שוב ושוב אנחנו שומעים על עוד ילדים שלא הצליחו בלימודים, אובחנו והחלו לקבל תרופות שמסייעות בכך – כל מיני מילים מתפזרות באוויר, היפראקטיביות, מבחנים פסיכו-דידקטיים, לקות למידה. ד"ר מרב חן בא לעשות קצת סדר ולהסביר, שלב אחר שלב – מהי הפרעת קשב.
מהי הפרעת קשב?
הפרעת קשב היא תסמונת המאופיינת בפגיעה בקשב (לדוגמא, היכולת לסיים מטלות) ובריכוז (לדוגמא, היכולת להתמקד במשהו ספציפי). ההפרעה היא גנטית תורשתית ונובעת מין השאר מחסר בנוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי מוחי) דופמין. המוח עובד בצורה של רשתות, כאשר ההוראות המועברות בין הרשתות עוברות באמצעות דופמין וחומרים אחרים. כלומר, על מנת שתהיה פעולה רציפה, נדרש המוליך העצבי שמקשר בין הוראה לפעולה. הפרעת קשב היא מצב בו המוח נותן הוראה אבל הגוף לא מצליח להוציא אותה לפועל.
רופאים מבחינים בין שתי הפרעות: ADD - הפרעת קשב שהיא ללא היפראקטיביות, ו-ADHD שהיא הפרעת קשב עם היפראקטיביות. על פי הנתונים הסטטיסטיים היפראקטיביות שכיחה יותר אצל בנים לעומת בנות. אף כי היפראקטיביות שכיחה – היא אינה הקריטריון לטיפול תרופתי בהפרעות קשב. מה שצריך לעורר נורה אדומה הוא קודם כל הישגים לימודיים נמוכים של ילדים או בעיות בעבודה ובתפקוד יומיומי אצל מבוגרים – למשל, פיטורים חוזרים, אי קידום או אי יכולת למלא את התפקיד בהתאם לנדרש ברמה מספיקה.
לפני כ-15 שנים לא הייתה מודעות לתופעה, ובכלל לפני 30-40 שנה, כ-25% מהאנשים אשר סבלו מהפרעות קשב ולא אובחנו בזמנו הוגדרו כסובלים מדיכאון וקיבלו תרופות נוגדות דיכאון. עם העלייה במודעות, עלה גם הצורך במתן טיפול תרופתי.
איך מאבחנים הפרעת קשב?
כאמור, הקריטריון העיקרי לאבחון והחלטה לגבי טיפול הוא הישג בלימודים או בעבודה. לכן הרופא תמיד מבקש פרטים מהמורה וממוצע ציונים אצל ילדים, ואצל מבוגרים לקבל מסר מהמבוגר על העבודה ועל הערות מבן או בת הזוג. לעיתים בעקבות התרשמות קלינית של רופא, יופנה המטופל לביצוע מבחן שמטרתו לאשש או לשלול את קיום ההפרעה: המבחנים המוכרים הם מבחן TOVA ומבחן MOXO. המבחנים לא דורשים ידע במחשוב או בקריאה וכתיבה, ולכן הם נוחים גם למי שאינו דובר עברית. המבחנים מבוצעים מול מסך של מחשב ובסיוע של פסיכולוגית קלינית. בחלק הראשון המאובחן מסמן צורות על המסך ללא תרופה – אם המבחן תקין אין צורך לבצע את החלק השני, ואם הוא לא תקין, מבצעים את המבחן שוב תוך שימוש בתרופה (ריטלין).
ישנה נטייה בזמן האחרון לעשות אבחון פסיכו-דידקטי לאיתור קשב - וחשוב לזכור כי הם אינם עונים במלואה על השאלה, האם קיימת בעיה של קשב, אלא אם קיימת בעיה רגשית או לקות למידה. חשוב לדעת זאת כי מדובר במבחנים יקרים, ולכן עבור כל מי שחושד שיש לו או לילדיו הפרעת קשב, צריך ללכת קודם לרופא מומחה.
איך מטפלים בהפרעת קשב?
הטיפול התרופתי הוא חלק בלתי נפרד מכל טיפול בהפרעות קשב, שכן התרופות משלימות את כמות הדופמין הנדרשת במוח. הטיפול הראשוני הינו עדיין בתרופות ממשפחת מתילפנידאט: ריטלין (השפעה של ארבע עד שמונה שעות ביום) וקונצרטה (משך ההשפעה 10-12 שעות), פוקלין (10 שעות). ישנה קבוצה של תרופות ממשפחת האמפטמינים, שיכולה להוות פתרון מצוין למי שמשפחת המתילפנידאט אינה מתאימה לו: אדרל (טווח השפעה של 6 שעות), וויואנס (עד 14 שעות השפעה). חשוב מאוד לקבל את כל המידע המרופא המטפל על מגוון התרופות הקיימות ולהתאים את התרופה למאפיינים של המטופל – לדוגמא, ילדים בחטיבה ובתיכון, שצריכים להישאר מרוכזים גם בתנועות נוער ובשיעורים פרטיים בעיקר זקוקים לתרופה עם השפעה ארוכה – ולהם ויואנס יכול להתאים יותר. ילדים קטנים יותר אולי צריכים טווח השפעה פחות ממושך ולכן יכולים לקחת תרופות אחרות.
הטיפול התרופתי הוא משמעותי עבור המתמודדים עם הפרעות קשב: צריך לזכור שאותם אנשים שכן משתדלים מלהשקיע בלימודים או בעבודה ולא מגיעים להישגים הרצויים מפתחים תסכול ודימוי עצמי נמוך. לדימוי הנמוך יש אפקט מצטבר שכן ללא הטיפול התרופתי המצב הולך ומחמיר. בשביל להימנע מדימוי עצמי נמוך, מומלץ להתחיל את הטיפול התרופתי מיד לאחר אבחון המחלה - קל יותר לטפל בבעיית הקשב מאשר בדימוי עצמי נמוך ובדיכאון שעשוי להלוות לו.
הכותב הוא ד"ר מרב חן, ראש תחום נוירולוגיה ומנהל רפואי של מנהלת אשדוד במחוז מרכז של הכללית