כולנו חווים טלטלות בתקופת המלחמה, מי יותר ומי פחות. הצד השווה שכולנו מרגישים את המלחמה. היא כאן, נוכחת ומשפיעה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
משפחת גופין חווה מצב מלחמה כבר למעלה משנתיים. המסע שלהם החל עם פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022, אז נאלצו לעזוב עם ילדיהם את ביתם בקייב, שבאוקראינה, ולחפש להתיישב זמנית במקום בטוח. לנסות להתרגל לחיים חדשים. כמה חודשים מאוחר יותר הם חזרו לאוקראינה. כשלוחי חב"ד יש להם תפקיד ואחריות רבה לקהילה והם אינם יכולים לעזוב אותה לתקופה ארוכה.
בתוך המסע המפותל הזה ואי הוודאות הגדולה, שמחה נחתה בביתם. יוסי, בנם הגדול (ובן-הדוד-השני-שלי-האהוב) התארס. מזל טוב! ובשעה טובה. ומיד אחר כך השאלה - איפה עושים את החתונה? באוקראינה לא בטוח. עכשיו גם בישראל. ואולי דוחים אותה לימים רגועים יותר?
מסתבר שעם קצת שכל ישר והרבה סייעתא דשמיא, זאת בנוסף לניסיון שצברה המשפחה, הם עשו מהלימון לימונדה מתוקה וערכו את החתונה בארץ. גם קליפ כובש יצא מזה שלא יכולנו שלא להביאו בפניכם.
שליחות של פרק ב'
"בעבר כששמעתי את האיחול 'בשמחות. בלב שמח!', או 'מזל טוב בלב שמח'", פותחת חנה גופין את שיחתנו, "תמהתי על התוספת הזו - "בלב שמח". אם יש שמחה, יש לב שמח. ואם אין שמחה, גם הלב לא שמח. מה הכפילות המיותרת? כשניסיתי לתרגם את הברכה לרוסית, ובהמשך לאוקראינית, לא כל כך הצלחתי. זה לא מצטלצל טוב. כמו לא קיים במערכת. לפני ארבע שנים נפל לי האסימון. אף אחד לא אמר לי ולא קראתי על זה בשום מקום. הרגשתי את זה בעצמי. הרגשתי את הלב ששמח, את הלב שמתקשה לשמוח באמת. את הדיסוננס בין מה שקורה לבין מה שאתה מרגיש. בין מה שרצית להרגיש לבין מה שאתה מרגיש באמת".
"בחודש אדר שנת תש"פ עשינו בקייב 'חתונת קורונה' של הבת הבכורה שלנו", ממשיכה חנה ומשתפת, "זה היה ממש בתחילת הקורונה. כשמסביב חוסר וודאות ופאניקה אוחזים בכולם. שבוע לפני החתונה הכל הסתחרר סביבנו במהירות שאינה נתפסת. הבת הבכורה שלנו מתחתנת. חתונה ראשונה במשפחה. חתונה ראשונה שלנו בקייב, מקום השליחות. ההתרגשות הייתה בשיא. עד שבוע לפני החתונה ופרוץ הקורונה. אז החתונה שינתה פורמט כל יום מחדש. כמעט כל שעה. ושם, בין חישוב מסלול אחד לשני הלכתי לחפש את הרגש. את השמחה. ההתרגשות. הלב השמח. ולא היה פשוט למצוא. מאותו היום אני מברכת תמיד ובכל הלב שנזכה לשמוח ולרקוד בשמחות שלנו עם לב נקי ולב שמח. ללא דאגות מעיקות של בריאות, פרנסה וחינוך ילדים. גם לא של מלחמות או חוסר וודאות".
והנה. חולפות שנתיים תמימות, ויוסי ב"ה חתן ועומד להתחתן שוב בזמן מאתגר. לא קורונה, אבל מלחמה...
