

רבי שלמה בן משה הלוי אלקבץ (ה'רס"ה, 1505 – ה'שמ"ד, 1584) היה תלמיד חכם ומקובל צפתי, הידוע בעיקר בשל פיוטו "לכה דודי", שהפך לחלק קבוע בסידורי התפילה של עדות ישראל כולן.
מקצת דרכיו בקודש
רבי שלמה נולד בסלוניקי למשפחת מגורשי ספרד, ולמד בישיבת הרב יוסף טאיטאצאק. בגיל 25 (סביבות ה'ש"ך, 1530) נסע לניקופול ובה פגש את מרן רבי יוסף קארו בעל השו"ע, אשר איתו היו לרבינו קשרי ידידות אמיצים. אנו מוצאים רמז לטיב הקשר שהיה בניהם בתשובה ששלח רבינו אל מרן הבית יוסף כדי לבאר לו מאמר הזוהר בענין קבורת הצדיק בארץ הקדוש. תשובה זו נדפסה בסוף ספרו של רבינו 'ברית הלוי' על הגדה של פסח ומתוכה משתקפים היטב יחסים של כבוד והערצה בין השואל והמשיב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כמו כן, רבינו היה מהחכמים שישבו יחד עם ר' יוסף קארו בליל שבועות ושם זכו לגילויו של המלאך המגיד של הב"י. גם בנו של רבינו, ר' משה, היה מתלמידיו של מרן הב"י. רבינו השפיע רבות על הקבלה בצפת, ושם פעל לצד גדולי הדור כמו רבי משה קורדובירו וכאמור גם על רבי יוסף קארו.
רבי שלמה האמין כי רק בארץ ישראל מתגלים סודות הקבלה, ועל כן שם פעמיו לצפת. הוא חיבר כעשרה ספרים, מהם שניים יצאו לאור. הספרים כללו פירושים קבליים על מקרא, תפילות, והגדה של פסח. הוא היה אחד מהמקובלים שדגלו בחיבור פיוטים על דרך הסוד וראהו בדרך זו ביטוי נאה של חוכמת הנסתר.
הוא הרבה לבקר בקברי צדיקים בגליל והאמין שהן מקור להשראה ולגילוי סודות התורה. רבי שלמה נפטר בצפת, ככל הנראה לפני שנת ה'שמ"ד, (1584).
חיבוריו:
רבים מכירים את רבי שלמה אלקבץ מפיוטו הנודע, גם בשערי חיבוריו ועל קברו מופיע 'בעל מחבר זמר לכה דודי', אך לא רבים יודעים שהוא אף היה, כאמור, מחברם של ספרים רבים, עמוקים מיני ים, בנגלה ובנסתר. הנה רשימה חלקית מחיבוריו:
- ברית הלוי - י"ט פרקים בסודות יציאת מצרים ופירוש על הגדה של פסח.
- מנות הלוי - פירוש למגילת אסתר, עם דרושים, וינציה ה'שמ"ה.
- אילת אהבים - פירוש לשיר השירים, וינציה ה'שי"ב.
- שרש ישי - פירוש למגילת רות, קושטא ה'שכ"א.
- בית ה' - חיבור גדול בחכמת האמת.
- בית תפילה - תפילות השנה.
- לחם שלמה - על תיקוני הסעודה.
- אפריון שלמה - פירוש על התורה ונביאים ראשונים.
- שומר אמונים - על יסודות הדת.
- תפילות ותחינות - תפילות על דרך הסוד, במיוחד בקברי צדיקים.
- נעים זמירות - פירוש על תהילים.
- מאמר הזוהר - קונטרס ביאור מאמר הזוהר בפרשת בראשית.
- עבותות האהבה - קבלה על דרך האמת.
- מטתו שלשלמה - קבלה בסוד הזיווג.
- דברי שלמה - פירוש לתרי עשר.
על הספר
ספר 'מנות הלוי' על מגילת אסתר נדפס לראשונה לאחר פטירת המחבר, בשנת שמ"ה בויניציה. על סיבת חיבור הספר והמקור לשמו כותב רבינו בהקדמה: "ביאור מגלת אסתר הבנתיו חברתיו יסדתיו אף עשיתיו אני שלמה הלוי בן אלקבץ יובל שי לכבוד יקר תפארת חותני גביר ונעלה לשם ולתהלה רודף צדקה וחסד הנבון בה"ר יצחק והוא כהן לאל עליון כאשר חבלים נפלו לי בנעימות חלקו וגורלו אף נחלת בתו שפרה עלי ותהי לי לאשה ובעד השלח אשר ישלחו הבחורים ביום פורים שלחתי ביאור זה שלוח אליו ואקרא שמו מנות הלוי והיה זה בשנת פר"ט לפרט האלף הששי". כך שרבינו, חלף מיני מגדנות ויינות ישנים, בחר לשלוח דברי תורה שמתוקים מדבש ונופת צופים.
