גיל הנעורים הוא מוזר ומבלבל, והורות לבני עשרה היא, טוב, גם מוזרה ומבלבלת. איך אתם אמורים לגדל בני אדם עצמאיים, אכפתיים ואחראיים כאשר הילד שלכם מסתגר בחדרו לעתים קרובות מדי? שאלה מצוינת. לשם כך, פסיכולוגים ומדריכים משפחתיים מספקים מהן התובנות שלהם. אז הנה, המשפטים שיסייעו לבני נוער (ולהוריהם) לצלוח את שנות העשרה הטרנספורמטיביות ביתר קלות:
אל תגידו: "תפסיק להיות כל כך מצוברח"
תראו, זו עשויה להיות הצהרה נכונה לחלוטין. אבל, הצבעה על העובדה שהילד שלכם רגזני, לא תשיג דבר, אומרת ד"ר שרי קמפבל, יועצת מורשית, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית. "בני נוער נוטים להיות מושפעים מתנודות מצב הרוח שלהם. הם מנסים לפתח חלק משמעותי בזהות שלהם", אומרת קמפבל.
"הם מנסים להבין מי הם כאדם. במקום לשפוט אותם, אנחנו צריכים לגלות חמלה לגבי השינויים שחלים בהם", היא מייעצת. אז מה אתם צריכים להגיד במקום זאת? נסו, "זה בסדר להיות מצוברח, אבל אני עדיין מצפה ממך לכבד אותי".
אמרו: "אני זקוק לעזרתך"
אתם רוצים שבני הנוער שלכם יהיו הגרסה הטובה ביותר של עצמם, אבל זה הרבה יותר קל לומר, מאשר לעשות. הנה רעיון מעניין של הפסיכיאטר, ד"ר מארק גולסטון:
בזמן שאתם עושים משהו ביחד (כמו נהיגה - אל תנסו ליזום שיחות פנים אל פנים, מלב אל לב, ללא התראה מוקדמת), אמרו: "אני רוצה את עזרתך. קדימה, איך אני יכול להיות הורה טוב יותר אם האחריות העיקרית שלי היא לעשות כל שביכולתי כדי לאפשר לך חיים מוצלחים ומאושרים אחרי שתגיע לגיל 18?" ואז, לחכות לתשובה שלו ולומר," זה באמת מעניין, איך הגעת לזה?" אתם עלולים להיות מופתעים מהתובנות הרגשיות שיחשפו.
אל תגידו: "אתה אף פעם לא מדבר איתי"
כשהוא היה בן שש, הוא התקשה לחכות עד שיחזור הביתה מבית הספר ויספר לכם על כל מה שקרה לו באותו יום, בלי להחסיר אף פרט. עכשיו, יש לכם מזל אם הוא נותן לכם תשובה של מילה אחת. וזה כואב, אנחנו מקבלים את זה. אבל כשאתם אומרים משהו כזה, זה מתפרש כהאשמה וכאילו אתם לא מאפשרים לטינאייג'ר שלכם לחיות חיים פרטיים משל עצמו, אומרת ד"ר קמפבל.
"מתבגרים מתרחקים ושמים את החברים שלהם בעדיפות עליונה. זה לא משהו שהם עושים כדי לפגוע בנו". במקום זאת, תנו לו לדעת שאתם שם בשבילו אם הוא צריך לדבר. (ודעו שבעוד כמה שנים אתם תהיו אחד מהאנשים הראשונים שישמעו את הבעיות שלו).
אמרו: "אני כל כך גאה בך"
"לא משנה כמה פעמים בני נוער מתקוממים נגד ההדרכה שלכם או סוטרים את דעותיכם, הם עדיין מייחסים חשיבות רבה מאד למה שאתם אומרים וחושבים - ובמיוחד מה שאתם חושבים עליהם", אומרת קריסטין ווילסון, סגנית נשיא הקליניקה באקדמיה "ניופורט".
לכן, חשוב לתת להם לדעת כמה אתם מעריכים אותם ואת ההישגים שלהם - גדולים או קטנים. "אל תשמרו את הביטוי הזה להישגים כגון ציון טוב במבחן - תנו להם לדעת שאתם פשוט גאים בהם על הדרך בה הם התמודדו עם שיחה מסובכת עם חבר או מצאו דרכים להישאר רגועים במצב מאתגר".
אל תגידו: "איך היה היום שלך?"
אלא אם כן אתם רוצים לקבל דחיה או תשובה מתחמקת של "בסדר" בתגובה. "במקום זאת, שאלו את המתבגר שלכם על משהו שהוא יכול להגיב לגביו שלא יראה אישי מדי", מייעצת מטפלת המשפחה, דארבי פוקס. נניח שהנער שלכם אוהב ספורט או מוזיקה - שאלו אם הוא שמע את החדשות על המוזיקאי האהוב עליו.
"אם שמעתם על כמה פעילויות חברתיות בבית הספר, שאלו את הילד מה המחשבות שלו לגבי זה או כמה זה נפוץ. יש לזכור כי בני הנוער חוששים מאוד משאלות שעלולות לחשוף את רגשותיהם הפנימיים, לכן נסו לשאול על קטגוריות או שאלות רחבות יותר, שאינן נראות פולשניות מדי".
אמרו: "היי, יש לי שש מילים לשאול אותך"
סיטואציה: אתם יודעים שבן העשרה שלכם כועס על משהו, אבל אתם לא יודעים על מה ולשאול אותו מה לא בסדר לא בא בחשבון (רמז: דלת נטרקת). במקום זאת, נסו גישה חדשה זו מד"ר גולסטון. הגידו לילד שלכם שיש לכם שש מילים שאתם רוצים לשאול אותו. קרוב לוודאי שהוא יענה, "אה?" או "מה?" בתמיהה.
כעת, בקול נינוח ומזמין, אפשר לומר: "פגוע, מפוחד, כועס, מתבייש, בודד, עייף... בחר אחד". כאשר הילד שלכם יגיב עם אחת, אתם יכולים להתקדם משם" עם "ספר לי על זה". "חשבו על זה כעל דרך קלה יותר לדון בנושא מסובך, כזו שאני מקווה שתתן לכם שפע של הזדמנויות לחתור לעומק, בעדינות (כמו לשאול, 'מתי זה קרה, מה חשבת?' או 'אם זה יקרה שוב, מה יהיה יותר טוב לעשות?')".
אל תגידו: "את יוצאת ככה מהבית?"
בואו, זוכרים את שנות העשרה שלכם? כה עלובות. וד"ר קמפבל אומרת כי אם מה שהילדה שלכם לובשת הוא לא הולם לחלוטין, תנו לה להסתובב כך בפומבי, בכל אופן. "בני נוער מנסים כל מיני זהויות חדשות, שלפעמים פירושן תלבושות חדשות. אם היא לא מבקשת את דעתכם, אל תנדבו אותה", היא מייעצת.