר גדולים. אבל הם הילדים שלי. הנכדים שלי איך אני יכולה לכוון אותם מבלי לפגוע בהם. מבלי שיחושו בהתערבות חונקת?
הנה התשובה לכל ההורים שרוצים לכוון ולעזור לילדיהם הנשואים. אבל לא יודעים האם וכיצד:
ראשית כל, לבשו משקפיים ורודות. הסתכלו על הילדים שלכם בפן חיובי. אתם יכולים לראות את הכיפה הקטנה והמכנס הצמוד. ואתם יכולים לראות את הלבוש היפה. את האסתטיקה והניקיון. להחמיא על הטעם הטוב. ועל הארגון של הילדים.
שנית, זכרו, הילד שלכם פרס כנפיים. עזב את הקן. הוא מנהל חיים עצמאיים. יש לו אישה, ילדים. לא כל מה שנראה מכאן נראה משם. תנו לו לנהל את חייו. התערבות יכולה להזיק לו, לשלום בית שלו לרוגע הנפשי שלו, לפרנסה שלו.
ואם בכל אופן בחרתם להעיר. עשו זאת בחוכמה. הערות לא עוברות דרך הילדים. הדבר הכי מביש להורה זה שמזלזלים ליד הילד בשיקול דעתו ובסמכות ההורית שלו. זכרו. הערה אחת חייבת לבוא אחרי מיליון מחמאות ומילים טובות. וגם לצורת ההערה יש משמעות. אפשר לומר זאת ממקום של שיתוף רגשי: "אכפת לי שאתם עושים כך וכך…" חשוב לסייג בזהירות את הנאמר: "נראה לי שזה יכול להזיק…"
מה דעתכם בנושא? הגיבו!
הצגת כל התגובות