רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא, המכונה מוהרא"ז, חי בין השנים תצ"ט – י"ח באדר ב' תקנ"ד (1794). הוא היה רב ומקובל ליטאי והתפרסם כאחד מגדולי הרבנים בדורו. נודע בכינויו "בעל יסוד ושורש העבודה" על שם ספרו המפורסם.
מקצת דרכיו בקודש
רבי אלכסנדר זיסקינד נולד בראזנאי לרב משה ולאמו מרת רבקה, והיה מצאצאי רבי מרדכי יפה "בעל הלבושים". רוב ימיו חי בעיר הוראדנא. הוא למד תורה אצל הרב אריה לייב הלוי אפשטיין בעל ה'פרדס', וכן היה תלמיד חבר לרבי משה איויער.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לאורך חייו סירב רבינו לשמש במשרת רבנות רשמית או בכל משרה אחרת, בשל ענוותנותו ורצונו שלא להתבטל מלימוד תורה, ולהימנע ממחלוקת. לצורך מחייתו עסק במסחר דרך עראי. גם את זרעו אחריו (הותיר שני בנים, כאשר רבים מילדיו שנולדו לו מתו עליו בחייו, ל"ע) הזהיר בצוואתו שלא יקבלו שום התמנות ציבורית, לא כראשים ולא כמנהיגים בקהל.
נוהג היה לעסוק בגמילות חסדים עם עניים, ואף לווה כסף מגבירים עשירים לצורך כך. חיבב את ארץ ישראל, ואף שלא זכה לעלות אליה בעצמו, היה מסתובב לאסוף כסף עבור יושביה. באחד ממסעותיו להמבורג שבגרמניה למטרה זו, נאסר למשך שנה וחצי בשל העבירה של העברת כספים בין מדינות. לאחר השתדלויות רבות שוחרר, אך המשיך בקיבוץ כספים ושליחתם לארץ ישראל. גם בצוואתו עודד את בניו לעלות לארץ הקודש. כמו כן רבינו נהג במנהגי חסידות רבים עליהם הקפיד מאוד, כמו טבילה במקווה ולבישת בגדי לבן בשבת. ובשם רבי נחמן מברסלב אומרים כי 'הוא היה חסיד טרם החסידות'.
רבינו עלה בסערה השמיימה בשנת י"ח באדר ב' תקנ"ד (1794). בצוואתו ביקש להיקבר עטוף בטלית כשרה, בניגוד למנהג המקובל לפסול את ציציות הטלית של הנפטר. הרב דניאל מהורדנה, מורה ההוראה המקומי, התיר זאת מפני כבודו. לפי הסיפור, הציציות נפסלו לבסוף כאשר הסתבכו ונתלשו בשעת הקבורה. כמו כן ביקש שלא יספרו עליו דברי שבח, ושיקיימו בו ארבע מיתות בית דין לאחר מותו. על פי צוואתו, הוצבו לו שתי מצבות - אחת למראשותיו ואחת למרגלותיו, ועליהן נחרת: "אלכסנדר זיסקינד, במו"ה משה, הנולד מהאשה רבקה, עובד השם יתברך".
על הספר
חיבורו הידוע של רבינו - 'יסוד ושורש העבודה' - הודפס עוד בחיי רבינו בשנת ה'תקמ"ב (מלבד חיבור זה ישנו לרבינו פירוש על הזוהר בשם קרני אור שהודפס על ידי נכדו הרב משה הלוי אב"ד גאטש בשנת תרע"ג).
מטרת החיבור היא ש-"בו יבואר איך יכוין האדם כוונה הראוי(ה) בכל התפילות וברכות ובכל העבודות יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה שאנחנו עושים בכל השנה מראשו ועד סופו כפי שנצטוינו, ואיך להתנהג ביראה ואהבה לבוראנו ית"ש ויתעלה בכל פרטי עבודתינו עבודת הקדש להיות לית"ש נחת רוח גדול מעבודתינו כי זה כל האדם. גם איך יכוין בלימוד תורתינו הקדושה בכל לימוד ולימוד...".
