הרב אלכסנדר ליפשיץ

עוד מהרב אלכסנדר ליפשיץ:

"לא ידעתי אף תפילה"

במקום הזה חיי אדם לא היו שווים הרבה ומעשי רצח בין האסירים היו דבר שבשגרה. פניו היו כפני שודד ורוצח, ואז לפתע ירד הברנש ממשכבו. "רציתי להתפלל" הוא מספר אבל לא ידעתי אף תפלה, ממש כלום. אימצתי את זכרוני ולפתע נזכרתי באחת התפלות שסבתא שלי לימדה אותי לומר כאשר אני קם בבוקר

17
| |

פרשת אמור: אם ההשפעה החברתית השלילית עלולה להיות חמורה כל כך, בטח ש ההימצאות בחברתם של אנשים כשרים וצדיקים, תורמת תרומה מכרעת להתפתחות הרוחנית. אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו): צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם... רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. (אבות ב, ט)

2
| |

פרשת בראשית: אברהמ'ל אומר ועושה, הוא יצא בזעם מבית הכנסת והחל ללכת רגלית לעיירה הסמוכה – איישישוק. הוא צעד עשרה ק"מ עד לאיישישוק, דפק אצל אחד מידידיו וקיבל קמצוץ טבק, הידק את שתי אצבעותיו לשמור על קמצוץ הטבק, ומיד החל את דרכו חזרה לראדין במהלך כל הלילה. סיפור לשבת בראשית

2
| |

בעוד שעות ספורות הויזה שלנו הולכת להסתיים. לפני כשנה קבלנו "ויזה" לחיים לשנה הנוכחית, כשתאריך התוקף שלה הוא כ"ט באלול תשע"ד, ומא' בתשרי תשע"ה אנו אמורים לקבל אשרת-חיים חדשה. הדרך לחדש את הויזה לשנה החדשה היא על ידי חזרה אמיתית בתשובה, ובקשתה של שנה טובה ומבורכת. איך עושים את זה? מאמר מופלא (יהדות, אקטואליה)

6
| |

פרשת ואתחנן: "זאת" היא מקור הנחמה הגדולה גם בגלותינו. כי אמנם אנו בהסתר-פנים. אמנם חוינו ואנו חווים צרות קשות ואיומות ל"ע. אבל – מקור הנחמה בידינו. התורה – ה"זאת". זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. זאת התורה שמחברת ומקשרת לנצח-נצחים בין עם ישראל אל הקב"ה

1
| |

פרשת בלק: אדם רואה את השני מצליח, והוא לא מסוגל לפרגן. עיניו כלות, ואזי הוא עלול ליהפך לחיה דורסת ל"ע שמנסה בכל מחיר להשפיל ולדרוך על השני, עד שהשני ירד מעל במת ההצלחה. מן הצד השני ניתן לומר, כי כתשעים אחוז מן היצירות והחידושים שקיימים בעולם, כמעט בכל תחום, נובעות אף הן ממידת הקנאה

1
| |

פרשת חקת: העם הזה הפך באחת לחיית-אדם. את אותו המרץ והיעילות הם השקיעו בתכניות השטניות והאכזריות, להשמיד, להרוג ולאבד את כל מי שדם יהודי זורם בעורקיו גם אם הוא התנצר ה"י, וגם אם הוא בן למשפחת מתבוללים שהיהדות הייתה רק "שארית" מהדורות קודמים. כל מי שהוא יהודי, או נצר למשפחה יהודית, אחת דינו למות, במיתות משונות ואכזריות ה"י.

4
| |

פרשת קרח: הוא לא קיבל נחלה מסודרת בארץ-ישראל. הוא לא עבד בעבודת שדה וכרם. הוא חי בזכות הציבור. הציבור פרנס אותו ע"י מתן קבוע של אחוזים מסוימים מיבול-שדותיו. הסיבה שהכהנים והלויים היו מקבלים מתנות מהעם היא בגלל שהיות שהם היו עסוקים בעבודת הקדש בבית המקדש וממילא הם לא היו פנויים לעבודות אחרות, מוטלת הייתה פרנסתם על העם כולו.

6
| |

תוכנן של המילים האנושיות הם הרעיונות שמקורם בנפש, אך רעיונות אלו "ארוזים" בתוך מילים העולות מן הגוף. המילה המדוברת היא הכוח המאחד את שני חלקי הבריאה. מילים אנושיות מחברות בין הרוחני לבין הפיזי ומדביקות יחד את שני חלקי המציאות. הרב אלכסנדר ליפשיץ במאמר עמוק מני ים

2
| |

בכמה מאורעות שהתרחשו במדבר, שחלקם הגדול מופיע בספרינו - ספר במדבר, וגם בפרשת השבוע כפי שנצטט להלן, ובמקומות נוספים בתורה, אנו מוצאים שעם ישראל פשוט מתגעגע לבית העבדים,למצרים, והתופעה הזו היא איננה תופעה חד פעמית, היא חוזרת על עצמה שוב ושוב. האם העם סובל מ"אלצהיימר לאומי"?

