ישראל, שלום וברכה.
אני חייבת לומר לך שהכתבה שלך על הסתרת הפרעות נפשיות בשידוכים גרמה לי לסערה רגשית גדולה. שנתיים תמימות חלפו מאז, הספקתי כבר להתחתן שוב וכמעט חשבתי ששכחתי מזה, אבל הכתבה שלך על תופעת ההסתרה בשידוכים החזירה אותי לרגעים הקשים ביותר שעברתי בחיי.
גם אותי רימו. גם אני נאלצתי לעבור תקופת גירושין ארוכה של סבל וחיבוטי נפש עזים בשל הסתרה נוראית שבמהלכה שידכו לי בחור עם היסטוריה נפשית ארוכה וקשה, תוך שדאגו כל הזמן לגרום לי לשאול כמה שפחות שאלות...
• • •
הייתי בעלת תשובה בתחילת הדרך, ותהליך השידוכים שלי היה קשה במיוחד. השידוכים שהציעו לי היו רחוקים מאד ממה שדמיינתי, נפגשתי עם אינספור בחורים שהתגלו כשונים לחלוטין מהדרך שבה השדכניות תיארו אותם, והייתי מתוסכלת מאד.
כשחזרתי בתשובה הייתי בטוחה שבחורה כמוני שהייתה תלמידה מחוננת באוניברסיטה ומצטיינת דיקן ונחשבה תמיד לבחורה מוערכת - תצליח למצוא שידוך הרבה יותר בקלות, אך מהר מאד הבנתי שבעולם השידוכים אני לא ממש מהמבוקשות. בחורים חרדיים בכלל לא רצו לשמוע עלי, וחוזרים בתשובה שפגשתי - לא התאימו לרשימת הציפיות שהייתה לי.
ואז זה הגיע. הציעו לי בחור מדהים, שלפי התיאורים היה בו את כל מה שחיפשתי. שמעתי על יראת השמים שלו, על הדקדוק שלו במצוות, על ההתמדה שלו בלימוד ועל המידות הטובות שלו, אבל הפרט שהכי הדהים אותי היה שמדובר בבחור מבית חרדי לכל דבר - לא הצלחתי להבין מדוע בחור חרדי כמוהו מוכן להיפגש עם בעלת תשובה.
נפגשנו בלובי של בית מלון, וכששאלתי אותו את השאלה הזו הוא אמר לי שהוא אוהב את 'האורות הגבוהים' שיש לבעלי התשובה, ושהוא מרגיש זכות לפגוש בחורה שעזבה את כל מנעמי העולם הזה ובחרה בדרך התורה.
המילים שלו ריגשו אותי כל כך, כשסוף סוף אני פוגשת בחור שרואה את המאמצים שלי כבעלת תשובה ויודע להעריך אותם. כל כך התרגשתי שסוף סוף מצאתי את הזיווג שלי שהתעלמתי מכמה סימני אזהרה אדומים שהייתי יכולה לראות, לו רק הייתי פוקחת את העיניים.
לאחר האירוסין שנחגגו בפאר והדר התחלתי לקלוט שמשהו לא תקין. ראיתי שההתנהגות שלו לא לגמרי רגילה, והוא נהג לספר דברים שלא היו ולא נבראו, כמו חזיונות שהוא ראה מגדולי ישראל שבירכו אותו על השידוך הטוב שהוא עשה, וסיפורים נוספים שמאד הלחיצו אותי.
התחלתי לחשוש שמשהו לא תקין איתו, ואף העליתי את החששות בפני ההורים שלו, אך בתגובה הם תקפו אותי על כך שאני מחפשת בעיות לפני החתונה, ושאני מצערת את הבן שלהם בכך שאני חושדת בו ולא נותנת בו אמון. הם אמרו לי שזאת כפיות טובה לגרום להם לצער כזה גדול, במקום להודות לקב"ה שזיכה אותי בשידוך כל כך טוב.
לבסוף הם אמרו לי שהוא עבר משבר בגיל הנעורים והם לא פירטו במה מדובר. אמרתי לעצמי בתמימות ש"כל אחד עובר משבר בחיים, ולא צריך לייחס לכך תשומת לב מיוחדת". הם גם אמרו לי שהשעון הביולוגי מתקתק וכדאי לי למהר ולהתחתן, ושאני חייבת מישהו שיאמר אחרי קדיש.
