בימים אלה, כשהציבור החרדי עוסק בשאלת הפרישה מהממשלה בשל חוק הגיוס, מעטים יודעים שדילמה דומה התרחשה כבר לפני 72 שנה. ההבדל המרכזי הוא התהפכות מפתיעה של התפקידים - כשדווקא עמדתו של החזון איש, שנדחתה אז, מיושמת היום על ידי תלמידו ראש הישיבה הגר"ד לנדו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כבר בשנת תש"ח עם הקמת חיל נשים, וניסיון לגייס בנות לצבא ודתיות לשירות לאומי, החזון איש היה זה שפסק כי שירות לאומי לבנות בכפייה הוא ב'יהרג ואל יעבור'.
אך בשנת תשי"ב (1952), עמדה אגודת ישראל בדילמה קשה: האם לפרוש מממשלת בן גוריון בתגובה לכוונה לכפות שירות לאומי על בנות דתיות. המעניין הוא שדווקא החזון איש, שהיה מהמתנגדים החריפים ביותר לגיוס בנות, סבר שאין ענין "אפילו לאיים בפרישה מן הממשלה ובודאי שלא לפרוש ממנה".
דעתו זו של החזון איש הייתה פרקטית, ומבחינה פוליטית גרידה. המציאות ההיסטורית מוכיחה שתמיד כשהמפלגות החרדיות פועלות מתוך הקואליציה, הן משפיעות יותר על חוקי הציונים ובפרט בהקשר לגיוס בנות, וכדבריו זצללה"ה.
חשוב להבהיר: למרות מעמדו הרוחני האדיר, החזון איש לא היה חלק רשמי ממעגל מקבלי ההחלטות באגודת ישראל. בניגוד לתפיסה הרווחת כיום בין צעירי הצאן, שרואים בו את "הפוסק הרשמי" של אותם ימים, החזון איש היה למעשה מנהיג לא-רשמי, אלא התערב בהנהגה הציבורית, כאשר ראה צורך היה שולח את דעתו באופן פרטי לאנשים בממשלה.
עמדתו של החזון איש מוכרת לנו מתוך מכתב נדיר שכתב תלמידו הקרוב הרב קלמן כהנא: "אנחנו הננו עם הספר כלפיהם. אין אנו דרכנו לעשות מלחמה, רק בשתדלנות, אין לאיים ואין לפרוש!!!" - "יש האומרים שאי אפשר להיות בממשלה שכזו... וכשאמרתי - הרי זה קשה לנו להשאר בממשלה שתחוקק חוק שירות לאומי בשעת שרבנים הכריזו בפומבי, שחוק כזה נאמר עליו יהרג ואל יעבור, קבלתי תשובה ברורה: הרי שהרבנים האלה בכרוז שלהם פנו לבנות, ולא אליכם היושבים בממשלה!", (המכתב הובא בגנזים ושו"ת חזו"א).
במכתב נוסף החזון איש מתייחס לעמדתו זו נגד עזיבת הקואליציה: "הזכרתי כי על דעתי היה, כי מלפני חצי שנה בראשית הצעת החוק לא קלע למטרה יציאה בתור כפיה להממשלה, ואין זה ענין להנידון".
במכתבו זה הבהיר החזון איש לנציגי הפועל המזרחי שבקשו להצביע בעד חוק שירות לאומי, שעמדתו בעבר שלא לצאת מהקואליציה הייתה עמדה פרקטית כי חשב שזה לא יועיל באותה העת, אולם הוא מתנגד חריף לחוק, (דהיינו שהפועל המזרחי רצו להצביע בעד חוק שירות לאומי רח"ל, והם סברו בתמימות שלחזו"א אין התנגדות. לכך החזו"א כתב להם מכתב והדגיש שהוא מתנגד לחוק זה, למרות שהוא לא הורה על יציאה מהקואליציה).
למרות עמדתו זו, ההכרעה הרשמית הייתה שונה. הגאון רבי איסר זלמן מלצר, שהיה נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ושאר גדול"י הרבי מפרשבורג, הגאון מטשיבין, האדמו"רים מגור וויז'ניץ הכריעו לטובת פרישה מהממשלה, מה שהוביל את מפלגות אגודת ישראל ופא"י לעזוב את הקואליציה.
קפיצה לשנת תשפ"ה: עמדת החזון איש מתגשמת
היום, שבעים שנה מאוחר יותר, אנו עדים לסיטואציה דומה. המנהיג הליטאי הגאון רבי דב לנדו, משרידי תלמידי החזון איש, הוא זה שמתנגד להצבת אולטימטום ויציאה מהמשלה בנושא חוק הגיוס - בדיוק כעמדת רבו החזון איש בשעתו.
