דוידי כמעט לא הפסיק לבכות מרגע שהגיע הביתה מבית החולים. הוא בכה כשהשכיבו אותו בעגלה ובכה כשהרימו אותו וחיבקו אותו. הוא בכה כשאבא אחז בו בידיים יציבות ובכה כשאמא עירסלה אותו בעדינות על זרועותיה. הוא בכה כשהלבישו אותו וצרח עוד יותר באמבטיה. "מוזר", התפלאה הסבתא, "אצלי הם היו נרגעים דווקא בתוך המים, אולי זה דור אחר..."
נועה הייתה תינוקת מקסימה. גם היא גדלה בבית בריא ויציב, חם ותומך. אבל, מגיל צעיר מאד הבחינה אמה שנועה אוהבת לגעת בכל מה שמסתובב סביבה. לחבק את אימא ואבא חזק, אבל ללטף גם אישה זרה שישבה לצידה באוטובוס. קשה היה לנתק את נועה מארגז החול ולעיתים צריך היה למשוך אותה משם בכוח ממש אך תופעה זו עוד הייתה נסבלת יחסית למנהגה הקבוע למרוח את רצפת הבית בכל חומר מזדמן- דבק, שמפו או משחת כלים.
אמא של שירי דווקא אהבה להלביש את ילדיה בבגדים חדשים ויפים מידי עונה, אבל אצל שירי בת החמש זה פשוט לא הלך. היא סירבה בעקשנות ללבוש בגדים מסוימים, חולצות מכופתרות לא באו בחשבון כלל. שירי התלוננה תדיר על הפתקית מאחורי החולצה שמציקה לה בגב או על קו התפר בגרב שגרם למלחמות וחיכוכים מידי בוקר.
שירי, דוידי, נועה ועוד רבים כמותם הם ילדים רגילים לחלוטין הגדלים במשפחות חמות ואוהבות, לומדים בכיתות רגילות, מגיעים להישגים לימודיים ומקיימים חיי חברה תקינים. ובכל זאת, משהו אצלם שונה...
החושים הסודיים שלנו
את חמשת החושים מכירים כולנו. כל אם מתחילה יודעת כי יש לעקוב אחר התפתחות השמיעה והראייה בטיפת חלב או אצל רופא הילדים. כולם יודעים גם כי ראייה לקויה מצריכה משקפיים ולשמיעה הלקויה טיפול משלה. בסדרת הכתבות שלפנינו נעסוק ב"חושים הסודיים" שלנו, חושים אשר משפיעים מאד על חיי היום יום שלנו אך מיעוטינו מודעים אליהם. נבדוק כיצד משפיעים ליקויים בחושים אלו על התנהגותנו ובעיקר על התנהגות ילדינו, נציע דרכים לאיתור הלקויות והחשוב מכל- נציע תרגילים והפעלות להנאת המשפחה כולה שיהיו בעזרת ה' לעזר רב עבור הילדים המתקשים.
תינוק נולד. לדבר עדיין אינו מסוגל ואף לא להבין את מילותינו שלנו. כיצד אם כן אנו יוצרים איתו קשר? התשובה ברורה- שפת התינוקות היא שפת הגוף, שפת המגע והתחושה. אנו מרימים את התינוק, מלטפים, מחבקים ומנשקים אותו. מאכילים, רוחצים, מנקים והכל תוך כדי מגע מתמיד. מגע רך ונעים, מחבק, תומך ומעניק לקטנים תחושה של ביטחון ואחיזה יציבה. מהר מאד מבחין התינוק בין מגע של חום למגע של קור, מגע של בגד כותנה רך או של ג'ינס מחוספס. כך הוא גם לומד במשך הזמן את ההבדלים בין משולש לעיגול, ובין קל לכבד. מערכת תחושה זו נמצאת על פני העור ומלבד התפקיד החשוב של "לתווך" לנו את העולם החיצון היא משמשת גם בתור פעמון אזעקה המגן עלינו ממגעים מסוכנים או מזיקים- אבן חדה, קוץ דוקרני, חום או קור מסוכנים.
מה עושה התינוק כאשר הוא אוחז בידיו חפץ? מכניס אותו מייד לפיו. אכן, אזורי הפה והידיים הם הרגישים ביותר בגופנו.
כך, כאשר הכל תקין. אולם, לעיתים, מתרחשת תקלה במעבר המידע שבין התחושה - שבגוף אל המוח. המערכת קולטת את האובייקט אך מעבירה למוח מידע שגוי. כך ירגיש הילד את המים הפושרים - כקרים, את המגע המלטף של החולצה - כדוקרת, או לחילופין, לא יחוש במכה הכואבת שקיבל או בנזלת המרוחה על פניו. פגשתי פעם ילדה שנהגה "לגלגל" עצמה במדרגות יחד עם האוטו הקטן ("בימבה") מבלי לחוש כלל את החבטות והחבורות שהופיעו על ידיה ועל רגליה. לעומתה פגשתי ילדה שלא איפשרה לאימה לסרקה בשום אופן והסתובבה תמיד פרועת ראש ומוזנחת. שתי ילדות אלו וכן הילדים המתוארים למעלה סובלים מליקוי בויסות החושי. לעיתים נחווה אצלם מגע נעים כמגע מאיים, כואב או מסוכן ולעיתים נחווה מגע כואב כנעים ורצוי.
רגישות יתר למגע
במצב של רגישות יתר מרגישים הילדים מאויימים מכל מגע והוא מעורר אצלם תגובות והתנהגויות שליליות. אצל ילדים אלו נמצא לפחות חלק מהמאפיינים הבאים:
הם יירתעו ממגע על הפנים, לעיתים יסרבו לשטוף פנים בכלל
הם יביעו חוסר הנאה ממגע פיזי כמו חיבוק ליטוף נישוק, מגע יד על הכתף
הם יגיבו באי נוחות (לעיתים עד היסטריה) בזמן תספורת, גזיזת ציפורניים ולעיתים גם רחצה והתלבשות
אם נעמוד בסמוך אליהם הם יירתעו בבהלה
הם יקפצו בבהלה כאשר נטפח להם על הכתף בהפתעה
לעיתים יעדיפו בגד עם שרוול ארוך גם בימים חמים
הם יגלו רגישות לסוגי בדים מסויימים ויסרבו בכל תוקף ללבוש בגדים התפורים מהם
הם ימנעו ממשחק בחומרים- חול, צבעי אצבעות, פלסטלינה או דבק
לא יסכימו ללכת יחפים, במיוחד על חול ודשא
לעיתים נגלה אצלם גם קשיים בריכוז כתוצאה מהשקעת אנרגיה רבה בהימנעות ממגע
זיהית את אחד מילדייך? איך מגיבים?
הדבר החשוב ביותר הוא לכבד את רגשותיו של הילד. להבין כי הוא באמת סובל, כי הוא אכן חש את המציאות כלא נעימה או אפילו מאיימת ואסור לנו לזלזל ברגשותיו ולהכריח אותו ללבוש בגד שמציק לו או לשכנע אותו להשתמש בדבק. חשוב שידעו שאנו מודעים לבעייתם ומבינים אותם. את רגשותיהם, את פחדיהם ואת אי הנוחות שלהם. אם בזק שם בשבילנו אנחנו ודאי שם בשבילם!
אז מה עושים?
מומלץ לא ליצור מצב של מגע פתאומי אלא להכין לכך את הילד: "רבקי, עכשיו אני רוצה לחבק אותך, בסדר?"
כאשר נוגעים בילד, המגע צריך להיות עמוק וחזק. בדרך כלל חיבוק חזק, נגיעה עם לחץ (כעין מסאג') נעימים להם יותר מאשר ליטוף קל.
בהדרגה נחשוף את הילד לגירויים שונים- בתחילה לבד כותנה רך, אחר כך לבד קשיח יותר, ניתן לו לשחק עם סוגים שונים של סקוצ', עם בובות פרווה שונות והכל- לפי קצב הילד.
יש לכם שאלות בנושא? אתם מוזמנים לשלוח אותם אלינו, ל"קו החם" am@kikar.net