גם לאחר שמונה עשורים לאחר סיום השואה הנוראה ועצירת מכונת ההשמדה הנאצית, אי אפשר שלא להזדעזע מהאכזריות הנוראה והרוע הצרוף שהניע אותם במעשיהם המרושעים.
לא רבים יודעים, אך מספר שנים עוד לפני השואה, פתחו הגרמנים בתוכנית תוכנית T4 (בגרמנית: Aktion T4) שנועדה לחיסול כל "הלא כשירים" ולדאוג ל"שמירת טוהר הגזע הארי".
בתוכנית זו, שהתבססה על תורת הגזע הנאצית ועל עקרונות השבחה גזעית, רצחו הנאצים באמצעים שונים, לרבות תאי גזים, כ-90 אלף גרמנים שסבלו מפגמים גופניים, כמומים מולדים או מחלות כרוניות וכן מקשיים נפשיים.
עד אוגוסט 1941 נרצחו כשמונים אלף אנשים במסגרת המבצע. לאחר בקשת הבישוף הגרמני המבצע הואט במעט. המבצע לא הופסק באופן סופי, כי אם נמשך באופן בלתי מוסדי בבתי חולים בגרמניה ובאוסטריה, ובאופן מוסדי יותר בשטחים שנכבשו במזרח אירופה. מעריכים כי מספר הנרצחים הכולל היה כמאתיים אלף איש.
שמה של התוכנית, T4, בא מכתובת מטה התוכנית ברח' טירגארטן 4 שבברלין. רעיונות ואמצעים שיושמו בתוכנית זו, שנוהלה על ידי הנאצים, הועתקו בשלב מאוחר יותר לשימוש כנגד היהודים בשואה האיומה.
אלכס פרידמן, יו"ר ארגון נכה לא חצי בן אדם, שביקר במקום, שיתף מעט בחוויותיו בפוסט שפרסם היום (חמישי) בפייסבוק.
פרידמן כתב: "בהמשך לביקור המטלטל שלי בברלין – רגע אחד נוסף נצרב בי עמוק במיוחד: הביקור באנדרטה לזכר קורבנות פרויקט T4.
הרבה לא יודעים, אבל עוד לפני מחנות ההשמדה, עוד לפני "הפתרון הסופי" – הנאצים התחילו את השיטה הרצחנית שלהם דווקא באנשים עם מוגבלות.
בין 1939 ל־1941 נרצחו עשרות אלפי נשים, גברים וילדים עם מוגבלות – באמצעות זריקות רעל, הרעבה מכוונת, ניסויים רפואיים אכזריים, וחדרי גזים שהוקמו לראשונה במיוחד בשבילם.
כאדם עם מוגבלות וכמייצג ציבור שלם – עמדתי שם, מול קיר הזכוכית הכחול, בתחושת מחנק.
האנדרטה אמנם צנועה, אך העוצמה שבה חודרת ללב.
ביום הזה, אנחנו זוכרים את ששת המיליונים שנספו – וגם את אלו שנרצחו רק בגלל שנולדו עם מוגבלות.
הזיכרון הזה מחייב אותנו לא רק להנציח, אלא לפעול – לשילוב, לשוויון, ולהבטחת חברה שמכירה בערך ובזכות של כל אדם – בכל תחומי החיים: בתעסוקה, בחינוך, ובמרחב הציבורי. נזכור. ונפעל".