איסור הרמת יד על הזולת
בפרשת שמות מסופר על משה רבנו שיצא לראות את סבל אחיו היהודים ולסייע להם. נאמר בפסוק (שמות ב', י"ג):
"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"
הגמרא (סנהדרין נ"ח:) מדייקת מלשון העתיד "לָמָּה תַכֶּה", ולא "לָמָּה הִכִּיתָ", שמשה רבנו הוכיח את האיש על כוונתו להכות את רעהו, ולא על מעשה שכבר נעשה. ומכאן, שאף על פי שהוא עדיין לא הכה בפועל – כבר נקרא רשע.
חומרת האיסור גם כשלא הכה בפועל
הגמרא (סנהדרין נ"ח:) מוסיפה כי אדם המגביה ידו על חברו, אף אם לא הכהו, נקרא חוטא. לדעת רב הונא, אדם כזה ראוי לקצוץ את ידו, ואילו לדעת רבי אלעזר, אין לו תקנה אלא כאשר ימות וייקבר באדמה.
הגמרא מביאה מקרה שבו רב הונא קצץ בפועל את ידו של אדם אלים, שהיה רגיל להכות אחרים. רש"י מסביר שם, כי למרות שאין זה עונש רגיל על פי דין, היה זה צורך השעה, ובית הדין רשאי לנקוט בצעדים קיצוניים כאשר יש בכך צורך חיוני.
מהו האיסור בהגבהת יד?
הרמב"ם (ספר המצוות, לא תעשה ש') והחינוך (מצוה תקצ"ה) מסבירים שהאיסור הוא עצם הרמיזה והאיום כלפי חברו. כלומר, הפחדה או איום, בכל דרך שהיא, אסורים גם אם לא הוכוונו למעשה של הכאה.
המהר"ל מפראג (גבורות ה' פי"ט; דרך חיים, אבות פ"ב מ"י) מבאר כי הגדרת "רשע" היא אדם המשנה את סדר העולם הראוי. בעולם מתוקן, לכל אדם יש זכות לחיות ללא חשש מפגיעה. ברגע שאדם מרים ידו על חברו, הוא כבר שובר את הסדר התקין, גם אם לא הכה בפועל.
מדוע איסור זה חמור במיוחד?
הגר"י זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד, סנהדרין נ"ח:) מסביר שאיסור הרמת יד על חברו חמור יותר משאר האיסורים. בדרך כלל, אדם אינו נקרא רשע עד אשר יבצע עבירה בפועל. אך במקרה זה, כבר עצם הרמת היד נחשבת לחטא חמור, משום שמעשה זה מוביל לשנאה וגורר עבירות נוספות – לשון הרע, רכילות ומחלוקות.