על מה עושים כפרות
המנהג הרווח בכל בית ישראל הוא עריכת מנהג הכפרות על ‘תרנגול’, אך מדוע דווקא ‘תרנגול כפרות’ הוא ולא אחר? האם תרנגול מעכב או שכל אשר רוח חיים בו יכול להוות תחליף לכרפת עוונות ישראל.
בתושבה נודעת של רב שושנא גאון אודות מנהג הכפרות הוא כותב: שיש שני טעמים אחד שתרנגול מצוי בביתו של אדם משאר בהמה חיה ועוף, עוד כתב שהתרנגול נקרא גם ‘גבר’ וכיון ששמו גבר יבוא הוא תמורת גבר.
מהאר"י ז"ל וגוריו מקובל שעל פי קבלה יש לקחת דווקא תרנגול וכך כתב מוהרח"ו בשער הכוונות – והוא (לקיחת תרנגול לכפרות) והוא סוד כפיית הגבורה כי תרנגול נקרא גבר.
מצמיח כפרות
אך יש שציינו לדברי רש"י במסכת שבת (פב, ב ד"ה פרפיסא) שם כתב שיש סוג של כפרות ממין הצומח:
ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה וכ"ב או ט"ו יום לפני ר"ה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר".
דגים ועופות אחרים
אומנם מי שאין לו תרנגול יכול לקחת אווז או שאר בעלי חיים חלף כפרתו, אבל לא יקח תורים ובני יונה שהם ראויים להקרבה על המזבח, שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ.
בלבוש כתב שיכול ליקח דגים, ולקחים דג זכר לזכרים ונקבה לנקבות, ובאף המגן כתב שדגים טובים יותר מעופות שיש בהם כמה חששות בשעת השחיטה והבדיקה, ולנקבה עדיף שתעשה כפרתה בדגים כי הטעם בתרנגול הוא משום שמו שנקרא ‘גבר’ ובנקבה לא שייך טעם זה. ומסיים אלף המגן:
וכן נוהגים בזממנו הרבה לומדי תורה ליקח דגים לכפרות.
טעם לכפרות שעיר המשתלח
טעם נוסף למנהג הכפרות אנו מוצאים במחזור ויטרי – שכותב אשר מנהג הכפרות הוא "דמיון שעיר המשתלח שהיה מכפר על ישראל" והיינו כמו שעיר המשלח לעזאזל שנושא עוונותיהם של ישראל אל ארץ גזירה, כך התרנגול ישא עוונו של כל אחד ואחד מישראל.
ה'מהר"י וייל, בשו"ת שלו מחדד טעם זה : "הכפרות משום דאם נגזר מיתה על האדם כשיבטל הגזירה צריך ליתן למלאך המות כופרו, הה"ד פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, וכתיב צדיק מצרה נחלץ וגו', והיינו איל של יצחק, והיינו סוד קרבנות", והיינו שאין זה מטעם שהאדם ידמה בנפשו כאילו הוא נשחט, אלא לפייס את מלאך המות שכבר הובטחה לו נפשו של אדם".
צדקה תציל ממות
טעם נוסף מצינו ברמז בתשובת רב נטרונאי שהבאנו לעיל, "ומחלקין אותו לעניים וליתומים ואומרים יהא זה כופר שלנו ויהיו עלינו כפרה", דהיינו שהנתינה לעניים היא עיקר כפרה. ובמיוחד לפי פירושו של 'המאירי', "להעיר לב האדם ולהרעידו להיות מראה את עצמו כאילו הוא ובני ביתו מחויבים לשם מצד עונותיו ושאם ישוב לשם בכל לבו יהפך השם אליו את הקללה לברכה ויקרע גזר דינו בתכלית תשובתו והוא שהוא מכלל המנהג היותם סמוך לזה מרבים בצדקה לשלוח מנות לאביונים עם התרנגולים ההם איש כמתנת ידו ועל זה הצד תקנו בו לפי דעתי פסוקים יורו על זה ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם ישלח דברו וירפאם ויחננו ויאמר פדעהו וגו'".