היה זה לפני כשנה וחצי, פגשתי יהודי יקר אשר כך סיפר לי: "אני נשוי עשר שנים. עברנו יחד לא מעט, אבל למרות כל מה שעברנו בזוגיות בינינו, אני מצהיר בפניך: 'יש לי אישה צדיקה, טובה ומיוחדת'.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בתחילת נישואינו, אני ואשתי היינו צעירים מאוד ולא מספיק הגענו מוכנים לנישואין.
כשאשתי הייתה בהיריון הראשון, היה זה היריון מאוד קשה. אשתי הרגישה מאוד לא טוב במשך כל תקופת ההיריון, זו הייתה אישה אחרת שהכרתי מהתקופה הראשונה של נישואינו. לבד מההרגשה הפיזית שבה היא הרגישה נורא, גם מבחינה נפשית משהו קרה לה, היא נהייתה קצרת רוח ועצבנית.
לי היה קשה לעכל את זה, אחרי מספר חודשים שהיינו בעננים פתאום התחלתי לראות כוכבים.
אז לא הבנתי כל כך שיש מושג של דיכאון לפני לידה [כן, כן, לא רק אחרי!] וגם לא כל כך הבנתי לעומק שההיריון עצמו הוא דבר מאתגר, בלשון המעטה.
אחרי שהבנו שאנחנו צריכים טיפול הלכנו לפסיכיאטר, והוא אבחן שזה לא דיכאון, אלא יש לאשתי היריון מאוד קשה והיא פשוט מאוד רגישה לכל דבר, ולכן היא מגיבה כך.
'תחשוב', אמר לי אז הפסיכיאטר, 'שהיית מקיא מספר פעמים ביום, מרגיש בחילות ללא הרף ומרגיש פיזית חולשה גדולה, האם אז היה לך מצב רוח וכוח לדבר בכלל עם מישהו?'
אני זוכר ערב אחד, אשתי הרגישה לא טוב והיא ביקשה ממני שאני אביא לה איזשהו מעדן מהמכולת. עניתי לה: 'עוד מעט', ואז זה קרה. אשתי התחילה לצרוח עליי כאלו צעקות תוך כדי מילים פוגעות. זו הייתה פעם ראשונה שאשתי דיברה אליי בכזו צורה פוגענית, אבל אני כנראה הייתי בעולם שלי.
במקום לחשוב, אולי אשתך במצוקה? תנסה להיות יותר סבלני וסלחני. אדם נמצא במצב לא פשוט, תהיה רגיש אליו. למרות שאתה אולי צודק, ונפגעת אולי לחינם, אבל תהיה בוגר ותנסה להבין את השני.
אבל אז לא חשבתי! הייתי אז צעיר ועניתי לה בחזרה! אשתי התחילה לבכות, בקיצור, ששון ושמחה!
כפי שאמרתי לך הבנו שאנחנו צריכים עזרה והלכנו גם לטיפול זוגי של מספר פגישות.
אני ואשתי הבנו מה בדיוק קורה. אני ניסיתי להיות רגיש ומתחשב, אשתי עשתה את שלה במה שהיא יכלה, והכול לכאורה בא על מקומו בשלום.
אבל בעצם לא הכול הסתדר. מאותו הסיפור התחלתי לחשוש מאשתי, עם מי היא מתייעצת? עם מי היא מדברת?
היו לי מחשבות רבות. כגון: 'הנה אתה רואה שאי אפשר לסמוך על אנשים בשנייה אחת הכול יכול להתהפך ולהיהרס'. 'אנשים הם בלתי יציבים, אי אפשר לסמוך על אף אחד, אין אמון באנשים. כולם אינטרסנטים ורק רוצים את טובתם האישית'.
כל המחשבות האלה גרמו לי מדי פעם לעקוב בטלפון הנייד של אשתי עם מי היא דיברה ולמי היא שלחה הודעה.
למרות שהיה לנו טוב ביחד, חוסר האמון החל לתת בי את אותותיו, ואשתי הרגישה שמשהו לא טוב קורה פה.
בסוף זה קרה! אשתי תפסה אותי שאני בודק את הנייד שלה! אשתי מאוד נפגעה, היא בכתה ואמרה לי: 'מה אתה לא סומך עליי'?!