הם גם הוסיפו שאני חייבת להודות לקב"ה על זה שיש לי עם מי להתחתן, הם אף נתנו לי תחושה שאני סתם מבררת על הבחור רק בגלל שהגעתי מהעולם החילוני ושבעולם החרדי העיקר זה הילדים ולא בודקים ככה את האישה.
לא זו בלבד שמשפחת החתן התחמקו מהשאלות שלי, אלא שהם גם טענו שהדבר הכי טוב מבחינה רוחנית הוא לזרז את תקופת האירוסין ככל האפשר, ושהם מציעים שנתחתן תוך חודש וחצי בלבד. מכיוון שידעתי שכתוב בספרים שתקופת האירוסין היא תקופה של דין שבה הקב"ה דן את החתן והכלה אם הם אכן ראויים, העדפתי גם אני לברוח מהמציאות הזו, והסכמתי להתחתן במהירות.
הם גם הסבירו לי עד כמה צריך לשמור על ריחוק גם בתקופת האירוסין, ושעדיף לקצר את הפגישות ואת כמות המפגשים ככל האפשר. הייתי בעלת תשובה תמימה, ולא עלה על דעתי שהם פשוט רוצים לגרום לי לא לקלוט שום דבר עד החתונה, כדי שלא אבטל את השידוך.
• • •
אחרי החתונה הספיקות נעלמו לחלוטין: התברר שמדובר בבחור הלוקה במחלה פסיכוטית קשה, וההתנהגות המשונה שלו רק הלכה והקצינה. הוא סיפר לי על אינסוף גילויים וחזיונות שיש לו, ואף נהג לשבת במשך שעות ארוכות ולא מאפשר להתקרב אליו בטענה שהוא "באמצע גילוי נבואי". הוא טען שהוא יכול לתקשר עם מלאכים ועם ישויות רוחניות, ואני הבנתי מיד שמדובר בבחור שאינו בריא בנפשו.
היו גם תסמינים אחרים, כשהוא חזר על אותן מילים שוב ושוב ללא פשר, חשד בי בכל דבר, ונהג לשבת במשך שעות ארוכות ולבהות בחלל ולא לעשות כלום. היו פעמים שניסיתי לדבר איתו ולא היה עם מי לדבר, והבנתי שמשהו פה חריג בהרבה מהנורמה, ושמדובר בבחור עם הפרעה פסיכוטית.
התחלתי לרחרח ולבדוק אם היו לו מחלות קודמות, וגיליתי שהבחור היה מאושפז כמה וכמה פעמים במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי. הבנתי שרימו אותי מהרגע הראשון, ושהם חיפשו בעלת תשובה כי הם הבינו שיותר קל לרמות בעלת תשובה ו'למרוח' אותה בסיפורים על הנהגות של תקופת האירוסין, מבלי שהיא תקלוט במה מדובר עד החתונה.
ממש קשה לי להיזכר באותם רגעים קשים. הייתי בשוק טוטאלי, ולא האמנתי שאנשים מסוגלים לרמות בצורה כל כך בוטה ומכוערת. הרגשתי שההורים שלו התנהגו אלי בדיוק כפי שלבן הארמי התנהג ליעקב וגרם לו להתחתן בטעות. העולם היציב התערער לנגד עיניי, ולא הצלחתי להירגע.
פניתי לרבנית מהמכללה שאיתה נהגתי להיוועץ בתקופת השידוכים, וסיפרתי לה על ההתנהגות שלו והיא התחלחלה. היא אמרה לי שאם הבחור חושב שהוא זוכה לגילויים וחזיונות הוא כנראה לוקה בסכיזופרניה, והיא עזרה לנו לקבל גט בתקופה קצרה במיוחד - וכך בתוך 3 שבועות מהחתונה מצאתי את עצמי גרושה, וחשבתי שהסיפור הסתיים.
אבל לצערי הסיפור היה רחוק מאד מלהסתיים.
