שאלה:
שלום וברכה,
אני בחורה בשידוכים, כבר די הרבה שנים.
בעולם התורני מחנכים אותנו כל הזמן לוותר כדי לחיות בחיי נישואין תקינים ומאושרים, לתת כדי לקבל, שקשר של מחויבות הוא לא רק לראות את הצרכים של עצמי, אלא גם של השני, וכו'...
כהשלכה מכך, רציתי לשאול:
1. כאשר אני יוצאת עם בחור, כשמטבע הדברים הוא שונה ממני מאד, עד כמה אני צריכה להתחשב בצרכים מסוימים של עצמי, גם אם זה נראה שהם לא מאד קריטיים וחשובים, אלא רק כתוספת, כביכול.
ואתן דוגמא: יש מישהי שמאד חשוב לה שיהיה חברותי ונעים שיחה, יש אחת שיהיה חשוב לה שהוא יהיה חריף ועמוק וכו'. אלו תחומים שהם בד"כ פחות קריטיים ונחמד אם ישנם (ואם לא, בד"כ אפשר להתמודד), אך ברמה שזה חשוב מאד, עד כמה יש לי להתחשב ולתת מקום לצורך שלי בתכונה מסוימת שתהיה לו.
הכוונה היא האם אפשר להוריד בחור אם אינו כזה, גם במקרה שזה אולי הדבר היחיד שמפריע?
2. בהשלכה של הסעיף הקודם, אך לא בהכרח שקשור: עד כמה אני צריכה לוותר ופחות להתחשב ברצונות שלי, בחיי הנישואין עצמם, כדי לשמור על שלום בית וקשר נכון?
כוונתי: יש הרבה פעמים (וראיתי הרבה כאלה, גם גברים וגם נשים) שבשביל לשמור על השלום בבית, שאחד מבני הזוג מוחק (או לא בהכרח שמתחשב) את רצונותיו וצרכיו בשביל בן הזוג או בשביל הילדים. האם זה באמת צריך להיות כך?
כלומר, מה המחיר שצריך לשלם כדי לשמור על שלמות הקשר ותקינותו?
כי ההגיון שלי אומר, שלהפך, ככל שאני לא נותן מקום לצרכים ולרצונות של עצמי, אני לא יכול להיות פנוי לראות צורך של אחרים.
אולי החשיבה שלי מוטעית או לא מדויקת, אז אשמח מאד לדעת מה נכון ואיך אפשר לשמור על שלום וקשר עמוק, כששני הצדדים יוצאים מורווחים.
מקווה שהשאלה שלי מספיק מובנת, כי השתדלתי שתהיה קצרה ותמציתית ככל האפשר.
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה לשואלת!
את בשידוכים כבר די הרבה שנים, בדרך. כתבת על הערכים אליהם מחנכים בעולם התורני. אחד הערכים המשמעותיים הוא הידיעה שהדרך היא עיקר ולא טפל. אני מאחל לך שהדרך לא תתארך עוד, ושתראי בכל עת את המשמעות הרבה שיש לך כעת בחייך, את ההתפתחות הנפשית והערכית שאת יכולה לעשו ת בתקופה זו, ואולי רק בה. וה' ימלא משאלות לבך לטובה ויזמן לך את האיש שלך בקרוב, בקלות ובשמחה.
התפרצת לדלת פתוחה.
שאלת על נושא שמעסיק אותי. מחנכים אותנו כל הזמן לוותר כדי לזכות בחיי נישואין תקינים ומאושרים? כך מחנכים אותך? אני לא חושב שזו גישה נכונה. לתת כדי לקבל? סיסמה מצויה שגורמת לי להתבייש בהיותי בן המין האנושי שהמציא אותה (לא הגזמתי). רק את המשפט האחרון אני מקבל – "קשר של מחויבות הוא לא רק לראות את הצרכים של עצמי, אלא גם של השני". נכון מאוד.
לפני שאגיע לשאלותייך, אגיב בקצרה לאותן סיסמאות חינוך.
בעניין הוויתור, כמדריך חתנים, איני מזכיר לעולם את המילה "ויתור" בהקשר של חיי נישואין. לטעמי אין מקום לוויתורים בחיי נישואין, לא את צריכה לוותר, לא בעלך צריך לוותר לך, אלא שניכם התחתנתם על דעת שאתם שני בני אדם ולא אחד, והתורה מצווה אתכם להידבק זה לזו עד אשר תהיו לבשר אחד, וזה לא קורה על ידי זה שאתם דומים זה לזו. האם במשחק כדורגל שחקן אחד מוותר לחברו לקבוצה על הכדור?! צורת המשחק היא שהשחקנים מוסרים את הכדור זה לזה, עד שהשחקן הקרוב ביותר אל השער מנסה לבעוט את הכדור פנימה. אין זה וויתור אלא עבודה בקבוצה כדי להגיע למטרה אחת.