באותו לילה שהיא גילתה שעקבתי אחריה היא לא הפסיקה לבכות. אבל באותו לילה גם אני הבנתי משהו, הבנתי שעד כאן, אני צריך עזרה.
אני אדם אחראי, הלכתי לפסיכיאטר והוא לא ראה שזה משהו שמצריך טיפול תרופתי. 'אתה לא צריך אף כדור', אמר לי, 'אבל לדעתי אתה צריך לטפל בעצמך, לטפל במעמקי הנפש שלך'.
אני זוכר את אותו אברך יושב אצלי ובוכה בדמעות כשהוא אומר בכאב: 'למה אני עוקב אחרי הפלאפון של אשתי? למה אני לא סומך על אשתי? בגלל מריבה אחת אז לא מאמינים לאנשים!
למה אני לא חושב בצורה בריאה שפשוט לאשתי היה היריון מאוד קשה והיה משהו בינינו אבל זה עבר וחלף, ואפשר פשוט להמשיך לאהוב ולחיות חיים רגילים עם אשתי'.
דיברנו שיחה ארוכה. הוא סיפר לי על הוריו שהתגרשו, אימי הייתה אישה מאוד קשה, הגירושין שלה מאבי ריסקו לה את הלב והנשמה. אלו בערך המשפטים שהייתי שומע מאימי, מאז גירושיה, יומם ולילה: 'אנשים באים והולכים'. 'אי אפשר לסמוך על אנשים'. 'אנשים יבגדו בך'. 'אנשים הם בלתי יציבים'. 'אין אמון באנשים'. 'כולם אינטרסנטים ורק רוצים את טובתם האישית'.
אני בטבעי אדם חזק נפשית, למרות כל מה שעברתי אני מתפקד רגיל, עובד, לומד.
אולי אני מדחיק את הרגשות שלי בפנים, אבל תכל'ס חוץ ממה שסיפרתי לך הכול אצלי תקין".
התחלתי להסביר לו על המושג של הקולות שהולכים איתנו מילדות. לכולנו יש קולות, מחשבות, שלמדנו מהעבר וזו התבנית המחשבתית שלנו שבה למדנו להתמודד עם מצבי החיים.
בגלל שבילדות שמעת את הקולות האלו, של חוסר אמון באנשים, אז בשביל להגן על עצמך פיתחת סוג של הגנה, סוג של קולות שאומרים לך: 'אל תאמין לאנשים, אל תסמוך על אחרים. יפגעו בך'.
היה לך קשה להתמודד עם הגירושין של הוריך, בחיידר חברים הרביצו לך ולא טיפלו בזה, אימך העבירה לך את המסר שאין אמונה באיש, אז למדת כך להתגונן. הקולות האלו ניסו להגן עליך כדי שלא תיפגע. כי למדת שאי אפשר לסמוך על אנשים.
אתה צריך ללמוד שהקולות האלו היו פעם כדי לשמור עליך, אבל היום אין לך צורך בזה כי אף אחד לא פוגע בך ויש אנשים טובים בעולם ולא כולם שקרנים ורמאים. נכון שיש אנשים פחות טובים בעולם. אבל יש גם הרבה אנשים טובים ומאירים בעולם הזה.
וזהו הקול הבריא והנכון לחשוב.
ומה קרה לך? אתה ממשיך ללכת עד היום עם הקולות האלו שאין אמונה באיש, ובגלל מריבה אחת עם אשתך אז הקולות בראש החלו לצוץ ביתר שאת ועוז... 'אל תאמין לאשתך, הנה אתה רואה שאמא שלך צדקה ואנשים הם בלתי צפויים'.
במקום להבין שהקולות האלו הם קולות שלמדת מהעבר וללמוד לשחרר אותם ולחשוב עם הקול הבריא, ולהבין שהקול מהעבר לא תורם לי והוא רק מזיק לי. ולבחור לחשוב בקול הבריא והמאוזן.
כמובן שאותו יהודי היה לו קשה בהתחלה לשמוע בקולי, כי עדיין הקולות צעקו לו: 'מרדכי רוט לא צודק, אין אמונה באנשים, אני ראיתי את זה במו עיניי שנים, אי אפשר לסמוך עליהם'. אבל לאט לאט הוא למד לשחרר ולהבין שהקולות האלו לא מקדמים אותו יותר אלא רק שוברים אותו.