3
| |

פרשת נשא: "העבודה" וההתמסרות האמיתית מולידה חיים רוחניים אחרים. עד כדי התדמות לקדושתו של הכהן הגדול. גם מול הכהן הגדול, אם הוא עם הארץ, עדיף ממנו הממזר, שפסול מלבוא בקהל (!), אם הוא תלמיד חכם. (וע"ש בסוגית הגמ' המקור לזה). כי זה כוח העבודה העצמית וההתקרבות שבאה מצד עבודתו ועמלו של האדם

|

פרשת קדושים: הבה נשאל את עצמינו. "אהבה-עצמית" מידה טובה היא, או שמא שלילית. לכאורה נראה שזו מידה שלילית. אדם שאוהב את עצמו יתכן והוא אנוכי, גאוותן, "נרקיסיסט" בלשונה של הפסיכולוגיה המודרנית. נכון. אבל לא מדויק. מבט לפרשת קדושים, מאת הרב אלכסנדר ליפשיץ

1
| |

פרשת תזריע: אל מול אותו משפט - שמופיע בגב אחד החטיפים ובו פתחנו "כל כך טבעי, שלא תשלוט בעצמך", נציב משפט נגדי: "אם אכן האדם לא שולט בעצמו, אזי במה הוא עדיף מעצם החטיף"? מה בינו לבינו? כי מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. לבד הנשמה הטהורה, והעבודה שבאה בעקבותיה

|

כל פליטות הפה למיניהם מוכיחים ומראים על פנימיות הנפש, על תת המודע של האדם. כך, שאמנם נכון והאדם טעה ברובד המודע, אבל הטעות הזו חושפת את מה שמתחולל בנפש האדם פנימה, בתת-המודע. [התאוריה הזו הורחבה אף לעולם החלומות, וגם לזה יש מקור בחז"ל שאמרו שאדם חולם בלילה מהרהורי לבו ביום

3
| |

פרשת ויקהל פקודי: העיסוק בעצמותיו של יוסף מנע ממשה את העושר שהיה נחלת כולם. מה עשה הקב"ה? העשיר אותו ממקום אחר לגמרי. פסולתן של הלוחות השניים שנעשו ע"י משה הם אילו שהעשירו אותו, כפי שדרשו חז"ל במס' נדרים (לח ע"א) "אמר רבי חמא בר' חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, פסולתן שלך יהא".

1
| |

פרשת תצווה: כיצד התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום מצווה למחות את זכר עמלק מתחת השמים? האיש אשר ינסה לסתום פי המקשה, בטענה, כי "דורות על דורות במשך אלפים שנה" למדו ולימדו פרקים אלה ולא התקשו, מוציא דיבה על פרשנינו הגדולים. דווקא לימוד מעמיק הוא התריס בפני הפורענות שבטעות זו.

9
| |

פרשת משפטים: למשל, בנושא "זכויות היוצרים" אומר האדם לעצמו, הלא אותו זמר, מלחין, חברה, מרוויחים די, ה"צריבה" הקטנה שלי תרושש אותם? צריך לסלק את השכל. האם ביל גייטס יפסיד מכך שאינני קונה את התוכנה שלו כדת וכדין?! וכן על זה הדרך. המוח האנושי הוא "ספק" התירוצים הגדול ביותר

7
| |

שמצד אחד אכן "אכשר דרא". אלא שמהצד השני, ניתן אולי גם להגדיר את דורינו כדור של "חרדים תקניים" – חרדים עם תו – תקן. הכל לפי התקן, מקיימים את הכל, מהדרים בכל, ב"ה. אבל – הנשמה חסרה. הלב, האמת, הפנימיות, נעדרים במידת מה. תום הלב, הזכות והטוהר שאפיינו יהודים מהדור הקודם חסרים בדורינו.

9
| |

פרשת בשלח: אם נתבונן בכל יתר המערכות המורכבות הפועלות בגופינו, כמו המוח, עמוד השידרה ומערכת העצבים, מערכת החושים, רשת התובלה ומחזורי הדם, מערכת הנשימה, השלד, השרירים, ועוד ועוד, נגלה עוד תופעות מופלאות ומדהימות. וּמִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. ממתק לשבת

5
| |

פרשת בא: בכוח המעשים הטובים להמית את היצר הרע. כך לטוב ואף למוטב, חלילה. המציאות בשטח והמעשים משפיעים על האדם יותר מכל. המעשה חורת את רישומו בלב האדם, והנשמע - תהיה השפעתו אשר תהיה - לא יוכל לכבוש את השטח שכה עמל בו הנעשה לחרוש בו חריש עמוק. מבט לפרשת בא

|