כל אחד מאיתנו הוא בנו יחידו, אהובו של הקב''ה, האוהב כל אחד מבניו ללא הבדל כלל. לכל אחד מאיתנו, הועיד הקב"ה משימה ושליחות בעולם למרות ההבדלים והשונות בינינו.
אך האם אנו מעריכים את השוני? מכילים אותו? לומדים ליהנות ממנו? האם אנו לא מנסים בדיוק את ההיפך - לייצר לעצמינו תבניות ולהפוך להיות זהים לשני ככל שניתן? וכשפוגשים מישהו חריג בחברה, האם היחס אליו שווה והגון?
את ארהל'ה (שם בדוי) זכיתי להכיר בנופשון של ארגון "עזר מציון" בו התנדבתי בהיותי בחור צעיר. ארהל'ה, נולד עם תסמונת דאון ויכולותיו התקשורתיות הבינאישיות מדהימות, בעל אמפתיה ורגישות מפותחת אף יותר מאנשים 'נורמטיביים' רבים.
בעת שלמדנו משניות והעתקנו אותן למחברתו, חש ארהל'ה מאושר על כך שהוא מסוגל ויודע ללמוד תורה. באותה עת חשבתי לעצמי, כמה התשוקה שלו ללימוד תורה כנה ואמיתית. ההתמדה העקשת שלו מהווה דוגמא מחייבת עבורנו - החברה ה"נורמטיבית".
הניסיונות שלנו לייצר עולם 'מתוקן', הינם מביכים ובמובן מסויים עלולים להראות כהתרסה כלפי שמיא. הרי ה' ברא אותי, אותך ואת כולנו באופן מסויים שהכי מתאים לתפקידינו. מי שמנו לשופטים? האם מי שאינו כמו 'כולם' צריך לסבול?!
המונח "נגישות" נובע מהצורך שלנו כבני אדם להתנהל במרחב הציבורי - אותו אנו אמורים לחלוק יחד - מתוך שוויון הזדמנויות מלא, המאפשר לכל אדם, גם בעל מוגבלות כלשהי, להנות משירות או מבנה ציבורי בדיוק כפי שאדם ללא מוגבלות יכול ליהנות.
לצערנו, אנשים רבים החיים בינינו מתקשים ליטול חלק מלא בחברה ובמרחב הציבורי בשל קושי לתפקד בסביבה הפיזית והאנושית הקיימת. קושי זה, נובע מכך שהסביבה אינה מתאימה ליכולותיהם של בעלי מוגבלויות. לבושתנו הרבה, פעמים רבות, אנו שותפים להנצחת ולהעצמת הקושי וההדרה של אותם יהודים יקרים בעלי מוגבלויות.
ערכי תפיסת הנגישות והחקיקה הרחבה המתלווה אליה, היא תולדה של ההבנה כי אין צדק בהדרת אנשים עם מוגבלות וכי בידנו לשנות את פני הדברים על ידי שינוי הסביבה כך שתתאים למגוון רחב ככל האפשר של יכולות וצרכים אנושיים, זוהי המשמעות הפשוטה והברורה ביותר של מצוות "אהבת ישראל" כפשוטה.
תחילתו של מעשה הנגישות היא ההכרה בזכותם של אנשים עם מוגבלות להיות שותפים מלאים בלימוד תורה, בקיום מצוות תוך השתלבות בחברה. המשכו, בהתבוננות על הקשת הרחבה של היכולות והצרכים האנושיים, וסופו בבניה של סביבה פיזית ואנושית מתאימה, המאפשרת לכל האנשים להתנייד, לתקשר, להתפלל, ללמוד, לעבוד, ולממש את הפוטנציאל האישי הגלום בהם.
נגישות היא לא רק התאמה של הסביבה הפיזית והאנושית ליכולותיהם הפיזיות, החושיות, הרגשיות והשכליות של אנשים עם מוגבלות, כך שיוכלו לתפקד בה באופן מלא, נגישות זו ההבנה שכל אדם הוא עולם ומלאו ובן אהוב אצל הקב"ה.
על כולנו, כיחידים וכחברה לסייע לאותם אנשים בעלי מוגבלויות.
זו חובתנו ויותר מכך זו זכותנו.