בעוד מספר ימים הויזה שלנו הולכת להסתיים.
לפני כשנה קבלנו "ויזה" לחיים לשנה הנוכחית, כשתאריך התוקף שלה הוא כ"ט באלול תשע"ד, ומא' בתשרי תשע"ה אנו אמורים לקבל אשרת-חיים חדשה.
בראש השנה "ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו" כלשונם של חכמינו (ראש השנה ל"ב ע"ב). ואנו כולנו נעמוד ונבקש בתחנונים שנה טובה ומבורכת.
הדרך לחדש את הויזה היא על ידי חזרה אמיתית בתשובה, ובקשתה של שנה טובה ומבורכת.
בשורות הבאות נמשיך לעסוק בעניינה של התשובה, ונפתח בשאלה הבאה:
מדי בוקר אנו עומדים לפני בורא עולם ואומרים את הברכה הבאה: אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא.
חשבתם פעם כיצד אנו יכולים לומר כך? האם אכן נשמותינו טהורות? לב יודע מרת נפשו, ואנו "על הבוקר" עומדים לפני בורא עולם במין הצהרה שכזו?
[ואכן בסידורי הספרדים הנוסח הוא - טהורה, ללא המלה היא. ומשמעות הדברים היא שקיבלנו נשמה טהורה, אך אין זה אומר שהיא טהורה אף היום.
ואכן כתב החיד"א בספרו עבודת הקדש (קשר גודל סימן ה') שמנעוריו נוהג הוא לומר טהורה וללא היא, ומטעם זה "דעל הרוב היא חטאה ואיננה טהורה", ובכ"א כאמור ישנם נוסחאות בהם מופיעה המלה היא ,וכך נוהגים רבים, והדבר צ"ב].
והדבר מתבאר לפי דברינו בשבוע שעבר אודות הנקודה הפנימית הטהורה שקיימת אצל כל יהודי, וגם אם הוא הזדהם בחטא ח"ו. ראה באריכות בדברנו [במאמר: נשמה יכולה "להירקב"?], שם הבאנו את דברי הגמרא במסכת סנהדרין (מד ע"א) ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, והארכנו לבאר שהנשמה היא כבגד שדוחה כתמים, היא איננה סופגת את החטאים אלא החטאים רק מקיפים ומסובבים אותה כארמון מפואר שמוקף בגדר תיל, ולכן לעולם תישאר בעומק הויתו של היהודי נקודה זכה וטהורה לחלוטין שאיננה נפגמת, וכהגדרתו המופלאה של רבי אלימלך מליז'ענסק: "אין נשמה מזוהמת; יש רק נשמה שזוהמה הצטברה עליה. אין גוף טהור; יש רק גוף שהאדם טיהרו וזיככו".
ולאור הדברים מבינים אנו כיצד יכול כל אדם ובכל מצב לומר: אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. משום שכאמור בעומק הויתו ופנימיותו של כל יהודי קיימת אותה "חלקת אלקים" טהורה וזכה, חלק אלוק ממעל שהוא חסין מזוהמת החטא.
צהר לעולמה של התשובה - עצם הלוז הרוחנית
הנקודה הזו פותחת צהר מופלא להבנת סוד כחה של התשובה, שכל ענינה מחודש במאוד, וכפי שתמהנו בשבוע שעבר, כיצד יכול האדם לשנות את העבר, למחוק אותו ואף להעלות אותו [בתשובה מאהבה]? והדברים מתבארים לאור היסוד הזה וכדלהלן:
בחז"ל מצינו שלעתיד לבוא, תחיית המתים לא תהיה יש מאין לגמרי, אלא עצם יש באדם ולוז שמה [ובמקומות אחרים היא נקראת נסכוי] שהיא לעולם אינה נשחקת ונאבדת.
ומכח העצם הזו יתפשט ויווצר לעת"ל אדם שלם על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. [ראה בראשית רבה כ"ח, ג. והדבר מוזכר גם בזוה"ק, ועוד ואכמ"ל, וידוע שעצם זו ניזונית מסעודת מלווה מלכה, ראה בדברי שבלי הלקט שהובאו בבית יוסף או"ח סי' ש, ובמטה משה לתלמיד המהרש"ל סימן תקי"ג, ועוד].