אמא שלי שבעצמה חזרה בתשובה בזכותי - כל כך הזדעזעה מהסיפור הזה שהיא החלה להידרדר ברוחניות, עד כדי חילול שבת ל"ע. היא הרגישה שהעולם החרדי רימה אותה - ולמרות שאמרתי לה כל הזמן שמדובר במשפחה אחת ולא במגזר שלם, ושכל חרדי שהיא תשאל יזדעזע מהסיפור הזה ויוקיע אותו - זה לא עזר, והיא התרחקה מאד משמירת המצוות.
היא גם התקשתה מאד לשלם את החובות אותם היא צברה בכדי לחתן אותי, כשמדובר היה ביותר ממאה אלף ש"ח. היא גרה בשכונת מצוקה, אך לוותה כספים מכל מקום אפשרי רק משום שהיא הייתה בטוח שבכך היא מבטיחה את העתיד של הבת שלה, ופתאום היא מגלה שרימו אותה, ושההשקעה העצומה שלה רק גרמה לבת שלה לעבור מסע ייסורים נוראי שכזה.
אבל לא רק אמא שלי. גם אני בעצמי לא ידעתי איך להמשיך את החיים. הרגשתי נבוכה מאד לחזור למכללה שבה למדתי בתור גרושה - כשרק לפני כמה שבועות כל החברות רקדו בחתונה שלי ושימחו אותי. גם בתור גרושה לא הצלחתי להרגיש חלק מהעולם החרדי, וממש החזקתי את עצמי בציפורניים להישאר בעולם החרדי ולא לחזור לעולם החילוני שבו היה לי מעמד חברתי גבוה במיוחד.
הסתובבתי במשך חודשים ארוכים עם תחושות קשות מאד ולא יכולתי להירגע. לא הצלחתי להבין את ההורים הנוראיים שלו. איך הם מסוגלים לקחת בחורה תמימה כמוני ולהרוס לה את החיים?! בגלל שאני בעלת תשובה מותר לדחוף לי בחור עם הפרעות נפשיות?! ובכלל, מה הם חשבו לעצמם שיקרה אחרי החתונה?
היו לי גם מחשבות שאם התחתנו אולי זה משמים, והיו לי ייסורי מצפון קשים מאד על זה שהתגרשתי ממנו, תוך שאני שואלת את עצמי "אולי הקב"ה זימן לי ניסיון ולא עמדתי בו? אולי הבחור הזה הוא עונש שנגזר עלי לשאת כל החיים ואני בורחת ממנו כמו יונה הנביא שברח מהשליחות שלו?".
היום, אני ב"ה נשואה באושר לבעל תשובה מדהים שיושב בכולל ולומד תורה, ומכבד אותי מאד. אני אומנם מאושרת, אבל עד היום אני נושאת בתוכי את הצלקת הזו, והכתבה שלך בנושא הציפה בי מחדש את כל הרגשות שאני מנסה לשכוח, והרגשתי צורך לבקש ממך לפנות לקוראים שלך ולומר להם שלהסתיר הפרעות נפשיות זה דבר נורא, אבל להסתיר מבעלת תשובה זה חמור בהרבה.
אני משוכנעת שאם לא הייתי בעלת תשובה לא היו מעזים לרמות אותי ככה. אני מאמינה שרק בגלל שאני נראית 'בעלת תשובה' תמימה הרגישו שמותר לרמות אותי ולשדך אותי עם בחור בעייתי שכזה, ועוד להשתמש בכל מיני ציטוטים מהתורה כפי שהם עשו, והפעילו עלי 'רגשי' רוחני מתוך רצון לגרום לי לא לראות את הבעיות ולהישאר עם הבן שלהם למרות הכל.
ולמרות הכל, חשוב לי להדגיש שאני לא חושבת שמדובר בהתנהגות שמאפיינת את המגזר החרדי. אני גאה מאד בהשתייכות שלי למגזר החרדי ופגשתי המון אנשים מדהימים איכותיים וישרי דרך שבחיים לא היו עושים דבר כזה.
כל חרדי שסיפרתי לו את הסיפור הזה הזדעזע מאד מזה שככה התנהגה המשפחה של הגרוש שלי, כך שלא מדובר במקרה שמייצג ציבור שלם - וסיפורים של רמאות ונוכלות קורים בכל מגזר ובכל מקום בעולם, אבל המסר הזה חייב להישמע.
תודה לך, א'
- לתגובות ותובנות: israel@kikar.co.il