
.מה עושים כשאת עומדת מול פרוסת עוגה עסיסית ופתאום בנך, מבקש.. ואז את מיד זורקת לפח ואומרת לו, זה סתם לא משהו לא כדאי.. גם אני לא אוכלת.
זה נראה תמוה.. אבל ככה זה בתחילת הדרך כשיש לך ילד סכרתי שרק עכשיו התגלתה אצלו הסוכרת, ואתה בתור הורה מתחבט בעצמך, לא לאכול לידו ממשהו שהוא לא יוכל לעמוד בו.. להשתדל לאכול רק מה שמותר לו, להשתתף איתו..
אבל.. מיד מגיעה נקודת השבירה הגדולה, אחרי תקופה ארוכה שבה כבר הסתגלת למצב "הורה לילד מתוק מאד ".. ילדך מתחיל להתמודד עם זה כמו שצריך ,החיים פחות או יותר מתחילים לחזור למסלולם, ו.. מגיע הרגע שבו אתה אומר לעצמך למה?? למה להתנזר הרי הוא צריך להתמודד עם מצב זה כל חייו (לעת עתה.)האם נכון לי בתור הורה להסתיר, או לנהוג בצורה נחבאת זו??
בדילמה קשה זו נתקלים הורים מתוקים ..
התובנה שפקדה אותי בשלב ההתפכחות וקבלת המצב .. כמעין השלמה, עם מה שהבורא העניק לך בתקופה האחרונה.. בכדי שילדי יחיה בשלום עם עצמו ועם הסוכרת שלו, אני צריכה לשדר לו את זה ממרומי תפקידי הנשגב כאם, ופשוט להיות נינוחה במצבים כאלו ללא רגשות אשם או מצפון,..
קשה, אך אפשרי עם המון מודעות הורית אוהבת .. ומובילה לעצמאות והתמודדות נכונה עם המצב הקיים.
באחד מימי השבת ששם ההתמודדות קשה ביותר, הארוחות המרובות, הממתקים.. ההפתעות וכו.. עושים את שלהם בעניין עליות הסוכר .. החלטתי שזהו אני מתמודדת ויהי מה.. ישבתי לי להנאתי עם כוס הקפה ופרוסת העוגה משתדלת לשדר " עסקים כרגיל" כשבני מסתכל ומחייך.. כמבין כנראה שהתגברתי.. התגברתי על הפחד האישי שלי ...
ההתמודדות עם הסוכרת מתחילה בנו ההורים עוד לפני שהיא נוגעת בילדינו המתוקים, האומץ, ההבנה, העמידה האיתנה מול משברים, ואפילו הנפילות באשר הם, גורמים לצמיחה וגדילה בעוצמות הנפש אצל ילדינו המתמודדים.. גם עם רגשותינו כלפיהם .
כאשר אנו נשדר להם ביטחון עוצמה והשלמה עם המצב הקיים . כמצב טוב עבורנו בהשלמה מלאה, "הילד המתוק" יחוש ביטחון ויקבל ויסתגל למצבו החדש, עם כמה שפחות קשיים ובקלות יותר, נכון שהמצב אינו קל, אבל כל ההבדל נעוץ בתחושה שאנו מעבירים , בתדר הרגשי שאנו מדברים עם ילדנו.
אם אנו בתור הורים נשלים עם המצב המתוק הזה , ונקבל אותו כחלק מ.. הילד ירגיש ויתנהג בהתאם לכך.
שמתי לב, כי אחרי שחזרתי לחיים, עם קבלה אמיתית שהסוכרת כבר חלק מאיתנו וכדי שהיא לא תעיב על חיי וחיי המשפחה כולה , נפתח לה את הדלת נקבל אותה בהבנה ( באהבה ,זה דרגה קצת גבוהה יותר.. אולי בהמשך..) ונתחיל לחיות איתה בשלום .
מאז שהסוכרת קבועה בביתנו , ממש דיירת .. נכון שלפעמים היא ממש מעצבנת , אך היא גם מזכירה לנו שבחיים לא הכל מתנהל לפי מה שרוצים, וגם אורחים לא רצויים יכולים להיות מאתגרים ומעניינים.