יום אחד אתה פשוט שם לב שזה קשה יותר. קשה להתרכז. קשה לקרוא עמוד שלם בלי לבדוק מה חדש. קשה להיזכר מתי פעם אחרונה באמת השתעממת, בלי לשלוף את הסמארטפון. והתחושה הזו? אתה לא לבד.
התמונה שפתחה את השרשור הוויראלי של חשבון בצרפתית המכונה "@EtatDeFlow" – שתי ידיים קשורות בכבל טעינה – תפסה מיד את העין. כי היא מדויקת: אנחנו הפכנו לעבדים של המסכים. והמוח שלנו משלם את המחיר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בעוד רבים מבני החברה החרדית, שמא רובם, מדירים את עצמם מסמארטפונים למיניהם, והשורות הבאות ייחשבו לתמוהות בעיניהם, רבים אחרים יזדהו בכאב עם ההתמכרות למסך הקטן, שמספק ריגושים חדשים בכל דקה.
המחקרים מאשרים כי ההתמכרות למסכים פוגעת בנפש: על פי OxJournal, לפחות 42% מהמשתמשים מדווחים על פגיעה בבריאות הנפשית שלהם, ובמיוחד – ירידה חדה ביכולת להתרכז. וזה עוד לפני שדיברנו על ילדים.
בשונה מבני ה-30 ומעלה שלא הכירו כלל את הסמארטפונים בהיותם ילדים, פשוט בגלל שהם לא היו קיימים אז, אצל ילדים בני דורנו, הנזק מתחיל מוקדם. מוקדם מאוד.
לא נדיר לראות במחוזות אחרים ילדים בני 5-6 מסתובבים עם סמארטפונים שעולים אלפי שקלים, שלא לדבר על התכנים המפוקפקים אליהם הם נחשפים, מסתבר שיש גם נזק גופני ופיזי לתופעה הבזויה.
מחקר מ-2021 של Vedechkina ו-Borgonovi מצא קשר ישיר בין חשיפה למסכים בגיל צעיר לבין עלייה בתסמיני ADHD. ולמרות שזה נשמע כמו הגזמה, הנתון הבא לא פחות ממטלטל: דור שלם ירד מ-45 דקות של ריכוז ממוצע, ל-9 שניות. לא דקות – שניות.
לא פלא שאין הורה בימינו שלא שמע על המושג 'ריטלין'...
ברקע הנתונים הבלתי נתפסים הללו, מתברר שכל זה לא מקרי. תאגידי הטכנולוגיה הגדולים – גוגל, אפל, פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט – משקיעים הון כדי שהמכשיר בכיס ירגיש כמו "קזינו פרטי". מחקרים מהשנים האחרונות מראים שהם משתמשים באותן שיטות בדיוק: לולאות דופמין, חיזוקים חיוביים, עיצוב ממכר.
באוסטרליה קלטו את הסכנה והחליטו לקחת צעד קדימה: איסור גורף על רשתות חברתיות על ילדים ונערים מתחת לגיל 16.
בחודש נובמבר 2024, אוסטרליה הפכה למדינה הראשונה בעולם שמחוקקת חוק האוסר על ילדים מתחת לגיל 16 להשתמש ברשתות חברתיות. החוק, שנקרא "תיקון חוק הבטיחות המקוונת (גיל מינימלי לרשתות חברתיות) 2024", נחקק בעקבות דאגה גוברת להשפעות השליליות של המדיה החברתית על בריאות הנפש של צעירים.
החוק אוסר על ילדים מתחת לגיל 16 לפתוח או להחזיק חשבונות ברשתות חברתיות כמו TikTok, Instagram, Facebook, Snapchat, Reddit ו-X (לשעבר טוויטר).
קנסות כבדים: פלטפורמות שלא יעמדו בדרישות החוק עלולות להיקנס עד 50 מיליון דולר אוסטרלי (כ-33 מיליון דולר אמריקאי).
החוק אינו מאפשר חריגות על בסיס הסכמת הורים; ילדים מתחת לגיל 16 אינם יכולים להשתמש ברשתות החברתיות גם באישור הוריהם.
החרגות לפלטפורמות מסוימות: YouTube, Google Classroom ו-Messenger Kids הוחרגו מהחוק בשל תועלתן החינוכית והבריאותית.
החוק צפוי להיכנס לתוקף בדצמבר 2025, עם תקופת מעבר של שנה לפלטפורמות להתאים את עצמן. במהלך תקופה זו, תיבחן טכנולוגיית אימות גיל, כולל אפשרויות כמו זיהוי ביומטרי או מסמכים מזהים, תוך שמירה על פרטיות המשתמשים.
