פורים תויירה! – מקבץ חידודים ומליצות להרבות שמחה

1.

לכאורה, כיצד הותר להשתכר בפורים, והלוא נאמר בתורה "לא תשכרו") (ויקרא יט, יא(? אלא שיש לומר כי עשה דחייב איניש לבסומי דוחה את הלאו של "לא תשכרו". והראיה לדבר – הלא למדנו שכלאיים בציצית מוכיחים שעשה דוחה לא תעשה. וזהו שאומרים בפיוט "שושנת יעקב צהלה ושמחה", כי ראו יחד את תכלת הציצית ואת מרדכי העוטה את טליתו, ומכאן הסיקו כי עשה דוחה לא תעשה.

2.

מדוע ביקשה אסתר שבני ישראל יתענו? התשובה מצויה בפסוק: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" (דברים ח, ג) אסתר המלכה הבינה שכדי לאכול את המן – כלומר להכניעו, יש צורך תחילה "ויענך וירעיבך".

3.

בכל חג, בני חו"ל חוגגים יומיים, ואילו בארץ ישראל – יום אחד בלבד. אך בפורים – המצב הפוך. והסיבה לכך פשוטה: שאר החגים עניינם להוסיף דעת, ועל כן הדבר דורש זמן רב יותר בחו"ל. לעומת זאת, פורים עניינו איבוד הדעת, ובחו"ל די ביום אחד, בעוד שבארץ ישראל יש צורך ביומיים כדי להגיע לאובדן מוחלט...

4.

סיפר חכם ירושלמי: כאשר הוצעו מועדי ישראל לפני בני העולם, שאלו כולם: "מה עושים בהם?" ענו: "אוכלים ושותים." בני חו"ל השיבו: "אם כן, תנו לנו שניים!" ובני ארץ ישראל השיבו: "אין כסף, נסתפק באחד."

אך כאשר הוצג פורים, ושאלו "מה עושים?", נאמר להם: "מתנות לאביונים..." אמרו בני חו"ל: "אם כך, יום אחד מספיק." ואילו בני ארץ ישראל אמרו: "תן לנו שניים!" ובירושלים? "משולש!"

5.

מדוע אין מבדילים במוצאי פורים? שמעתי תשובה בשם הגר"ש אוירבך זצ"ל: "אם אין דעת – הבדלה מנין?"

6.

דרש ה"פורים-רוב" ואמר: "הגימטריה של 'אדר א’' עם הכולל – הרי היא 'אדר ב’'!"

7.

תמהו חכמים: כיצד התיר לעצמו מרדכי הצדיק שהמן יסַפֵּר אותו, והרי אסור להסתפר אצל גוי מחשש שמא יהרגנו? תירצו ואמרו: ברגע שעלה על המן כדי לרכוב על סוס הרי שהיה– ישראל עומד על גביו!

8.

אמר חסיד חכם: מנין שגם בעת צרה צריך לשמוח? הראיה לכך היא מהפסוק "והעיר שושן נבוכה", שאותו קוראים באותה מנגינה של "חסדי ה' כי לא תמנו" (באיכה).

9.

כיצד קרה שביתו של המן התבלבלה בין אביה לבין מרדכי, והלוא המן עצמו קרא "ככה ייעשה לאיש..."? התירוץ לכך פשוט: היא חשבה שהמן גם על הסוס וגם זה שקורא בקול "ככה ייעשה..."!

10.

למעשה, שאלה זו מופיעה כבר אצל ה"בן איש חי" ("בן יהוידע" על מגילה טז.), והוא תירץ: המן השאיר את הרחוב שבו גר לאחרון במסלול התהלוכה, ועד שהגיע לשם – קולו השתנה מחמת צרידות! וכיון שאין כאן "טביעות עינא דקלא" (היכר בקולו), לא זיהתה אותו ביתו והשליכה עליו את דלי הפסולת...

11.

כאשר המן הציע לאחשורוש כיצד יכבדו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו, אמר זאת במנגינה חגיגית ומיוחדת. השיב לו אחשורוש: "מהר קח את הלבוש ואת הסוס... ועשה כן למרדכי היהודי – אל תפיל דבר מכל אשר דיברת!" מה הפירוש? גם את המנגינה והטעמים אל תשנה! ואכן, הכתוב ממשיך ואומר: "ויקרא לפניו – ככה ייעשה לאיש..." – באותה מנגינה בדיוק!

12.

בגמרא נחלקו האם אחשורוש היה מלך חכם או מלך טיפש. שאלו פעם את ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק: "מדוע לא שאלו אותו שאלה ישירה, ולפי תשובתו היו מבינים אם הוא חכם או טיפש?" ענה להם: "כי אחשורוש מעולם לא אמר דבר מעצמו – תמיד אמר בשם אביו וסבו..."