מבנה הספר מתחלק לשניים עשר שערים לפי שמות שערי המקדש:
שער א' – שער הגדול, הוא מבוא גדול להלהיב לבות בני אדם אל כללות העבודה של אהבה ויראה והוא כולל עבודת הלב והמחשבה.
שער ב' – שער האשמורת, כולל כל עבודות האשמורת וכל ברכות השחר וקרבנות עם כל הסדר עד ברוך שאמר.
שער ג' – שער השיר, מבואר בו כוונות פסוקי דזמרה ודקדוק המלות.
שער ד' – שער המזרח, מבואר בו כוונות איש"ר וק"ש וברכותיה וכוונת היחוד.
שער ה' – שער הקרבן, מבואר בו כוונת תפלת י"ח ושאר כל סדר התפלה.
שער ו' – שער הניצוץ, מבואר בו גודל מעלת הלמוד וסדר הלמוד וכוונתה.
שער ז' – שער הבכורות, מובאר בו כוונת האכילה עם כל פרטיה וכוונת ברכת המזון וברכת הנהנין וכן תפלת מנחה וערבית וק"ש שעל המטה.
שער ח' – שער העליון, מבואר בו כל פרטי העבודות של עש"ק וכל יום השבת עד אחר הבדלה.
שער ט' – שער הצאן, מבואר בו כל פרטי העבודות של חודש ניסן, ואחריו על סדר החדשים חודש סיון תמוז אב.
שער י' – שער המים, על חודש אלול, ומבואר בו התעוררת התשובה.
שער יא' – שער האיתון, על חודש תשרי, בו מבואר כל פרטי העבודות הנעשים בחדש זה עד אחר חג הסוכות.
שער יב' – שער המפקד, בו מבואר כל פרטי העבודות של חודשי החורף עד אחר חודש אדר.
נוספים לספר שער הכולל, הכולל כל שאר פרטי עבודת הקודש שלא נזכרו בחיבורו, ביאור גבולות ארץ ישראל ופירוש לבניין בית המקדש שבספר יחזקאל, וכן הצוואה לחברא קדישא ולמשפחתו. ולאורך כל הספר מרבה המחבר להביא קטעים מתוך הזוהר הקדוש כשהוא מרחיב עליהם או מבוא אותם בסוף דבריו כאסמכתא.
ובשם זה לספר בחר רבינו לפי "כי יסוד נופל על הדבר אשר עליו תסוב כל הבנין והגזרה, ומבלעדיו שוא עמלו בוניו בו ביפיה ותוארה, ושורש הוא כי ישרוש בארץ גזעו ממנו ילכו יונקותיו וענפיו, ענף עץ פרי עושה פרי למינו... נמצאת אתה אומר שכוונת הפשטיות הם יסוד לכל עבודת הלב".
מתורתו
- כותב רבינו (שער הגדול, פרק שמיני) כי עצה היא להגיע לקיום מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' היא על ידי שיקפיד על מצוות 'בצדק תשפוט אמיתך' שכן "אך זה ברור ופשוט שאין אדם יכול לבא אל קיום מ"ע של ואהבת לרעך נמוך על אמיתותה ועל תכליתה בשלימות ותמידיות אם לא עמד על המדרגה של קיום מ"ע זו בצדק תשפוט עמיתך עד תכליתה כשלימות ובתמידיות כי המה תלויך ואחודים זה בזה", שהרי אם יראה האדם דבר פגם בחברו יקשה עליו לאהוב אותו בלב שלם, אבל אם ילמד עליו זכות כבר לא יפריע לו הדבר ותהיה אהבתו שלימה.
- כותב רבינו (שער הגדול, פרק עשירי) במעלת מידת ההשתוות לפיה "יהיה שוה בעיניו השבח והגנאי, ואין מחבב שבח הבריות שמשבחין אותו ואינו ירא מגנותם כי כל מה שיתענג האדם ממה שישבחוהו בני אדם או ירא מגנותם, לעולם לא יהיה עבד ה' באמת". משום כך על האדם להתעלם מדעת הסובבים אותו ולכוון דעתו לעשות רצונו יתברך באמת ותמים.