ובחזרה לאלו שעוד לא הבינו את הסכנה. טרוור היינס, חוקר מהרווארד התריע כבר ב-2018 שפלטפורמות כמו פייסבוק מפעילות את אותם מעגלים עצביים שפועלים בעת שימוש בחומרים ממריצים ואסורים בתכלית. ועבור מוח מתפתח, כמו של ילד – או אפילו מוח בוגר עם הרגלים רעים – זו סכנה של ממש.
ואם תהיתם, מהו הפורמט הכי ממכר? ובכן, אלו הסרטונים הקצרים. טיקטוק, רילס, שורטס – כולם מבוססים על עיקרון פשוט: זריקת דופמין מהירה ואלגוריתם שמתאים את התוכן בדיוק למה שאתה לא יכול להתעלם ממנו. תוסיפו לזה התראות באדום וצלילים שמדמים זכייה – וקיבלתם מתכון מושלם להתמכרות.
ההנאה הרגעית מתוכן מעניין, שעוברת בין רגע להנאה נוספת מתוכן אחר, משבשת את היכולת האנושית הטבועה בנו ליהנות מהרגע בצורה בריאה מעצם היותנו, ללא צורך בריגוש תמידי.
מסתבר שגם האנשים שיצרו את הטכנולוגיות האלה מבינים את זה היטב. סטיב ג'ובס לדוגמא, לא הרשה לילדים שלו להשתמש באייפד. ביל גייטס דחה את גיל קבלת הטלפון ל-14. טים קוק הודה בריאיון שהוא לא נותן לרשתות החברתיות לשלוט לו בחיים. הם יודעים את מה שאנחנו מגלים לאט מדי. פשוט כי הם אלו שיצרו את המלכודת.
אז מה קורה כאשר מתמכרים לסמארטפון? ובכן, המוח מגיב – ולא לטובה. הקורטקס הפרה-פרונטלי, שאחראי על ריכוז וקבלת החלטות, נחלש. מערכת התגמול – זו שגורמת לנו לרצות עוד – נכנסת להילוך גבוה. 67% מהצעירים מדווחים על חרדה של ממש כשהטלפון לא לידם. רבים חווים "רטט פנטום" – התחושה שהטלפון רוטט גם כשלא.
גם היכולת לקרוא משתנה. אם פעם קראנו ספרים מהתחלה ועד הסוף, היום אנחנו סורקים טקסטים בצורת האות F – כמה שורות ראשונות, מילת מפתח באמצע, וזהו. העומק אבד.
והמחקר של Journal of the Association for Consumer Research לא משאיר מקום לספק: עצם הנוכחות של טלפון לידנו, אפילו כשהוא כבוי – מפחיתה את היכולת הקוגניטיבית.
בזמן שאנחנו מרפרשים, מגלגלים, נתקעים, הכלכלה של תשומת הלב חוגגת: יותר רכישות אימפולסיביות, יותר זמן בפרסומות, יותר כסף שנשפך – ופחות שליטה.
לצד כל האמור יש גם תקווה. מומחים מציעים פתרונות דרסטיים – אבל אפשריים: כיבוי כל ההתראות. מעבר למסך בשחור-לבן. הגבלת השימוש ברשתות חברתיות ל-10 דקות פעמיים ביום. כן, 10 דקות.
גם פעולות פשוטות כמו קריאה ממוקדת, או מדיטציה יכולה להחזיר לנו את מה שאיבדנו. מתברר שיש גן מושג שנקרא 'דיג'יטל דיטוקס', הימנעות מסמארטפונים ל-24 שעות. ברוך שנתן לנו את השבת.
אם לא מספיק הדגשנו את זה עד כה, הפרט המטריד ביותר בתחקיר, הוא שהחברות יודעות. הן מממנות מחקרים מוטים, לוחצות נגד רגולציה, וממשיכות להרוויח מיליארדים – בזמן שאנחנו מאבדים את עצמנו.
החוקרת גלוריה מארק מאוניברסיטת קליפורניה פרסמה ב-2023 את הספר "Attention Span", שבו היא קובעת: כל הפרעה דיגיטלית – אפילו קצרה – גורמת לאובדן של דקות יקרות עד שחוזרים למשימה. תכפילו את זה ב-85 הפרעות ביום, וקיבלתם אובדן של שנים שלמות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ואולי יש רק פתרון אחד אמיתי: גבולות. טלפון מחוץ לחדר השינה. שעון מעורר שהוא לא אפליקציה. מפגש עם חברים בלי שכל אחד קבור במסך. לצאת ולהשאיר את הטלפון בבית. או אולי פשוט (או לא כל כך פשוט) לעבור לטלפון כשר...
השרשור הארוך בו תוארו התופעות וצוטטו המחקרים המטרידים מסתיים בתזכורת חדה: תשומת הלב שלנו היא המטבע היקר ביותר שיש לנו. ואם לא נשלוט בה – מישהו אחר ישלוט. וזה כבר קורה.