במחקר חדש שנערך על ידי אוניברסיטת מישיגן בבית החולים לילדים C.S. Mot, נאספו נתונים מ-6,200 ילדים במהלך חייהם, מגיל תשעה חודשים ועד לגן הילדים, שנדמו כמחוננים ובעלי פוטנציאל אדיר.
הממצאים הראו באופן חד משמעי כי "סקרנות גדולה יותר מובילה, מן הסתם, לקריאה נרחבת יותר בקרב תלמידים בגני ילדים, ובהמשך, להישגים אקדמיים במתמטיקה". ללא קשר למין או רקע סוציו-אקונומי. עוד הוסיפו החוקרים: "סקרנות עשויה להיות תורם חשוב אך לא מוכר להישגים אקדמיים, ובכלל, טיפוח הסקרנות עשוי לשפר את ההישגים הלימודיים עוד בגילאי הגן".
המאמצים שהילדים משקיעים והיכולת שלהם לשבת בדממה ולהקשיב בכיתה לדברי המורה היו פחות הגורם להצלחה אקדמית ממה שאת יכולה לנחש (גם הילד שלך מתרוצץ כמו מטורף בזמן ה"ריכוז"? עכשיו זה הזמן שלך לשמוח). המדע מסביר: "המחקרים לקחו בחשבון גורם חשוב אך פחות ידוע בהקשר של הישגים אקדמיים הידוע בשם "שליטה מלאת מאמץ", או את היכולת להישאר ממוקדים בכיתה.
הם מצאו כי ילדים שזוהו כסקרנים התפתחו היטב במתמטיקה ובקריאה". ד"ר פראצ'י שאה, החוקר הראשי, מבהיר: "ממצאים אלה מצביעים על כך שגם אם הילד מגלה שליטה נמוכה במאמץ (או במיקוד בכיתה), הוא עדיין יכול להשיג הישגים אקדמיים אופטימליים יותר, אם יש לו סקרנות גבוהה".
אז בפעם הבאה שהילד שלך יורה "למה?" ואת לא ממש מספיקה לגבש תשובות שיספקו אותו ("למה השמים כחולים?", "למה יש לי שתי עיניים במקום אחת?", "מה זה?", "האם אני יכול לקבל אחד?", "האם אני יכול לקבל 10?", "למה?"), אולי מוטב שתחגגי את זה כסימן לגאונות, ואז קחי אותו למוזיאון או לספרייה כדי לחקור קצת.
סקרנות לא תהרוג חתולים, כפי שסיפרו לך, מקסימום היא תגרום לילד שלך להיות מצליחן.