שנים פחדתי מהרגע הזה.
מהשלב הזה.
אבל כשהוא הגיע (סוג של), אחרי התבוננות ומחשבה – מצאתי אותו מתוק לגמרי.
זה התחיל כשפגשתי את דוד שלי ברחוב, והוא בעליצות שמנסה להיות מגניבה (אנשים, זה לא חוש הומור!) שאל אותי: "נו, מירי, את בשידוכים כבר, על מה את מוכנה להתפשר?".
אילולא היה תלמיד חכם, הייתי אומרת: "לא יודעת על מה כן, יודעת על מה לא. לא הייתי לוקחת מישהו חסר טקט כמוך".
אבל אל תדאגו, פיסטוק הוא יצא מהשיחה הזו, רק כי הבהרתי לו שממנו הייתי מצפה לקצת יותר דיבורי אמונה, אבל חזרתי הביתה וניסיתי לחשוב.
האם הסכרת שלי היא פשרה? עוד לפני שאפילו צליל החיוג של נאס"א הפך ל'עוד יותר טוב', חונכתי להאמין שמה שה' עושה זה טוב.
הגדילו הורי לעשות ועזרו לי להרגיש את הטוב הזה, את המתנות שהסכרת נתנה לי. האם זה שה' נתן לי את הסכרת זה התפשרות? אז למה אני צריכה להתפשר ולקחת בחור 'לא נורמלי'?
יהודי יודע שהעולם הזה הוא שקר. יהודי יודע שמה שעיניו רואות זה רק הרובד החיצוני.
בת בית יעקב שלמדה חזו"א יותר משלוש פעמים במשך שנותיה בבית יעקב יודעת שאסור להאמין בטבע הזה, ברובד החיצוני של הדברים.
השידוך שלי הוא השידוך שלי. השידוך שלי – זה הדבר הכי טוב בשבילי.
אז איפה הפשרה פה? איך יכול להיות שמה שה' עושה זה פשרה? כי כך אומרים השדכנים? כי כך מנייסים הדודים? כי כך לוחשות החברות?
הלוו. סטופ רגע. אלוקים החליט לנהל את העולם בצורה הזו.
אז זה הכי טוב בשבילי! זה סוג א'. זה הבסט. אני לא מוכנה לשמוע את המילה פשרה!!! "תשמעי, כן, התפשרתי על הבד"צ, מה לעשות"...
חברות, למה לשקוע בחוסר האמונה ובקודים שבחרו שאר האנשים לדבר?
איפה האמונה הבסיסית שמה שה' עושה זה טוב?
ואיך אנחנו יכולות להחליט שמה שטוב זה בחור בריא? מי אמר שהאושר מסתתר דווקא שם? אם זה מה שה' בחר לתת לך – סימן שזה הכי הכי הכי הכי טוב בשבילך!
יש לי שאלה. אם יציעו לך בחור לא בריא, אבל בסוף החיים הוא ייהפך להיות רב איסר זלמן מלצר, יהיו לך תלונות?
גביר עשיר בליטא נפטר. בצוואתו הוא ביקש מאלמתנו לקחת לשתי בנותיו את החתנים הטובים ביותר בוולוז'ין.
הבת הראשונה התארסה עם הבחור החשוב משה מרדכי אפשטיין, מי שהפך לגדול הדור, והתחתנה.
הבת השנייה התארסה עם הבחור החשוב איסר זלמן מלצר, אבל לפני שידעה שהוא עתיד להיות גדול הדור, ועוד בטרם נישאה לו – חלה חתנה בשחפת, מחלה שבאותם ימים הותירה גוף חלש לחיים שלמים, במקרה שהצליחו להירפא בכלל.
והיא התלבטה. למה לה לקחת חתן שלא יהיה בריא כל חייו?
נכון, הוא עילוי עצום, אבל וודאי ימצאו לה חתן ראוי אחר בוולוז'ין... היא החליטה לנסוע לחפץ חיים.
החפץ חיים שמע את שאלתה וענה לה: "הקב"ה גוזר על אדם חיים, וגוזר על אדם בריאות. אין אף קשר ביניהם".
אותה נערה נישאה לרב איסר זלמן מלצר, וראו זה פלא: רב משה מרדכי אפשטיין נפטר בי' בכסליו. עשרים שנה לאחר מכן נפטר רב איסר זלמן מלצר בדיוק בי' בכסליו.
אז לא באתי לעודד אף אחת לקחת בחור חולה. (רק לעודד אותנו:)) באתי לומר שנסתרות דרכי ה', ומה שנראה בעיננו הוא 0. אנחנו לא יודעים כלום בעולם הזה.
שאלה אותי חברה על מה אני מוכנה להתפשר. עניתי לה: 'אני לא מתפשרת על כלום. אני אבדוק כל הצעה, האם מדובר במשהו שאני יכולה לעמוד בו, האם הבחור שווה את זה – ולפי זה אחליט". אבל אני לא אתפשר.
יום אחד פגשתי חברה שאמרה לי: "הציעו לי בחור עם בעיה X, ואני פשוט לא מסוגלת להגיד לא. הוא כזה בחור פצצה".
ואיך התרגשתי! כי היא שיקפה את המחשבות שלי.
היא לא דברה על פשרות, לא דיברה על בעיות, היא דיברה על הזהב שהציעו לה.
והיא נשואה היום באושר. בחתונה שלה פגשתי את דודה שלה, מכרה שלי, שאמרה לי: "תראי איזה מותק. מה חסר לה? מה חסר לה? את יודעת איזה בחור היא קיבלה? אף אחד במשפחה לא מגרד את הקרסוליים שלו".
תגידו לי, זאת נקראת פשרה???
והסכרת? כנראה הייתה הדרך הטבעית לגלגל את ההצעה הזו.
חברות, אני חושבת שהדיבור על ההתפשרות נובעת קצת מנחיתות. תרימו את הגב, אתן הכי שוות בעולם, מי שלא ירצה אתכן – לא שווה אתכן!
הקב"ה בחר בנו להתמודדות שמקרבת אותנו אליו, וממקום כזה לא תצא פשרה!
יצא הטוב המושלם, גם אם לוקח זמן להגיע לזה! בואו נזכור שאנחנו סוכרתיות סוג א'!!!
לא יודעת עם מי אני אתחתן בסוף. בחור 'רגיל', או בעיני העולם שלא. מה שלא יהיה – אני בטוחה שיהיה לי טוב!!! ואני אהיה מאושרת!!! לא ייתכן שלא!!! א"א להיות בת של ה' ולחכות לפשרה. בת של ה' מחכה לטוב ביותר שיגיע!!! והיא יודעת שמה שיבוא – יהיה המושלם!!!!