המטרה של חיי הנישואין היא חיבור בין איש לאישה כרצון הבורא יתעלה; בניין בית להשם, בו יתקיימו כל מצוות התורה כמיטב כוחם של הדרים בו; גידול ילדים לחיי תורה מאירים ומשפיעים; ועוד, כפי השקפת עולמך.
מתוך כך את שואלת: "כאשר אני יוצאת עם בחור, כשמטבע הדברים הוא שונה ממני מאד, עד כמה אני צריכה להתחשב בצרכים מסוימים של עצמי, גם אם זה נראה שהם לא מאד קריטיים וחשובים, אלא רק כתוספת, כביכול. ואתן דוגמא: יש מישהי שמאד חשוב לה שיהיה חברותי ונעים שיחה, יש אחת שיהיה חשוב לה שהוא יהיה חריף ועמוק וכו'. אלו תחומים שהם בד"כ פחות קריטיים ונחמד אם ישנם (ואם לא, בד"כ אפשר להתמודד), אך ברמה שזה חשוב מאד, עד כמה יש לי להתחשב ולתת מקום לצורך שלי בתכונה מסוימת שתהיה לו. הכוונה היא האם אפשר להוריד בחור אם אינו כזה, גם במקרה שזה אולי הדבר היחיד שמפריע?".
התשובה שלי בטח נשמעת קיצונית, אבל זו לדעתי אמת. אל תתפשרי על כלום.
מה, ברצינות?! כשמתחתנים לא אמורים להתפשר על כלום?! לא.
את אמורה לרצות את הבחור שמוצא חן בעינייך, לרצות אותו "באשר הוא שם". אם את רוצה בו, אם את רוצה להיות אשתו, תהיי מוכנה להכיל המון דברים שבהם הוא אינו דומה לך, תהיי מוכנה להחליק על כל מיני תכונות והתנהגויות שאינן מוצאות חן בעינייך; אבל לרגע לא תרגישי שאת 3 מתפשרת. זה מי שאת רוצה. ולא, הוא ממש לא תואם לחלום חייך, לאביר על הסוס הלבן אותו דמיינת בחלומותייך, אבל את מרגישה: זה זה.
בחורה שחשוב לה שבעלה יהיה חברותי ונעים שיחה, ובאופן ברור היא רואה בחור שאינו כזה, מדוע שתינשא לו? למה לה לאמלל את עצמה ואותו? יכול להיות שהיא לא רואה טוב, והוא מתבייש ממנה, או שהוא טיפוס שקט יחסית, ובפועל הוא מאוד חברותי (פגשתי הרבה כאלה בחיים, גברים ונשים). אבל, כשמדובר בבחור שללא כל ספק אינו עונה להגדרה הנ"ל שכה חשובה לה, איני רואה שום סיבה להתחתן איתו חוץ מחרדה חסרת בסיס (וחסרת אמונה) להישאר לבד.
כנ"ל ביחס לבחורה שחשוב לה בעל חריף ועמוק. ואני חוזר ומדגיש, כשברור לה שהוא אינו כזה, כי יש לא מעט שבמפגש אחד או שניים אינם חושפים את כל אישיותם. נשים שמרגישות שבעליהן אינם ברמה שלהן. זה מאוד לא נוח. למה לך להיכנס לזה?
התשובה הפשוטה היא: אם את רוצה אותו – לכי על זה. אם את לא רוצה אותו, אך עושה חשבון טבלאי שאולי שווה לך להתפשר על זה – תמשיכי לפגישה נוספת כדי להכירו יותר או תרדי מהשידוך. אל תתחתני מתוך פשרה. זה יעלה לך אחר כך ויפגע בך, בטוח.
לשאלתך השניה: "עד כמה אני צריכה לוותר ופחות להתחשב ברצונות שלי, בחיי הנישואין עצמם, כדי לשמור על שלום בית וקשר נכון?".
