בזמן שבית המקדש היה קיים, קדושתם וייחודם של הכהנים התבטאו באופן משמעותי ביחס לשאר העם. העם היה מפרישים תרומה גדולה לכהנים, ורק הם היו רשאים להיכנס אל ההיכל ולעסוק בעבודות המקדש. עם זאת, גם בזמננו נותר ביטוי הלכתי לכבודם ולקדושתם של הכהנים, בכך שמוטלת עלינו מצווה לנהוג בהם כבוד ולקדשם להיות ראשונים לכל דבר שבקדושה. יסוד דין זה נלמד מן הפסוק:
"וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדוֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כ"א, ח).
על בסיס פסוק זה למדה הגמרא: "תנא דבי רבי ישמעאל: 'וְקִדַּשְׁתּוֹ' – לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון (עולה ראשון לתורה), ולברך ראשון (בברכת המזון), וליטול מנה יפה ראשון" (גיטין נט ע"ב).
עיון בדברי הרמב"ם
אף שמנהג זה רווח בכל קהילות ישראל, כתב הרמב"ם (פרק ח' מהלכות תפילה הלכה ד') דברים חריפים ביחס להבנתו:
"דע כי דבר זה, המפורסם בכל מקום שהכהן קורא בתורה ראשון, בין שהיה תלמיד חכם ובין שהיה עם הארץ, בין שהיה שם מי שגדול ממנו בחכמה ובין שלא היה – הרי הוא דבר שאין לו שום יסוד בתורה כלל, ולא נזכר בתלמוד, ואינו הענין המכוון אליו בהלכה זו..."
הרמב"ם מקשה על המנהג: מגמרא במסכת מגילה (כב ע"א) שם עולה כי רב הונא ורב, למרות שלא היו כהנים, עלו לתורה לפני הכהנים משום שהיו תלמידי חכמים גדולים.
על סמך שאלות אלו מסיק הרמב"ם :
"אלא סדר העניין… הכהן קודם ללוי, והלוי לישראל… במה דברים אמורים? כשלא היה שם גדול מהם בחכמה, וכו’ אך אם יש תלמיד חכם גדול מהם – הוא קודם. וכן אמרו על רב… שקרא ראשון במקום כהן מפני שהיה גדול בחכמה מן הכהנים שהיו שם, ואין בזה שום מחלוקת".
דין קדימה לתלמיד חכם – ומנהגו של מרן הרב עובדיה לעלות ראשון
להלכה פסק השולחן ערוך (או"ח רפ"ב, ו') שאפילו כהן עם הארץ קודם לתלמיד חכם גדול מישראל. בכך הכריע כשיטת הגאונים. מדברי הבית יוסף עולה לכאורה, שאם כהן מחל על כבודו לתלמיד חכם גדול ומופלג מישראל, מותר לישראל לקרוא ראשון. ואכן, ידוע שהרב עובדיה יוסף זצ"ל היה עולה ראשון לתורה אף בשבתות. (אף על פי שיש כאן כהן - יעמוד וכו’)
אמנם, המשנה ברורה (שם, ס"ק ט') כתב בפשטות שאין הכהן יכול למחול, ולא חילק בין אדם רגיל לבין תלמיד חכם מופלג. ייתכן שסברתו כדעת הב"ח, שכותב כי בזמננו אין לנו תלמיד חכם במעלה כה גדולה עד שנוכל להעדיפו על פני כהן, ולכן אין מקום למחילה. אך יש לעיין בזה לדינא.
אין להביא ראיה מדין הקריאה בימי שני וחמישי, שכן מן הדין שבגמרא כהן רשאי למחול לכל אחד, אלא שהתוספות כתבו שבימינו, מאחר שהציבור מצוי גם בקריאות אלו, הרי דינם כדין שבת ויום טוב, שבהם אין הכהן יכול למחול. עם זאת, לא כל הפוסקים הסכימו לכך, ולדעתם יש להעמיד את הדין כמשמעו מן הגמרא – שהכהן רשאי למחול.
מעמד בית הכנסת של הרב עובדיה זצ"ל
עוד יש לדון האם בית הכנסת של הרב עובדיה זצ"ל נחשב כבית כנסת רגיל לעניין זה, או שמא דינו כבית פרטי. אם הוא מוגדר כבית, אזי גם בשבתות לא תוקנה התקנה שאין הכהן רשאי למחול, כפי שכתב בשער הציון (שם, סקי"ב). אמנם, מדברי השולחן ערוך שלא חילק בין המקרים, נראה שהמנהג אחיד בכל המקומות ואין מקום להבחין ביניהם.
בהקשר זה מסופר כי כאשר שהה הרב עובדיה זצ"ל בצרפת בשבת, קראוהו לעלות ראשון לתורה, והוא אכן עלה. מקרה זה אולי עשוי ללמד על הבנתו את ההלכה למעשה, אך עדיין יש צורך בעיון נוסף להכריע בדין זה באופן מוחלט.
| מקורות קובץ (ו) ערוגות הבושם