בניגוד לחזון איש, הגר"ד לנדו נמצא בלב מעגל מקבלי ההחלטות כמנהיג הליטאי הבכיר, ודעתו נשמעת. כששר השיכון יצחק גולדקנופף מחסידות גור הציב אולטימטום להצבעה על חוק הגיוס לפני התקציב (כעמדת רבו האדמו"ר מגור), הגר"ד לנדו הורה לנציגי "דגל התורה" שלא להתעקש על קידום החוק במתכונתו הנוכחית.
אנו רואים כאן סגירת מעגל היסטורית מרתקת - דעתו של החזון איש, שלא התקבלה בשעתו, מיושמת כיום על ידי תלמידו הנאמן, והפעם בעמדת השפעה רשמית.
המתווה החדש: דרך הביניים שמחברת בין העמדות
השבוע נחשף ב"כיכר השבת" כי בפגישה מכרעת, בנו של האדמו"ר מגור, הגה"ח רבי נחמיה אלתר, הגיע למעונו של הגר"ד לנדו. בפגישה זו גובש "מתווה יעקב אשר", המציע פתרון ביניים: יהדות התורה תתמוך בתקציב, אך תציב דד-ליין באמצע הקיץ לחקיקת חוק הגיוס. רק אם החוק לא יעבור עד אז - יפרשו מהממשלה.
מתווה זה משקף למעשה שילוב של שתי הגישות ההיסטוריות: המשך ההשתדלות בתוך הממשלה (גישת החזון איש), תוך שמירת אופציית הפרישה העתידית אם יידרש (גישת רבי איסר זלמן מלצר).
ההיסטוריה החרדית ממשיכה לכתוב את עצמה, כשגלגל המזלות הפוליטי מסתובב, העמדות מתהפכות, אך הדילמות הבסיסיות נותרות דומות להפליא.
נספח: מאחורי הקלעים של משבר הגיוס תשפ"ה: הפרטים שלא סופרו
חסידות גור מצאה את עצמה בתחילת שנת תשפ"ה לבד בחזית עם שני קולות בלבד בכנסת, ועוצמה פוליטית מוגבלת. כשהתברר שבן גביר צפוי לחזור לממשלה, הם הבינו שהאופציה להפיל את הממשלה נחלשת משמעותית. בלית ברירה עדכנו תחילה שיתנגדו לתקציב אך לא יפרשו מהממשלה - קלף מיקוח חלש שהתגלה במהרה כלא אפקטיבי.
"סנקציות אישיות והתחייבות לחמישים אחוזים" - אלו המילים שמטילות אימה על ההנהגה החרדית. הגר"ד לנדו זיהה אותן כקו אדום. לפי "המבשר", המתווה שהציג שר הביטחון כ"ץ הוא אסון עבור עולם התורה: חצי מהצעירים החרדים יגויסו תוך שבע שנים, ומי שלא יתגייס יאבד הטבות משמעותיות כמו הנחות במעונות יום. גם הישיבות עצמן יסבלו מסנקציות כלכליות אם לא יעמדו ביעדים.
בניסיון נואש לגייס תמיכה, שלחה חסידות גור משלחת רבנים לבתיהם של האדמו"רים הגדולים - בעלזא, בויאן, צאנז, ביאלא, סלונים ואחרים. המטרה: לשכנעם לתמוך באיום הפרישה מהממשלה. אבל הקלפים התהפכו כשהתברר שהאדמו"ר מבעלזא מתנגד למהלך. עמדתו גררה רוב מוצק של אדמו"רים שדחו את הקו הלוחמני.
היחסים בין גור לדגל התורה רחוקים מלהיות אידיאליים. מאז הבחירות המוניציפליות האחרונות השתררה "יריבות מרה" בין שתי הקבוצות. המצב הגיע לכדי כך שהאדמו"ר מגור נאלץ להורות במפורש לנציגיו לפתוח "צירים חדשים" עם דגל התורה - צעד לא טריוויאלי בנוף הפוליטי החרדי, שמעיד על עומק המשבר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
גם בש"ס לא שוררת תמימות דעים. לפחות שלושה חברי מועצת חכמי התורה הביעו התנגדות תקיפה לחוק. "איך הגעתם לחוק הזה?", שאל בזעם אחד מחברי המועצת שר בש"ס. "אתם לוקחים אחריות על גיוס חצי מהצעירים שלנו? באמת סומכים על הצבא שתביאו 10,000 בחורים משלנו תוך שנתיים?". השאלות הנוקבות האלה מבטאות את התסכול וחוסר האמון שמתפשט גם בקרב ההנהגה הספרדית.
תודה לבלוג 'כבר היה לעולמים' על הסיוע
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com