את הטעם ששינה רבינו מהמנהג הנהוג לשלוח מיני מגדנות, כותב רבינו בלשון מליצית נפלאה וז"ל: "ותבט עיני בעתות זמני, עת דודים ומשלוח מנות כסף וזהב ומגדנות ודתיהם שונות, על כן קראו לימים האלה פורים נעשים ונזכרים וקרא זה אל זה בפנים מאירים כאיש אחד חברים, ואשקטה ואביטה במכוני כי כשל כחי בעוני, במה אקדם פניו ומה מני יהלוך לערוך לפניו, מליץ למעני על משכבי בלילות אשיחה עם לבבי על פניו אעביר כל טובי ותשורה אין להביא, תהיה די הקבלת פני אדוני ואבי ותתעטף רוחי בקרבי ויתמעט רמי וחלבי לבי ממשפחת החמולי ישיב אמריו ויורני ויאמר לרוחי, שלחי נא ידך ואחזי בכנפי מגלת אסתר שם תנצלי הרחיבי אמריך בה והוציאי לצורף כלי הרימי קולך וצהלי ותיטב מנזם זהב וחלי ואל שדי יתן לך רחמים לפני האיש ולא יערכנה בדמים יריח ריחה לפניו כקטורת סמים וכל ראשי בשמים כי ערבים עליו דברי חכמים ויינה של תורה מכל מטעמים בתורת האל חפצו ומאוייו כל הימים", כך שהעוני הוא שהביאו לרבינו לבחור בדברי רבותינו חלף מגדנות וביינה של תורה חלף טיבה של כל סחורה.
בפירושו מביא רבינו הרבה ממדרשי חז"ל שנכתבו על המגילה ומדברי ראשונים ואחרונים, חלקם מתוך כתבי יד שלא ראו אור עד ימיו, ועוסק בהם לבארם כיד ה' הטובה עליו.


מתורתו
- רבינו כותב (פ"א פ"ב) כי ישנו טעם נוסף לכך שעשה האחשוורוש משתה לכל שריו ועבדיו, והוא משום: "כי להיות המלך הזה מלך גדול ולו מדינות רבות ורחוקות פחד שמא אחד מהשרים הרחוקים ממנו יערב אל לבו לבגוד במלך בבוטחו ברוחק המקום ויחשוב כי המלך לא יעצור כח לרדוף אחריו... ולכן הוצרך לשלוח לקרוא קרואיו שריו ועבדיו ולהראות להם את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" היינו כי בכדי לבסס את שילטונו ולהראות לתושבי מלכותו כי בכוחו להגיע לכל אדם בכל מקום, משום כך ערך האחשוורוש משתה, שם ראו כולם כוחו וגבורתו ובכך ירתעו ממחשבות על בגידה.
- כותב רבינו (פ"א פ"ח) בשם רבי מאיר בן עראמה שבמשתה האחשוורוש מצינו הנאת החושים כולם מלבד אחד. מצינו שם הנאת חוש הריח שכן היה המשתה בחצר גינת ביתן המלך "אשר אין ספק שימצאו בו כל מיני המורחים הנאים כריח שדה אשר ברכו ה לצורך חוש הריח", כמו כן הצגו במשתה יריעות בדים מפוארים שיש בהם הנאת הראיה, והיו שם מיטות זהב וכסף להנאת חוש המישוש ושתייה כדת להנאת חוש הטעם, אך לא מצינו הנאה בשמיעת האוזן. ועל כך כתב רבי מאיר בן עראמה שהטעם הוא משום שהחושים כולם יכולים להיות הנאה לאחד שאין בה צער לאחר, הרוצה לראות יראה והמסרב יסב מבטו, הרוצה לשתות ישתה ואם לא, אין אונס. אך בשמיעה אם היו משמיעים ניגון כלשהו יתכן והיה הנאה לאחד וצער לאחר, משום כך, כדי לא לפגום בהנאת הסועדים, לא השמיעו קול שיר. וסיים על כך רבינו "ושפתיים ישק".
וטעם נוסף כתב רבינו עצמו והוא לפי שהיתה כוונת המלך שיתגאלו הגויים וישראל יחד במאכל פת בג המלך ויין המשתה, ולפי ש"יש אנשים יערב עליהם כ"כ (שמיעת השירה) עד אשר יתבטלו חושיהם לבל ידעו איפה הם ויש מהם תקפוץ עליהם שינה כי תתבודד הנפש לשמוע אל הרינה עד שתנוח הגוף כפגר מת...כמו בקטנים יונקי שדים כי לא ישנו אם לא ישמעו את קול הרנה וכשומעם ינוחו על משכבותם וערבה שנתם להיות צלצול הקול והנועם...וכל שכן שישב האדם הבריא מבלי אכול ושתה בשומעו את הקול לכן נפקד התענוג הזה מן הסעודה הזאת ואם רב הוא לבל ימצא מי שימנע מלאכול ויורה היתר לעשות באמור המלך אמר לעשות כרצון איש ואיש" היינו שאם היו שומעים קול זמר יש והיו נרדמים ונמנעים מלאכות בסעודה, וכיון שרצה אחשורוש להכשילם במאכל ומשתה בסעודתו, לכן מנע מהם את השירה.
- כותב רבינו (פ"ד פס' טז) בשם אביו ז"ל שהטעם שאמרה אסתר למרדכי "לך כנוס את כל היהודים" הוא כנגד מה שאמר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", המן טען למלך שעם ישראל אינם מאוחדים ויש בהם פירוד, כנגד דבריו אלו אמרה אסתר "לך כנוס את כל היהודים" שבכך מלבד התפילות והצומות יגיעו עוד שתי תועלות, האחד ששאין בכוחו של המן כנגד ישראל כשהם מאוחדים והשני שכשיראו כולם שישראל מאוחדים יאמרו שכשם שתחילת דבריו היו שקר, שאין ישראל מפורדים ומפוזרים, כך יתר טענותיו שקר, והוסיף על כך רבינו שלדעתו מלבד האסיפה עצמה התכוונה אסתר גם שיאחד מרדכי בין איש לרעהו, שישלים בניהם בכדי שלא תהיה בניהם קנאה ושנאה ותחרות.