13.

בגמרא נאמר: "כל שאינו מלמדו אומנות – מלמדו ליסטות." שאלו בישיבה: "אם כך, למה לא יתפרנס משנור?" ונחלקו התלמידים לשתי קבוצות: האחת טענה: "גם שנור זו אומנות!" והשנייה טענה: "גם שנור הרי הוא ליסטות!"

14.

מדוע מספרים בדיחות בפורים? שהרי יום זה נקרא "כיפורים" – כיום הכיפורים! ובגמרא למדנו כי הדר קיבלוה (את התורה) בימי אחשורוש - ולפני לימוד תורה אומרים "מילתא דבדיחותא" כדי לפתוח את הלב.

15.

ידוע שבחלק מחצרות החסידות אין אומרים תחנון בט"ו ובט"ז באדר, משום שהייתה הו"א (הנחה) להתיר בהם קריאת מגילה. פעם טען מישהו: "אם כך, יש לבטל תחנון כל השנה – שהרי להמן היה הו"א 'על כל השנה' והפיל גורל ולמסקנא יצא חודש אדר.

16.

פעם ניגש ליטאי אל חסיד ושאלו: "איזה פסוק הרבי שלכם עיוות השבוע?" השיב לו החסיד: "אתה הובשת נהרות איתן אתה הכינות מאור ושמש." 🔹 "אתה הובשת" – זהו רמז לושתי, שהודחה. 🔹 "נהרות" – אלו נערות ישראל, נכדותיו של איתן האזרחי (אברהם אבינו). 🔹 "אתה הכינות מאור" – זנב! (שהרי "מאור" הופך ל"שוואנץ" – וביידיש זה נשמע טוב יותר). 🔹 "ושמש" – קרניים!

התפלא הליטאי ושאל: "הכול אני מבין, אבל איך 'מאור' הפך ל'זנב'?" ענה לו החסיד: "גש ללוח המודעות ותראה איך על כל זנב (שוואנץ) כותבים 'המאור הגדול'!"

17.

נתלה באחד מבתי הכנסיות:

מודעה רבה לאורייתא

באנו לעורר בזה את אחב"י די בכל אתר ואתר בענין החובה הק' של קריאת פרשת זכור. אשר שמוע שמענו על אשר פשט מנהג טעות לשמוע הקריאה מפי בני ישיבות שתורתן אומנותן, ולא שתו ליבם לדברי החינוך המפורשים. (מצוה תר"ג) שלא נצטוו נשים בקריאת פרשת זכור אלא גברים, "כי להם לעשות המלחמה ונקמת האוייב ולא -לנשים'". וממילא פשוט שאף בני ישיבות שתורתן אומנותן אשר פטורים מדינא ממלחמת--מצוה (כידוע מדבריו המפורשים של הרמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל, וכידוע שלענין זה כל הרוצה ליטול את השם תלמיד חכם – רשאי כמבואר בספר אוה"מ מהדו"ב ח"ג תקנ"ט, והדברים עתיקים וד"ל) אינם חייבים בקריאת פרשת זכור ואינם מוציאים את הרבים י"ח. על כן הרוצה לצאת : י"ח מצוה ק' זו יזהר לשמוע קריאת פרשת זכור אך ורק מפי בר חיוכא. ובזכות קיום המצוה הק' כהלכתה יזכה למחיית זכר עמלק ושותפיו בב"א. המעוררים.

18.

אברך משי וירא שמים קבל לפני חבריו: רציתי להתחפש לאשתי, אבל לא היה לי מה ללבוש.

19.

למ"ד דאיוב היה בימי אחורוש (ב"ב טו), צ"ע אמאי לא התחתן עם בנותיו הרי הפסוק מעיד שלא נמצאו יפות מהנה בכל הארץ? ויש ליישב דחשש למ"ד שאיוב לא היה ולא נברא.

20.

במגילה נאמר 'דברי שלום ואמת', ולכאורה הלא 'על שלשה דברים העולם עומד, על הדין על האמת ועל השלום', והיכן נעלם הדין?

אלא שזה פירוש המשנה: בשלשה מקומות ה'עולם' עומד וממתין לרב. 'על הדין', עד שיפסוק ויכריע את הדין, 'על האמת', עד שיסיים בקריאת שמע 'ה' אלקיכם אמת', ו'על השלום', עד שיפסע 'עושה שלום' בסיום שמונה עשרה.

ואילו בפורים הרב מבוסם ואינו יכול להורות, לפיכך אין ממתינים אלא על השלום ועל האמת .

א פריילעכן פורים!