וברור, שדברים אילו עמוקים מאוד, והם בכבשונו של עולם, ובכל אופן נמצינו למדים שע"י עצם אחת שלמה וקיימת ניתן להחיות גוף שלם.
כך בתחיית המתים, וכך גם בתחיית החיים. כח התשובה נובע מאותה נקודה פנימית - עצם הלוז הרוחנית - שלעולם אינה נפגמת, וכנ"ל. בכוחה ומכוחה יכול האדם להתחדש לחלוטין, לחדש כנשר נעוריו ולהחזיר את אור נשמתו שיאיר עליו כביום היולדו.
אולי זוהי גם כוונת הדברים במאמר המפורסם: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שיר השירים רבה ה, ג). אותו "חודו של מחט" קיים אצל כל אחד מאיתנו, אנו צריכים רק "לנער את האבק מעליו", וכמו בגד שהתלכלך שלאחר הכביסה יחזור להבהיק - זאת משום שהבגד בעצמותו לא השתנה, הלכלוך דבוק בו אך הוא לא חלק ממנו כך - להבדיל - הנשמה, אחר הניקוי והתשובה כדבעי, היא תחזור להבהיק כבראשונה, משום שהחטאים לא הפכו להיות חלק ממנה, הם רק מסובבים אותה, וכנ"ל.
לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ (ישעיהו א,יח).
דימוי נוסף לעניין נוכל לתת מעולם הרפואה, בשנים האחרונות התפתחה שיטה חדשה בניתוח השתלת כבד ה"י. אין צורך בהכרח להשתיל כבד שלם, אלא אפשר [במקרים מסוימים] להשתיל אונה אחת נקיה, ואותה אונה גדילה בגופו של האדם לכדי כבד שלם ובריא, כך גם אונה רוחנית טהורה יכולה להתפתח לכדי אדם שלם זך ונקי.
"תשובה" - לאן שבים?
ולכשתמצא לומר, נמצא שכל הרעיון הזה טמון במילה תשובה, משום שהמשמעות של המילה תשובה בתנ"ך היא איננה תשובה לשאלה, אלא מלשון שיבה, חזרה למקום.
וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ (דברים ל,ב) .שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ (הושע יד,ב), וכפי שאנו מוצאים גם אצל שמואל הנביא בהקשר אחר: וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ (שמואל א,יז), ועוד.
לאיזו נקודה חוזר האדם בתהליך התשובה?
אולי, לדברינו, חוזר הוא אל עצמו. הוא שב אל פנימיותו, לאותה נקודה פנימית טהורה ועמוקה החבויה בתוכו, לשם ומשם מתחיל בעל התשובה את תהליך היטהרותו והזדככותו, לשם שבים על מנת להתחדש לחלוטין.
שמעתי פעם על ילדה אחת שחזרה הביתה מגן הילדים בחודש אלול, והיא ספרה לאמה שהגננת אמרה ש"צריך לחזור בתשובה הביתה", כמובן ,שהגננת לא אמרה שצריך לחזור בתשובה הביתה, הגננת אמרה שצריך לחזור בתשובה, אלא שאצל ילדים, לחזור - זה רק הביתה.
ומבלי משים, נגעה הילדה בכל עומק הרעיון של תשובה, אנחנו אכן חוזרים הביתה, לביתנו אנו - לפנימיותינו, וכשם שאדם שלא היה זמן רב בביתו, לכשהוא שב חש הוא בהרגשה מיוחדת ונעלית, כך אף אנו נחוש הרגשה עילאית וזכה בחזרתנו בתשובה.
ובעז"ה לקראת יום כיפור נביא סיפור מדהים אודות אותה נקודה יהודית פנימית ועצמתה בכל המצבים.
בברכה שנזכה כולנו לשוב בתשובה שלימה, לשוב "הביתה" אל אותה נקודה פנימית שקיימת בנו, ובזכות זה נזכה לשנה טובה ומבורכת בכל העניינים, ומי יתן והשנה הבאה תביא בכנפיה את קול המבשר שישמע במהרה בעולם, אמן כן יהי רצון.