סוגיית בדיקת חמץ בספרים לקראת חג הפסח מעוררת דיון הלכתי מעמיק, החל מיסודות הדין של בדיקת חמץ ועד למנהגים הרווחים בקהילות ישראל. ידועה היא שיטת החזון איש (או"ח סו"ס קטז), אשר קובע כי קיימת חובה לבדוק חמץ אפילו בפירורים שאין בהם שיעור כזית. על בסיס עיקרון זה, הוא גורס שיש חיוב לבדוק את הספרים מחשש להימצאות פירורים אלו.
לפי שיטת החזון איש, מי שמעוניין להימנע מבדיקת הספרים יכול למכרם לנכרי, אך עליו ליצור מחיצה בפניהם, בדומה לדין חמץ שנמכר לגוי. אכן, כך נהג החזון איש בעצמו - לבדוק את הספרים הנצרכים לו ולמכור את השאר עם מחיצה. לעומת זאת, הרב מבריסק זצ"ל נהג למכור את הספרים ללא מחיצה, ככל הנראה מכיוון שסבר שאין חשש שיאכלו מהם לאחר המכירה מחמת מיאוסם.
ניקיון ספרים - מנהג ישראל
בקרב פוסקי זמנינו רווחת גישה שאין חובה לבדוק ספרים מחשש חמץ. חלקם חולקים על יסוד שיטת החזון איש וסוברים שאין חובה לבדוק במקום שיש חשש רק לפירורי חמץ פחותים מכזית. עם זאת, יש לציין את דעת הגר"א המובאת ב"מעשה רב", שלפיה יש לבדוק ספרים שבשימוש בשעת הסעודה. אך יש להדגיש כי לדעת הגר"א עצמו בביאורו לשו"ע, אין חובת בדיקה משום פירורים, ולכן נראה שכוונתו ב"מעשה רב" היא לחשוש אף לחמץ בכזית בספרים.
טעם נוסף להקלה באי בדיקת ספרים הוא שהחשש העיקרי בבדיקת חמץ הוא שמא יבוא לאכול את החמץ, וחשש זה אינו קיים בפירורים שבספרים מחמת מיאוסם וריבוי תולעים בהם. כך גם סובר הגר"מ שטרנבוך שליט"א, המוסיף כי המנהג הרווח הוא שלא לבדוק ספרים לפירורים.
למעשה, המנהג הרווח בבתי ישראל הוא לנער את הספרים היטב, ובכך יוצאים ידי חשש שמא יש בהם חמץ בשיעור כזית. ב"נטעי גבריאל" מובא בירור שמדינא אין צורך לבדוק ספרים כלל, אך בעל ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל השיב כי מנהג ישראל מדורי דורות הוא לבדוק את הספרים ואין לשנות. חיזוק למנהג זה נמצא במעשה רב על אביו של בעל ה"שפע חיים", שבו מציאת חתיכת חלה מתחת לספרים שכנעה אותו בגודל מעלת מנהגי ישראל.
בדיקת ספרים - דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל
מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בהגדת חזון עובדיה (הלכות בדיקת חמץ) הביא את דברי הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת אור לציון ח"א, סימן ל"ב), שכתב כי אין חובה לבדוק את הספרים מחשש לפרורי חמץ, שכן אינם חשובים, וכיוון שמבטלים את החמץ – שוב אין לחשוש להם.