מוצאים את עצמכם מבלים שעות מזמנכם לצד הילדים וערימות של מחברות וספרים? חשבו שנית. חוקרים מאוניברסיטת הרווארד מצאו כי עזרה מההורים בשיעורי הבית עלולה לפגוע בציונים.
המחקר שפורסם בספר "מצפן שבור" (The Broken Compass), מנסה להבין מה רמת המעורבת המומלצת להורים בלימודים של ילדיהם לאורך 12 שנות הלימוד הראשונות בגן, בית הספר היסודי ובתיכון.
המחקר המקיף בדק באופן יסודי גורמים כמו מעמד סוציו-אקונומי ורקע אתני ואת תרומתם לביצועים האקדמיים של הילדים, ועלה על תגלית מפתיעה: אין קשר ברור בין מעורבות ההורים לשיפור בביצועי התלמידים.
החוקרים, קית' רובינסון ואנג'ל האריס, כללו במחקר למעלה מ-60 דרכים בהן מתבטאת מעורבותם של ההורים בחיי הילדים בבית ובבית הספר. חלק ממסקנות המחקר תמכו במחקרים קודמים שהצביעו על קשר בין מעמד סוציו-אקונומי מסוים למעורבות בחינוך, אולם לא מעט מסקנות דווקא נגדו תפיסות פופולריות.
למשל, המחקר הראה כי הורים בעלי הכנסה נמוכה רוצים להיות מעורים בחיי בית הספר של הילדים, אך מערכת החינוך ודרישותיה מקשות עליהם. בנוסף, עבור משפחות של מהגרים, מחסום השפה רק מחמיר את הבעיה.
כאמור, המסקנה העיקרית אליה הגיעו החוקרים היא שההורים צריכים לשקול מחדש את כמות העזרה שהם מגישים לילדיהם אוטומטית בשיעורי הבית, אך הם מדגישים שהפחתה בכמות לא צריכה לבוא על חשבון האיכות. כלומר, לכוון אותם כשהם מתקשים - ודאי, לענות על כל שאלה שמחשבה קצרה תוביל אותם לתשובה עליה? ממש לא.