האדמו"ר מביאלא, רבי בצלאל שמחה מנחם בן ציון רבינוביץ זצ"ל נולד בעיר שדליץ שבפולין, בשנת ה'תרצ"ה, כצעיר בניו של הרבי החלקת יהושע מביאלא זצ"ל.
עם פלישת הנאצים לשדליץ בשנת 1939, נמלטה משפחת רבינוביץ למזרח פולין, לשטח שנתפס על ידי הצבא האדום. בהמשך, הוגלו בני המשפחה לסיביר על ידי השלטונות הסובייטיים. בשנת 1942, נספח האדמו"ר הצעיר, יחד עם אחיו (למעט אחיו הגדול רבי ירחמיאל צבי), לקבוצת הילדים שנודעה לימים כ"ילדי טהראן"
הגעתו לארץ ישראל הייתה בערב פורים ה'תש"ג (1943). בארץ אומץ האדמו"ר, יחד עם קבוצת ילדי טהראן, על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז'. הוא למד בישיבת פוניבז.
בשנת תשל"ט נבחר לשמש כרבה של העיר לוגאנו שבשווייץ, לאחר פטירת אביו, האדמו"ר בעל "חלקת יהושע", בכ"א בשבט ה'תשמ"ב, הוא נבחר למלא את מקום אביו באדמו"רות.
בשנת תשע"א, עם התמעטות חברי הקהילה בלוגאנו, עבר האדמו"ר להתגורר בישראל. הוא חילק את שהותו בין ירושלים לצפת, ושימש כנשיא כבוד של "המרכז התורני לחקר שאלות הזמן" ומוסדות תורניים נוספים.
שיטתו הלימודית התבססה על דרך ישיבות ליטא. עם זאת, לאחר עלייתו על כס האדמו"רות, נהג במשך שנים להתענות מדי ערב ראש חודש ככפרה על שגילח את זקנו בימי לימודיו בישיבת פוניבז'.
האדמו"ר עסק רבות בקירוב רחוקים. בבתי המדרש של החסידות ברמת בית שמש ובצפת. בשנים מאוחרות יותר נוכח קשיי ההשתלבות של בעלי התשובה בחברה החרדית, קרא להם בצפת להקים קהילות נפרדות משלהם. האדמו"ר היה כותב פורה ביותר, והוציא לאור למעלה ממאה ספרים בסדרת "מבשר טוב".
ופעם תחת אחד השיחים, אמר:
כאשר אליעזר עבד אברהם הלך אחר זיווגו של יצחק, גמלה בליבו החלטה כי הנערה אשר תאמר שתה וגם לגמליך אשקה תזכה להזדווג עם זרעו של אותו צדיק. כאשר הגיע אל עין המים, ראה והנה המים עולים לקראתה, אך עדיין לא נשבה אליעזר בן משק ביתו של אברהם אבינו בקסמי המופת, כי הוא חיכה לקיסמן של מידות. ידוע ידע כי ביתו של אברהם אבינו, בית של מידות וחסד לא מסתפק במופתים, הוא נדרש יותר מכול במידות טובות.
"כדי להיות רבי", אמר כ"ק מרן אדמו"ר מביאלא, "לא די שאתה בעל מופת, עליך להיות בעל מידות".
האדמו"ר נפטר בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים בב' באייר ה'תשפ"ד, לאחר מחלה קצרה. הוא נקבר בחלקת אבותיו בהר הזיתים.