פעם היה אצלי יהודי שאם הוא קצת היה נפגע מאשתו, או אפילו סתם מאנשים, ישר הוא היה פוגע באחרים בצורה פוגעת ביותר. זה הגיע למצב של כמעט גירושין.
כאשר דיברנו על העבר, התברר שכשהוא היה ילד הוריו היו מרביצים לו ללא הרף ופוגעים בו מילולית. ממצבים אלו הוא למד, כביכול, איך להתמודד עם פגיעה. הנפש שלו למדה איך אני שומר על עצמי שלא יפגעו בי? אני חייב להחזיר, ולכן כל פגיעה בו, ואף הקטנה ביותר וללא כוונה, הייתה מעלה בו את הקולות האלו, שהוא חייב להגן על עצמו והדרך בה השני ילמד זה רק שהוא ילמד שאיתי לא מתעסקים. ואז הוא היה משחרר את ההגנה שלו שהתבטאה בפגיעה נגדית חזקה.
אבל כאשר הוא למד לשחרר את הקולות האלו הוא הבין שאת הקולות האלו הוא צריך לשחרר מאחור.
כי הקול הבריא פה זה שרוב האנשים לא מתכוונים לפגוע, וגם אם פגעו אפשר לדבר ולהסביר ודברים מסתדרים. ובאמת בס"ד לאחר תהליך הוא למד להשתמש בקול הבריא, שאנשים טובים ולא כולם פוגעים ואשתך לא מנסה לפגוע בך כל הזמן. הוא למד לשחרר ולהבין שהוא כל הזמן מתקיף אחרים בשעה שאף אחד באמת לא תוקף אותו, אלא בגלל הרגישות והפגיעות שלו. הוא למד איך להתמודד עם כאלו מצבים, הוא למד לשחרר, הוא למד שהוא כבר לא צריך להגן על עצמו יותר שאין טעם לתקוף כי אף אחד לא עושה לו באמת כלום.
אם אנחנו מסתכלים לעומק הנפש שלנו ואנחנו מסתכלים למה אנחנו חושבים כמו שאנחנו חושבים, מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו? אז לפעמים רואים שזה עומד מאחורי קולות לא טובים שלמדנו בילדות ולא למדנו לשחרר אותם.
לפעמים זה קולות של פחדים, לפעמים זה קולות של הגנה, לפעמים זה קולות של חוסר אמון וכד' ואז אתה מגלה שאתה עושה דברים רק בגלל קולות של פחדים שמלווים אותך, קולות של חוסר אמון, קולות שהאדם הוא פגום ולא טוב.
כשאתה מבין אילו קולות עומדים מאחורי הפרגוד דברים מתחילים להשתנות. יש אנשים שרואים שבמשך שנים הם חיו ועשו דברים רק בגלל קולות של פחד, של הגנה, של פגיעות.
צריך לבדוק האם מה שאני עושה מסתתר מאחורי זה קול בריא או קול מהעבר שמנסה להגן ולשמור עליי אבל הוא בעצם פוגע בי, ועלינו ללמוד לשחרר את הקולות שלמדנו מהעבר ולשמוע לקול הבריא שיש בנו.
כשאתה מבין הרבה פעמים למה אנשים מתנהגים כך: למה הם פוגעים? למה הם סגורים רגשית? למה הם תמיד כועסים? ואתה שומע את העומק של ההתנהגות הזו כמה קולות של עצב, של ייאוש, של תסכול, של אכזבה, כמה כאב עומד מאחורי קולות אלו. אתה מבין שאנשים לא סתם עושים דברים יש תמיד קול נסתר שמעורר את זה. וכמה צריך חמלה, סבלנות ואהבה לאנשים, כמה טונות של כף זכות אפשר וצריך לעשות על אנשים. אנשים לא סתם רעים.
כמובן, שזה לא פוטר מאחריות של האדם לבחור בטוב למרות מה שעבר ולנסות להיות יותר טוב.
מברך אתכם עם ישראל היקר בכל הברכות הטובות, בטוב הנראה והנגלה. שבת שלום ומבורכת.
לתגובות: machon.rot@gmail.com