השבוע פרשת וישלח נפתחת בדברי רש"י על הפסוק "עם לבן גרתי" - ותרי"ג מצוות שמרתי", רש"י פותח צוהר לנושא מרתק ומורכב: מניין המצוות. מהיכן נובע המספר המפורסם "תרי"ג מצוות", וכיצד התפתח לאורך ההיסטוריה?
המקור הראשון למניין זה מופיע בדברי רבי שמלאי בסוף מסכת מכות: "שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה - שלוש מאות וששים וחמש לאווין כמניין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם". מאמר זה, יחד עם דברי רב המנונא המביא סמך מקראי למספר זה, הפך ליסוד מוסד בחיבורים רבים שעסקו בנושא.
אך למרות התפשטותו, יש לציין שמקורו של מניין תרי"ג המצוות הוא אמוראי, ולא נמצא זכר לו במשנה, תוספתא, ספרא או בתלמוד ירושלמי.
מוני המצוות
הרמב"ם, יחד עם רוב הראשונים, קיבלו את מניין תרי"ג כעובדה מוגדרת. הרמב"ם אף פתח את ספר המצוות שלו בהצהרה ברורה: "שכל המצוות שכולל אותן ספר התורה, שציוונו ה' בהן, הם שש מאות ושלש עשרה מצוות". בעקבותיו הלכו ראשונים רבים, כמו בעל הלכות גדולות, שפרט את כל תרי"ג המצוות לפי שיטתו. מניין זה השפיע רבות אפילו על עולמות השירה והפיוט, כפי שניתן לראות בפיוטי "אזהרות" שהתבססו עליו.
אולם, לצד הקבלה המוחלטת של מניין תרי"ג, היו גם קולות שהביעו ספקות. הרמב"ן, למשל, תמה על כך שמניין זה, הנחשב למוסכם, אינו עולה בקנה אחד עם מחלוקות תלמודיות רבות סביב הגדרת מצווה מול רשות. לדעתו, אילו היה מניין תרי"ג הלכה למשה מסיני, היינו מצפים לראות דיון כיצד לשמר את המניין הכולל אל מול מחלוקות אלה. בסופו של דבר, הרמב"ן מקבל את מניין תרי"ג כמסורת, אך מותיר את הקושייתו בעינה. הרשב"ץ, שצעד בתחילה בעקבות הרמב"ן, הודה לבסוף שישנם קשיים רבים במניין המצוות.
המתנגדים למניין תרי"ג
מעבר לספקות, היו גם חכמים שחלקו באופן מפורש על מניין תרי"ג. רבי יהודה אבן בלעם טען שמניינו של רבי שמלאי נאמר על דרך הקירוב. הוא הבחין בין מצוות זמניות לבין מצוות תמידיות, וקבע שספירתן של כל המצוות, זמניות ותמידיות, יעלה מספר גבוה בהרבה מתרי"ג. לעומתו, ספירתן של המצוות התמידיות בלבד יביא למספר נמוך מתרי"ג. ר' אברהם אבן עזרא גם הוא הביע התנגדות למניין המדויק של תרי"ג, וטען כי אם נמנה את כל פרטי המצוות - "אין קץ למספר המצוות", ואם נמנה רק את הכללים - יהיה מספרן נמוך בהרבה.
דוגמא מרתקת לחכם שחלק על מניין תרי"ג מצוות היא דעתו של הרלב"ג. ב"מהדורה בתרא" של ביאורו לתורה, חלק הרלב"ג על הרמב"ם בטענה שמספר תרי"ג הינו יעד שממנו נגזר מניין המצוות, ולא להיפך. הרלב"ג טען שהרמב"ם עצמו נדחק כדי להגיע למספר תרי"ג, וכי רבי שמלאי התכוון למספר זה כקירוב בלבד, לצורך הלקח המוסרי העולה ממנו. למרות זאת, יש להדגיש שהרלב"ג ייחס חשיבות רבה למניין המצוות, כפי שניתן לראות בדקדוקו הרב במניין המצוות בתועלות שבביאורו.