אחת השאלות שהכי קל 'להתקיל' איתן בחורים צעירים שעוד לא התחתנו, היא השאלה: "מיהו בחור בשל שמתאים לנישואין?". לרוב, תקבלו תשובה מתחמקת הטוענת שמדובר ב"בחור מוועד שישי", או לפחות ב"בחור מהקיבוץ", אך אם תנסו לפרוט את התשובה ולהגדיר את המושג 'בשלות' - תתקשו לקבל תשובה מנומקת.
>> למגזין המלא - כנסו <<
במקרים אחרים תוכלו להבחין בהתייחסות לבחור מכובד בעל ארשת בטוחה והחלטית כבחור 'בשל' ו'בוגר' - בשעה שבחלק מהמקרים מדובר בכלל בארשת אותה עוטים על עצמם בחורים מבוגרים אך בשל מעמדם החברתי הרם, ולפעמים אף מדובר בארשת פנים עגומה של בחור שיצא בגיל צעיר ל'פנסיה מוקדמת' - וזאת בצל העובדה שחבריו לוועד התחתנו ומיודענו נותר האחרון שעדיין לא התארס.
אז מהי בשלות? מהו תהליך התבגרות תקין? ובאיזה גיל עוברים הצעירים ממעמד של "מתבגר" למעמד של "מבוגר"?
ספוילר: זה לא ממש מסונכרן עם הגיל שבו עוברים לשלם מחיר מלא ב'רב קו'.
משמעות גיל ההתבגרות
אם אתם הורים לנערים מתבגרים, אתם בוודאי מודעים למורכבות ולקונפליקטים שהגיל הזה טומן בקרבו. המערכת הרגשית לא יציבה, הנערים מנסים למרוד בגבולות שהצבתם בבית, והם מנסים לבדוק אתכם ואת העולם על כל צעד ושעל, ואתם מפטירים ללא הרף: "מתי כבר הגיל הנוראי הזה יסתיים, ונקבל בחזרה את הנערים המקסימים שגידלנו", אז מתי באמת הגיל הזה מסתיים?
בעבר, נהוג היה לראות בגיל 18 את סיום גיל ההתבגרות ולראות במתבגרים 'בוגרים', אולם בשנים האחרונות חלה מהפכה בראייה של אנשי המקצוע את הגיל, ועולם הפסיכולוגיה הולך ומרחיב את הגדרת התהליך של ההתפתחות, עד כדי פיצול ל-2 תקופות שונות של בגרות, שלפעמים מגיעות עד גילאי ה-25-30.
לפני שניכנס להגדרת הגיל, חשוב שנבין את התפיסה שעומדת מאחורי הגדרת גיל ההתבגרות: על פי מודלים שבנו הוגי הפסיכולוגיה (שפרויד היה מהבולטים שבהם), ישנם שלבים מובחנים בהתפתחות של נפש האדם, כשהשלבים הראשוניים הם השלבים שמסמנים את ההתפתחות האנושית משלבי הילדות המוקדמים, וסיום ההתפתחות מסמנת את סיום תהליך גיבוש הזהות המלמד המעיד על המעבר מ'מתבגר' ל'בוגר'.
בעוד שילד קטן מתקשה להבחין בהבדל שבינו לבין הוריו - תהליך ההתבגרות הוא תהליך שבו הצעיר מגבש זהות משל עצמו - כזהות השונה מהזהות של משפחתו ושל הוריו. מסיבה זו מקפיד המתבגר הצעיר לבדל את עצמו, והוא מחפש הזדמנויות למצוא את השוני והעדיפות שלו על פני אלו שסובבים אותו. הוא יחפש הזדמנויות לבקר אותם בכדי לבדל את עצמו מהם, והוא יעדיף לאתר את החלקים הפחות מוצלחים שבהם - כשבכך הוא מוצא את הזהות האישית שלו שלדעתו שונה מזהותם של סובביו הקרובים ביותר.
מכיוון שמדובר בתהליך רגשי הכרוך בגיבוש זהות אישית אל מול החברה, תופעה כמו התבגרות היא תופעה שעשויה להשתנות בהתאם לנסיבות ולתקופה. כך שאם לפני כמה מאות שנים ילדים בני 10 החלו לסייע בפרנסת המשפחה, כיום ההגדרה של 'ילדות' והגדרות כמו 'ילדות עשוקה' - מייחסים לתפקידה של תקופת הילדות הגדרה שונה לחלוטין שמשפיעה גם על המשך ההתפתחות.