"כן, הקב"ה קצת מאתגר אותנו. גם את השמחות. גם את החתונה של יוסי, שנקבעה ליום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, ט"ו בכסלו תשפ"ד. יש חתן. יש כלה. גם תאריך שנקבע. החתן, יוסי, נולד לחיים של שליחות בעיר לוגנסק במזרח אוקראינה. שם גדל והתחנך על ערכים של שליחות, נתינה ומסירות נפש. בעקבות הפלישה של רוסיה לאוקראינה, המשפחה שלנו נאלצה לעזוב בכאב את השליחות וללכת אל הלא נודע. כעבור שנתיים יצאנו לשליחות חדשה בשכונת אבולון בעיר קייב באוקראינה והתחלנו הכל מהתחלה. יש נישואין פרק ב', ויש שליחות פרק ב'. והיא מורכבת. אנחנו, יוסי איתנו ועוד שבעה ילדים שיהיו בריאים, יצאנו לשליחות חדשה עם לא מעט ק"מ של שליחות מאחורינו. עם אמונה וביטחון בהצלחה במקום החדש. זו הילדות המיוחדת של יוסי.
"הכלה, חנה קפלן, מהעיר צפת. בת למשפחת שלוחים, שהגיעו לארץ הקודש מארצות הברית בשליחות הרבי מליובאוויטש. התיישבו בצפת והקימו את קהילת חב"ד בעיר, פיתחו אותה ומפתחים. מקימים מוסדות ומבססים. נראה טוב וגם נשמע. ב"ה. ענבי הגפן בענבי הגפן. מתארגנים לחתונה. מתכוננים. יש מקום - אולמי אידיליה בצפון. סמוך לצפת. לראש פינה. אהה... סמוך גם לגבול הצפון.
"ואז מגיעה לה השבת הקשה, שבת שמחת תורה. היום שהזיז את כולנו מהמקום וגרם לכאב אינסופי ולדאגה. במישור הלאומי וגם במישור הפרטי. כאבנו על כל יהודי בארץ שנפגע. שנרצח. שנחטף. על כל משפחה שחייה השתנו מאותו יום, לא חזרו אחורנית. על עם ישראל כולו, שקיבל מכה כואבת במיוחד. גם אצלנו במשפחה החלו לצוץ סימני שאלה, גם אצל האורחים - מה עם החתונה? האם מקיימים אותה בזמנה, במקומה, האם יש שם מרחב מוגן?".
השם נוצר מאליו
איך התחושות בזמן שכזה?
"עולות כל הזמן שאלות, שמתחילות לערער. אתה מרגיש לא בנוח במקום שלך", חנה משיבה, "אתה חושב מה נכון לעשות. בלי סוף חושב ומהרהר. בעקבות הפלישה של רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022 החיים שלנו מתנדנדים. שעות וימים מבלים על גלגלים. יוצאים מאוקראינה וחוזרים. חיים של חוסר ביטחון ואי וודאות. הספקנו לחגוג בר מצווה בקיץ האחרון בצל המלחמה, ועכשיו לפנינו - החתונה.
"אז איך זה מרגיש? מעיק. אתה שבע וגדוש באי וודאות. חש שאין לך מקום לגרם של מתיחות. ניהלתי שיחות רבות עם עצמי באותם ימים - יש דברים שהם בידיים שלי, ויש שאינם. לחלק את משאבי הכוח למה שבשליטה שלי. שם להשקיע כוחות ומוחות. לקבל החלטות. מה שלא שלי, לא בידיים שלי - לנסות לשחרר. לקוות ולהתפלל. על שליטה לנסות לוותר".
חנה משתפת איך חלפו עליהם החודשים האחרונים: "הדרך לחתונה הייתה מאתגרת. במהלך החודשיים שקדמו לה הכנתי את עצמי למצב שהחתונה תעשה שינוי מסלול של הרגע האחרון. היא תהיה בעזרת ה' בזמנה, אבל אולי לא במקומה. אולי לא במתכונתה. מצומצמת יותר. לא כמו התוכנית המקורית. הראשונה. ניסיתי להגיע למצב הזה כמה שיותר מוכנה.
"בשבת האחרונה לפני נסיעתנו ארצה לחתונה, ארגנו בקהילה שבת אחדות לרגל המצב. הייתה אווירה קסומה. ליהודי אוקראינה טבעי בימים אלו להזדהות עם הכאב של יהודי הארץ. הייתה שבת מאחדת ומקרבת לבבות. שבת שכולה שמחה. שבת שכולה משפחה. תוך כדי הסעודה, בעלי, רב הקהילה, שיתף בכנות במצב המורכב שלנו עם החתונה, ושאל 'לו הייתי מתייעץ אתכם אם לדחות את החתונה אם לאו, מה הייתם אומרים?'. זה סקרן אותי. עניין לשמוע מה אומר יהודי, שעדיין אינו חש מחויב למנהג ישראל לא לדחות חתונה. כריתי את אוזניי. וככה הם ענו: 'בשום אופן לא', 'שמחות לא דוחים', 'חתונה לא מזיזים', 'לא סימן טוב לשנות תאריך'.