עצה לדבר זה מביא רבינו והוא ש"כלל אחד יקח האדם בדעתו למשל אם יתפלל בכוונה עצומה ובהתלהבות גדול בין שאר אנשים, דהיינו בבהכ"נ וכיוצא, יצייר בלבו לענין זה שאין בית הכנסת זה בני אדם רק שאר בעלי חיים, כי מה הפרש בין בני אדם ובין שאר בעלי חיים בענין המשך זמן קיומם בעה"ז השפל כי כמות זה כן מות זה. או ישים אל לבו שמתפלל ביער בפני אילנות וצמחים בודאי לא יעלה על לבו שום התפארות מהם ומהמונם", וכך , בסיוע כוח מחשבתו של האדם יצייר בעיני רוחו שהוא נמצא לבדו או בקרב בעלי חיים שדעתם עליו אינה חשובה לו ויוכל לעשות רצון ה' מבלי לחשוש למה יאמרו אחרים עליו.
- בנוגע לכוונת התפילה כותב רבינו (שער הקרבן, פרק ראשון) שניתן להימנע מדברים המסיחים את הדעת על ידי 'שלושה מטיבי סעד' לאדם והם: האחד - "שיניע ראשו וגופו לפניו ולאחריו בכח גדול כל התפלה מראש ועד סוף" היינו ההתנענעות בשעת התפילה. השני - "שיוציא התיבות של התפלה ממש כאלו מונה מעות דהיינו שיתן הפסקת נשימה בין כל ב' או ג' תיבות ועכ"פ שלא יאמר יותר מג' תיבות בנשימה אחת". והשלישי - "שידבר האדם התפילה או הבקשה בלשון תחנונים כעני העומד בפתח כמשרז"ל (ברכות דף כ"ט ע"ב) 'מאי קבע, רבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים'".
- בסדר הלימוד שכדאי לאדם כותב רבינו (שער הניצוץ, פרק שני) כי ראשית יקפיד האדם להיות בקיא בפסוקים ויוכל לעשות זאת על ידי לימוד הפרשה בכל שבוע עם פירוש רש"י, וגם יעסוק האדם בשאר ספרים וילמד פרשייה אחת מנביאים ופרשייה אחת מהכתובים בכל יום (כנראה כוונת רבינו לפרק) ויוסיף כשיוכל ויסדר לעצמו כך שיסיים הכל בשנה אחת, אך דבר נוסף מדגיש רבינו והוא כי על כל מה שלומד יחזור שבע פעמים כדי שיהיה בקיא בו על בוריו. ומלבד הסדר הזה ילמד גם כן משניות פרק וחצי ליום ובחזרה שבע פעמים ויסיים הכל בשנה אחת. אך לא ילמד הכל יחד, אלא שנה ראשונה יעסוק חומש לפי הפרשה ובנביאים וכתובים ובשנה שנייה יעסוק ב'דברי סופרים' וילמד משניות.
אך מלבד אלו כותב רבינו שיש על האדם להקפיד "גם על לימוד השו"ע אורח חיים עם באר היטב... כי בש"ע או"ח חיוב גדול על כל יודע ספר להיות בקי בכל הלכותיה בתמידות כי רוב הלכותיה הם תמידים כמו ציצית ותפילין קריאת שמע ותפלה וכל סדר התפלה וברכות הנהגין וכל הברכות והלכות שבת שהם כהררים התלויים בשערה והלכות חגים ומועדים ושאר הלכותיה בקדש שבוודאי המכשלה הזאת תחת ידך תהיה אם לא תתמיד בלימודו, לכן חיוב גדול על כל יודע ספר לשמור את דרך עץ החיים לקבוע שיעור ש"ע או"ח בכל יום אף בתוך שנה של עסקו בפסוק או במשניות. גם (ילמד) כמה הלכות מש"ע יורה דעה שחיוב ג"כ על האדם להיות בקי בהם בתמידות היינו הלכות נדה ודיני הכשר כלים הנקנים מן העכו"ם והלכות כבוד אב ואם וכבוד רבו והלכות ת"ת והלכות צדקה שהיא מ"ע ג"כ מן התורה והלכות מזוזה וכיוצא שהם תדירים ויזהר האדם מאד בזה להשלים בכל שנה ש"ע או"ח וכמה הלכות מש"ע יו"ד הנ"ל".