כך, בעולם הרחב, תופעות כמו רווקים בגילאי ה-25 שעדיין גרים אצל ההורים, משפיעים בצורה משמעותית על ההתייחסות של הנערים ביחס לעצמאות של עצמם, ותפיסת הבגרות אל מול הילדים שחוסים תחת כנפי ההורים מתקדמת לעבר גילאים מבוגרים בהרבה.
בנוסף, חוקרים טוענים כי השפעת הטכנולוגיה והרשתות החברתיות, מייצרות בדידות שגורמת למתבגרים שלא לרכוש כלים בסיסיים להשתלבות בחברה, וכתוצאה מכך להעדיף את בית ההורים המגונן על פני עצמאות והתבגרות.
גיל ההתבגרות החדש
בשל סיבות דומות, בדקו חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה בהובלתו של הפרופ' פרופסור פיטר ג'ונס את השתנות המוח האנושי ואת הגילאים שבהם המח מתייצב ברמה של אדם מבוגר. החוקרים קבעו כי מדובר בסוף גילאי ה-20 בואכה גיל 30.
גו'נס אף טען במחקר שהמח ממשיך להשתנות גם לאחר גיל 18 המוגדר בחוק, ואמורה להיות לכך השלכה חוקתית: "הדוגמה הכי פשוטה לכך היא פשע. יש הבדל גדול בין אדם שמבצע פשע ואפילו פשע חמור בגיל 19 לבין אדם שיבצע פשע כזה בגיל 30. שופטים מנוסים יודעים את זה בעצמם ומקלים בעונש לאנשים צעירים". חוקרים אחרים בבריטניה הוציאו אף הם הנחיה להתייחס לגיל ההתבגרות כגיל שמסתיים בגילאי ה-25.
המתבגרים לא השתנו, הגישה שלנו השתנתה
לעומת הגישו הזו, טען פרנק פורדי, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת קנט, שדווקא ההתייחסות הזו שבה מתייחסים למתבגרים כאל ילדים - גורמת לכך שהמבוגרים נשארים ילדותיים, ומאמצים התנהגויות ילדותיות כמו ההתעקשות להישאר בביתם של ההורים ולא לחפש חיים משל עצמם, אולם אם המבוגרים יתייחסו אל הצעירים כאל בוגרים יותר הצעירים יגיעו לבגרות מוקדם יותר ויתנהגו בהתאם.
כך טען פורדי כי בניגוד למחשבה שרווקים בשנות העשרים לחייהם נשארים בבית ההורים רק בשל נסיבות כלכליות, ומתוך רצון לחסוך את דמי השכירות ועלות המחיה הבסיסית, הסיבה לכך עמוקה יותר משנהוג לחשוב.
"יש אובדן של השאיפה לעצמאות" הוא טוען. "כשאני יצאתי לאוניברסיטה, לגור עם ההורים היה נחשב למוות חברתי, ועכשיו זו הנורמה. השינוי החברתי הזה, שבעצם אומר שגיל ההתבגרות ממשיך לגילאי ה-20, יכול להפריע בכל מיני דרכים, ואני חושב שמה שפסיכולוגים עושים עכשיו מחזק את הפסיביות וחוסר האונים".
אז האם ההתייחסות למבוגרים כאל ילדים גורמת להם להתבגר מאוחר, או שאכן ההתבגרות המאוחרת גורמת למבוגרים להתנהג בצורה שנהוג להגדיר כ"התנהגות ילדותית"? כנראה שזה לא משנה את מבחן התוצאה, משום שגם על פי המחקר הזה הגיל שבו מגלים הצעירים התנהגות בוגרת- הולכת ועולה במשך השנים.
גיל ההתבגרות במגזר החרדי
אם אנחנו מתייחסים אל גיל ההתבגרות כגיל שעשוי להשתנות בהתאם לתנאי החברה, וכאל תהליך של "הבשלה רגשית וגיבוש זהות אישית" ולא רק כתהליך של שינויים פיזיולוגיים, השאלה המסקרנת אך גם הצפויה תהיה: מהו גיל ההתבגרות החרדי?
מצד אחד, הצעירים החרדים מביעים בגרות ועצמאות בכמה מישורים: אם נשווה את הרווקים המתבגרים באנגליה שנשארים בבית ההורים עד שנות ה-30 לחייהם, הצעירים החרדים מתרגלים לחיי פנימייה כבר בגילאי 17-18, והקמת בית ומשפחה כבר בגילאי ה-21-22 בלבד.
הקמת משפחה, חיי נישואין והורות הם ללא ספק צעדים שנובעים מבגרות, מצריכים בגרות, ואף גורמים לבגרות גם לאלו שנכנסו לתהליך הזה בוגרים פחות. אולם ישנם חלקים נוספים בהתפתחות שלא בהכרח מגיעים לבשלות מלאה לפני הנישואין, בדגש על גיבוש הזהות האישי.