"חשבתי על כך, שלו עם ישראל היה חי את חייו בהלימה לתנועת הרוח, בקייב או בצפת, היה לא קיים היום, חלילה נכחד. עם, שכל חייו נרדף, אינו יכול לאפשר לעצמו להיות מושפע מרוחות חיצוניות, גם אם הן עזות ואימתניות. בוודאי לא בכל הקשור בהקמת בית. המשכיות. שאלות של קיום ונצחיות. אז הוחלט - לא מזיזים את החתונה מהתאריך שנקבע. גם לא מהמקום. מתארגנים. בודקים לוחות זמנים וכרטיסים. מתכוננים".
אגב, איך זה לצאת מאוקראינה בימים הללו?
"היום לצאת מאוקראינה לכל יעד אחר בעולם זה מורכב מאי פעם. יכול לארוך גם יממה. שדות התעופה סגורים במדינה. צריך לצאת ברכב למדינה סמוכה, ומשם לטוס לחתונה. היום, כשהכבישים מושלגים, הכל מורכב יותר וארוך יותר".
חנה מוסיפה תובנה משלה: "החודשים הטעונים שקדמו לחתונה והמצב המשתנה גרמו לי לחשוב על כך שיהודי, ובעצם כל אדם, מחויב לדרך, פחות ליעד. ההתמודדות המשפחתית שלנו עם המלחמה באוקראינה לימדו אותי להשקיע במסלול. על הדרך יש לי ריבונות, וגם היא, לא מלאה אלא חלקית. לצייר לעצמי את הדרך, להשקיע בצורות, בצבעים, וכן, גם בקולות. שתהיה יפה, פרחונית, שתהיה מלאת הווי וססגונית".
חנה ממשיכה בסיפור: "אנחנו מתכוננים לחתונה מרחוק. לחתן ילד לא ליד הבית, לא במקום השליחות זה לא רגיל לנו. במידה מסוימת יש בזה קורטוב של פספוס. אתה מנסה כל חייך לגייס את הקהילה ליהדות לא רק דרך שיעורים ואירועים קהילתיים, אלא גם דרך חוויות. בשליחות לכל אירוע משפחתי יש ערך מיוחד ומשמעות. לחבר את הקהילה למעגל החיים היהודי, לערכים של משפחה. משפחתיות, אחוות אחים. אני מאמינה שערוצים לא פורמליים יש בכוחם להשפיע באין ערוך מכלי השפעה קלאסיים. אבל איך עושים את זה כאן, כשהקהילה שלנו בקייב טהחתונה בישראל. ועכשיו, כשאוקראינה במצב מלחמה, יש איסור לגברים לצאת מגבולות המדינה. אז עלה הרעיון לערוך קליפ מיוחד בו ישתתפו הילדים שלנו, אחי החתן, יחד עם חברי קהילה. סוג של השתתפות מרחוק. לא רק בחתונה עצמה, גם בהכנות ובמכלול החוויות".
ספרי לנו על הקליפ...
""זאג לחיים!" – כך נקרא הקליפ. שם שנוצר מעצמו. הקהילה שלנו בשכונת אבולון, קייב, היא קהילה יהודית חמה ואוהבת. יושבת יחד בשבתות, בימים טובים במעגל השנה. בסעודות שבת, בקידוש. יושבים יחד, סועדים, מדברים ומתוועדים. במשפחה שלנו התנסינו בייצור יין ביתי, פעם ראשונה, לכבוד החתונה. וסביב ההווי הזה הופק הקליפ המיוחד הזה.
"אני באמת מרגישה שהקב"ה והרבי מליובאוויטש לא נשארים חייבים. הייתה חתונה שמחה ומרגשת במיוחד. זכינו לכמה ימים של הפסקת אש, שקט בדרום. שקט בצפון. הסתיים המסע. נוחתים לחיים. זוג צעיר בונה חיים. שיהיה לכולנו לחיים ולברכה!".