לכל זוג יש חוזה זוגי, לא חוזה ממון הנערך אצל עו"ד, אלא סוג של "חוזה פסיכולוגי" שלחלקו בני הזוג מודעים ולחלקו העיקרי והחשוב יותר, אינם מודעים כלל.
בד"כ החוזה הזוגי נחתם בע"פ בתקופה טובה בתחילת הקשר, או בשלביו הראשונים, בתקופה שהם נמצאים בעיוורון ומתוך אהבה, הוא מוטמע בבני הזוג והופך להיות "חלק בתת מודע".
בבואנו לרכוש דירה או נכס להשקעה, על פי רוב העניין נסגר בנוכחות עו"ד. נערך חוזה מתוקן הנבחן על פרטיו, זאת בכדי למנוע הפסד חלילה, והוא מתקיים לפי סעיפיו הכתובים.
קיים הבדל בין חוזה עסקי הנחתם בידיעת הצדדים - בתקשורת גלויה, ל"חוזה הפסיכולוגי" שנוצר ונחתם מבלי שידעו הם בעצמם לקיומו – תקשורת סמויה.
הוא נרקם דרך היחסים ביניהם ע"י מסרים גלויים וסמויים, מילוליים ושקטים, העוברים בשלבי ההיכרות הראשוניים.
הבדל נוסף בחוזה עסקי הוא שכל שותף הולך לדרכו, שלא כמו השותפים ל"חוזה הפסיכולוגי" ההולכים לישון ביחד.
וככזה, קיימת הסכנה שבעת ביצוע המשימות, יחולו שינויים בהתאם למצבים כאלה ואחרים, חלקם יתפרשו כטעויות, כאי הבנות וכאי התאמות, זאת כאשר אין סעיפים כתובים שניתן לגשת להיזכר בהם.
לדוגמא: אחד מבני הזוג לוקח יוזמה לתפקוד בעול החיים ובאופן יומי שוטף, מבלי לעצור ולבקש התייחסות מיוחדת. כגון: זה "טבעי" שהאשה לוקחת על עצמה משימה מסוימת ודואגת לכל צרכי הבית ו"טבעי" שהבעל אחראי לתפקיד זה או אחר, ואין מצב שמישהו מתי שהוא לוקח את המשימה הזו במקומו וכיוצא בזה.
אלא שבחוזה הסמוי היתה כוונה נוספת, "למעט ימים בהם איני יכולה..." או בתקופה עייפה המשפיעה על המוטיבציה ומכבידה על העשייה השוטפת. זאת כאשר הצד השני, כדבר המובן מאליו, רגיל לכך שזולתו נושא באחריות המוטלת למעשה גם עליו. גם זו טעות נפוצה.
"מה שהצד השני מתחייב לתת, הוא יתן תמיד וללא תנאי... " - לצורך כך דרוש ערוץ תקשורת פתוח, כאשר כל אחד מבני הזוג מרגיש בטוח לבטא עצמו, אחרת אי אפשר לשמור את "נכס הקשר הזוגי" כבעל ערך.
קשה מאד ולמעשה כמעט בלתי אפשרי לקיים לאורך זמן קשר זוגי הכולל קרבה ללא תקשורת המכילה את שניהם גם כאשר חלים שינויים במעגל החיים.
כותבת המאמר היא יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות.