היה זה לפני כשנה, הגיע אליי יהודי יקר וסיפר לי את סיפורו: "אני חי ברוך השם חיים טובים ומאושרים, יש לי אישה טובה ומיוחדת, ילדים מתוקים וחמודים ופרנסה ברווח.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לפני כשנה זכיתי לחתן את בני בכורי. אני ואשתי היינו מאושרים ושמחים על שזכינו להגיע ליום הזה, להכניס את בנינו תחת החופה.
רק אדם שכבר הכניס את ילדיו תחת החופה יכול להבין כמה כוחות זה דורש, כמה כסף. כמה פחדים מחד ורגשות מאידך מתערבבים בנו בתפילה שהבן / הבת יצליחו בחיי הנישואין. שיהיה להם טוב, שיהיו להם ילדים טובים ובריאים.
אבל אצלנו קרה ההפך מהציפיות שלנו, ולאחר כמעט שנה מהנישואין של בנינו - יום אחד אני מקבל טלפון מבני כולו בוכה ושבור: 'אבא לא רציתי לצער אותך ואת אמא לכן לא סיפרתי לכם עד כה, אבל אשתי עזבה את הבית. היא הלכה להורים שלה והיא רוצה להתגרש'.
לא הבנתי מאיפה זה נופל עליי, מאיפה הגיע הדבר הזה. אני מנסה לחזק את בני דרך הטלפון, אך מעיניי זולגות דמעות של צער שרק הורה שאחד מילדיו מתגרש יכול להבין את הצער הגדול הזה.
כמה אתה משקיע בילד, כמה אנרגיות, כמה תפילות, כמה כוחות, ובסוף נראה שהכול מתמוטט לנגד עיניך - כל ההשקעה קורסת כמגדל קלפים.
בני סיפר לי שהסיבה שאשתו הלכה מהבית בגלל שהיא טוענת שיש לו בעיה קשה של התפרצויות קשות מעת לעת, כאשר דברים לא נראים לו כמו שהוא רוצה.
האמת, שגם אני וגם אשתי ידענו שהבן המתוק שלנו סובל מזה. זה לא דבר מהיום. נכון, אצלנו בבית הוא התנהג למופת, אבל תמיד היינו שומעים דרישות שלום מהישיבה על הבעיה של ההתפרצות והצעקות של הבן שלנו.
כנראה זו הייתה טעות, אבל גם אני וגם אשתי אמרנו לעצמנו: 'זה יעבור, יהיה בסדר. הוא יתבגר והוא ילמד שאי אפשר להשיג דברים בצעקות, וכמובן שזו לא דרך, להתפרץ'. למעשה, טמנו את הראש שלנו כמו בת יענה.
כאשר התחילו להציע שידוכים לבן שלנו, ישבנו אני ואשתי ודיברנו על כך שיש לו בעיה של התפרצויות וזה אולי יכול להזיק בנישואין.
אבל שנינו דחינו את זה בתשובות: 'זה שטויות, הוא יתבגר, הוא יתחתן וזה יעבור, הוא כבר יבין שזו לא דרך ככה להתנהג ולהשיג דברים'.
חוץ מזה הרי יש לו לב זהב, כמה הוא אוהב לעזור לאחרים, כמה הוא ירא שמיים, אז הכול בוודאי יהיה בסדר.
אבל כנראה שהדחקנו את האמת, שפשוט יש לבן שלנו בעיה והוא צריך טיפול לבעיית ההתפרצויות שלו. זה לא יכול כך לעבור בלי להתייחס ולטפל בזה, כאלו דברים לא עוברים לבד, זו לא שפעת עונתית שעוברת.
האמת", מרדכי, אומר לי היהודי שישב מולי: "אני ואשתי שבורים לרסיסים. דיברתי עם המחותן שלי, שאנחנו די בידידות איתו, אפילו לא התווכחתי איתו. אמרתי לו: 'אתה צודק בכל מה שאתה אומר, אני לא מתווכח איתך.
רק תיתן בבקשה עוד צ'אנס לבן שלי, כי אני יודע מי זה הבן שלי כמה הוא מיוחד ויש לו מידות טובות, רק יש לו בעיה ספציפית שחייבים לטפל בה ואני לוקח עליו אחריות שהוא יטפל בה. בוא לא נפרק את החבילה, בפרט שעוד מעט גם צריך להיכנס פה תינוק חדש למשפחה'.
הוא הסכים בתנאי שהבן שלנו הולך לטפל בזה טיפול רציני. אני פה אצלך, מרדכי, תציל את הבן שלי, תציל אותי ואת אשתי".
יש טבע להורים, שכאשר יש בעיה אצל הילדים לפעמים הם מעלימים עין ואומרים: "זה יעבור, יהיה בסדר, זה ישתנה, הוא יתבגר".
ועוד כל מיני משפטים בשביל להדחיק את הבעיה.
לפעמים זה נובע מהצורך הבסיסי של הורים לראות רק טוב בילדים שלהם, לפעמים הפחד מהעובדה שיש בעיה לילד אז מדחיקים את הבעיה.
יש לזה הרבה סיבות, אבל אנשים לא מבינים שכאשר יש בעיה אי אפשר לטאטא אותה מתחת לשטיח, פשוט אי אפשר - בסוף זה יתפרץ ויצא החוצה.
ובפרט הורים שמגיע זמנם לחתן את הילדים. אני שומע על הורים שיודעים שיש לבן שלהם בעיה כזו או אחרת, ואומרים לעצמם: "יהיה טוב, הוא ילמד, הוא יתבגר", וזה לא נכון כי דברים לא עוברים לבד. אדם שמתחתן לוקח איתו במזוודה את כל הבעיות שלו. הבעיות לא נפתרות מעצמם.
אני לא מדבר בכלל לגבי ילדים שלוקחים כדורים, אני מדבר על ילד שההורה רואה שיש לו בעיה רגשית מסוימת והוא מעלים אותה במקום לטפל בה. בסוף זה מתנקם בילד, בהורים ובכל המשפחה.
נכון, זה כואב להודות שלבן שלי יש בעיה מסוימת שצריכה טיפול, אבל עדיף עכשיו מאשר שהבית של אותו ילד יתפרק, או שהוא יחיה חיים מלאי כאב עם בת הזוג שלו.
אני מכיר יהודי אחד שלפני כחצי שנה הבן שלו התגרש בגלל אותה סיבה, במקום לטפל בבעיות של הבן שלו לפני החתונה הוא דחה את זה בכל מיני הצטדקויות שונות.
אותו יהודי היה לו בן נוסף בשידוכים, שגם לו הייתה בעיה רגשית מסוימת. אמרתי לו: "אני מכיר את הבן שלך, הוא צריך טיפול, הוא לא יכול כך להתחתן. לפני שהוא נכנס לשידוכים תטפל בו קודם".
אבל היה נראה לצערי שהוא לא למד לקח מבנו הראשון, הוא אמר לי: "יש לו בעיה קטנה הוא קצת רגיש ופגיע, זה לא משהו רציני".
התחננתי לפניו: "לך תטפל בזה, אל תזניח את זה".
אבל לצערי הוא לא שמע בקולי, וממש בתקופה האחרונה התבשרתי שגם הבן השני הולך להתגרש.
אני אומר את זה באמת בכאב לב, בקצת תשומת לב אפשר לחסוך כל כך הרבה כאב אחרי זה.
הכול כמובן בסייעתא דשמיא. אדם יכול לעשות הכול לפי מה שצריך ודברים לא ילכו חלק, אבל השתדלות צריך לעשות, יש בעיה לטפל אל תזניח.
האמת שזה אותו הדבר גם בין אנשים נשואים, אתם רואים שיש בעיה תטפלו. תקראו על זה, תעשו משהו עם זה, אל תזניחו, כי בעיות לא נפתרות לבד.
אני מאמין שדרך תפילה להשם יתברך דברים יכולים להשתנות, אבל השתדלות צריך לעשות.
ובפרט שזה נוגע לילד שלכם שהתפקיד שלכם לעצב לו את החיים, את האישיות שלו. והילד בעצמו לא בדיוק מבין את המשמעות לכך שיש לו בעיה רגשית מסוימת.
אני מאחל לכל עם ישראל: אהבה, שלום ואמונה. שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים.
נ.ב. בס"ד אני שמח לבשר על הוצאתו לאור של ספרי החדש: "סיפורים לכל החיים". תמצאו בו מבחר ממאמריי ובתוספת מרובה של סיפורים, תובנות ומוסרי השכל. קריאה מהנה!
לתגובות: machon.rot@gmail.com
הצגת כל התגובות