גיבוש הזהות האישי: אם נתייחס לחלק של גיבוש הזהות, יש הבדל משמעותי בין היחס של העולם המערבי לתהליך של גיבוש זהות אישי, לבין היחס שלנו כחרדים. בעוד ובעולם המערבי קיים דגש על האינדיבידואל ועל כך שכל אחד צריך למצוא בעצמו את האישיות המיוחדת לו, אנחנו אומנם מאמינים שלכל יהודי יש את המקום שלו, אבל בגבולות מוגדרים מראש של הקונצנזוס.
מבלי להיכנס לשאלה האם זה טוב או לא - נקפוץ כמה שנים קדימה, ונגיע לצעירים חרדים בגיל 25, לאחר כמה שנות נישואין. ההורים כבר לא פונקציה בשביל ללמד אותם את הטוב והרע, והאישה לפעמים מעניקה לגיטימציה בצורה ברורה, ולפעמים מעצם קיומה וההיררכיה הכוללת את המעמד של "אבא" שמחליט וקובע - ולפתע עם המעמד והמחויבות נפתחות אפשרויות שלא היו פתוחות אך כמה שנים אחורה, תחת עינם הפקוחה של ההורים וצוות רבני הישיבה.
התוצאה - לא מעט צעירים בגילאי ה-25 עוברים שינויים זהותיים משמעותיים. לפעמים מדובר ביציאה לעבודה, במעבר ללימודים אקדמיים, או בשינויים אחרים שפוקדים אנשים שלפתע מקבלים אומץ וחופש והם עשויים לעבור שינוי.
יש שיאמרו שינוי מבורך - ושעדיף שהבחירה ושהאפשרויות תיפתחנה רק לאחר הגעה למקום יציב בחיים הכולל הקמת משפחה, ילדים, וחיים יציבים שמאפשרים להסתכל על החיים ממבט בוגר ויציב, ולא מתוך מקום מעורער יותר של רווק שעלול ללכת רחוק מדי אם ייפתחו בפניו אפשרויות בשלבים מוקדמים מדי.
אולם בחלק מהמקרים יש לכך מחיר - והמחיר הוא זוגות שבשעת החתונה קשה היה לראות פערים משמעותיים ביניהם, לרוב בשל העובדה שאחד מהצדדים טרח לרצות את ההורים או את המחנכים, אולם לאחר כמה שנים - כשהם מגיעים למעמד עצמאי - מתגלים פערים משמעותיים בין בני הזוג, פערים שאולי ניתן לגשר עליהם, אך לרוב הם לא תורמים ליציבות הבית, ואף אחד מבני הזוג לא נהנה מהפערים שהתגלו ומהקושי לשאת את התהום שנפערה בין החלומות עליהן הוא חלם לבין המציאות אתה הוא חי.
• • •
את הכתבה הזו, אני כותב בעקבות שיחות רבות שהיו לי עם גרושים שתלו את הגירושין שלהם בחוסר בשלות והיעדר זהות מגובשת לפני החתונה. הם טענו שהם עברו את גיל ההתבגרות רק אחרי החתונה, ואז התברר שהם שונים לחלוטין מבן הזוג איתו הם התחתנו.
"לפני החתונה התחלתי לפזול קצת לצדדים", שיתפה אותי גרושה בעלת וותק, "וההורים שלי שחששו מאד מהסקרנות שלי החליטו שכדאי לחתן אותי כמה שיותר מהר, ולפני שאהיה עצמאית. לא רק שהנישואין האומללים שהיו לי לא קירבו אותי לתורה, אלא שהקושי גרם לי לאבד את ההתלהבות שהייתה לי מתפילות וממצוות לפני החתונה, ודווקא אחרי שהתגרשתי התחזקתי מאד, והתקרבתי מאד לקב"ה", היא משתפת באומץ את סיפורה שיש בו כדי ללמד.
• • •
בניגוד לכתבות אחרות - בכתבה זו אני לא מרגיש שיש לי יכולת לכתוב מסקנה. לכל החלטה שאנחנו כהורים מקבלים יש מחיר חינוכי שנשלם עליה, ואין החלטה אחת שדומה לחברתה. אולם יש משפט שאין אחד שלא מסכים איתו, ואותו נוכל לומר בפסקנות: "חתונה איננה פותרת בעיות - היא אפילו מעצימה בעיות שכבר קיימות".
- לתגובות, הערות, ולכל מה שתרצו: israel@kikar.co.il