לטעמי אין מקום לוויתורים בנישואין, כפי שהקדמתי. יש הרבה מקום להתלמדות הדדית על רצונותיו וצרכיו של בן הזוג, כשלאט לאט לומדים לחיות ביחד בלי לדרוך אחד על השני. לא מדובר ב"בעיות" שצריך לפתור בנישואין, אלא בסדר הנישואין. ככה זה חתונה, ששני אנשים נכנסים תחת קורת גג אחת, ולשם כך הם צריכים להתאים את עצמם זה לזה. אין כזה דבר זוג שפשוט מסתדר בלי שום בעיות, אי- הבנות וחיכוכים.
בהמשך כתבת: "יש הרבה פעמים (וראיתי הרבה כאלה, גם גברים וגם נשים) שבשביל לשמור על השלום בבית, שאחד מבני הזוג מוחק (או לא בהכרח שמתחשב) את רצונותיו וצרכיו בשביל בן הזוג או בשביל הילדים. האם זה באמת צריך להיות כך? כלומר, מה המחיר שצריך לשלם כדי לשמור על שלמות הקשר ותקינותו? כי ההגיון שלי אומר, שלהפך, ככל שאני לא נותן מקום לצרכים ולרצונות של עצמי, אני לא יכול להיות פנוי לראות צורך של אחרים. אולי החשיבה שלי מוטעת או לא מדויקת, אז אשמח מאד לדעת מה נכון ואיך אפשר לשמור על שלום וקשר עמוק, כששני הצדדים יוצאים מורווחים".
החשיבה שלך מדויקת להפליא! כשאת נותנת מקום לצרכים ולרצונות שלך, את יכולה להיות פנויה לראות את הצרכים של בן זוגך, וכשאת רואה את הצרכים שלו, הוא רואה את הצרכים שלך, ואז יש מקום לצרכים ולרצונות שלך, ואז את יכולה להיות פנויה... וחוזר חלילה. זהו מעגל של זוגיות בריאה.
אני מעתיק משפט מתוך תכנית ההדרכה שלי לחתנים: "החתונה אמורה לגרום ל-1 ועוד 1 להיות 2 (ויש אומרים ש-1 ועוד 1 הם 3), אך לא לגרום לזוג להיות כל אחד חצי...". את מדברת על תופעה עגומה, בה בני זוג מתחתנים ומאבדים את האישיות שלהם, במקום לפרוץ קדימה ולפרוח. לעיתים 4 אחד מאשים את השני בקציצת הכנפיים שלו, בלי לשים לב שהוא האשם בכך, בזה שהוא "ויתר" כל הזמן בעת שהיה יכול להתקדם הלאה ולהפריח את עצמו, את הזוגיות שלו ואת כ ל הבית.
אני חושב שזוגיות בה אחד לא לוקח את המרחב שהוא זקוק לו הרבה יותר מצויה מזוגיות בה הוא מנסה לקחת והשני לא נותן לו. יש דוגמא פשוטה שאני נותן לחתנים: בערב פסח יש אברכים רבים המנקים את הבית ומלינים על כך שהם אינם זוכים לשבת בבית המדרש וללמוד. יש כאלו שגם "מאשימים" את האישה, בצחוק או חצי בצחוק. נשאל ככה: האם שמעתם על אישה שלא מאפשרת לבעלה להתפלל שלוש תפילות במניין (=שעתיים ברוטו) בערב פסח?! למה לא? כי ברור לו שהוא חייב ללכת להתפלל, וכשברור לו זה גם ברור לה. אם היה ברור לך שאתה חייב ללמוד – שעה, שעתיים, שלוש, ארבע שעות (מחק את המיותר) – ביום, זה היה ברור גם לה. היית הולך ללמוד, והיית מנקה אחר כך, או שהיא הייתה מסתדרת, או שהיית מבקש עזרה מאחותך וכו'. הכול היה בסדר. הדוגמא שלי היא לגברים, לא חסרות דוגמאות נשיות. אם חשוב לך לצאת עם חברות והוא צריך לשמור על הילדים – תבקשי את זה (לא רק כשאת צריכה לקחת ילד לקופת חולים). אם יש לך צרכים תרבותיים שבעלך אינו מכיר בהם – תבקשי ממנו להעלים עין ולתת לך את המרחב שלך.
חייב לרוץ כרגע, כי אני מוותר לאשתי על שנת הצהריים וצריך לקחת את הילדות מהגן.
בברכה מרובה לחיים טובים ומאושרים בזוגיות מיוחדת ומלאת אהבה ואחווה,
אביאל
- הכותב, הרב אביאל נריה, הינו מדריך ויועץ נישואין
הצגת כל התגובות