פינתו של הרב יעקב גלויברמן: הָאֵשׁ שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמַּטְבֵּעַ

בפרשת 'כִּי תִשָּׂא' מסופר על ציווי אלוקים, שכל אחד מעם ישראל ללא הבדל בין עני לעשיר, חייב לתרום בדיוק 'מחצית השקל', לקניית קורבנות למשכן. חז"ל אומרים שמשה רבנו לא הבין כיצד תרומה סמלית כמחצית השקל מהווה תרומה וכפרה לעם ישראל על עוונותיו? רש"י, פרשן המקרא אומר שאלוקים הראה למשה מטבע של אש, ואז הבין משה בדיוק איך מטבע יכול לכפר על האדם ולהצילו. כידוע האש מסמלת את הנשמה שבתוך כל אחד, כפי שנאמר: "נר ה' נשמת אדם".

כאשר אדם נותן צדקה – אפילו מטבע קטנה – אבל הוא עושה מתוך התלהבות ואש, הרי שהוא יכול לקנות את חייו. לא הסכום הוא שמכריע, אלא כוונתו של הנותן.

האש כידוע נמשכת תמיד למעלה, מתרוממת ושואפת להתעלות. אלוקים רצה לאחד את המטבע עם האש, את החומר עם הרוח, אבל שכל אחד ייתן מכספו אך בהתלהבות. כך גם במצוות הצדקה. האדם נותן את כספו שלו לעני, אך השגת הכסף דומה לאש, שכן האדם עובד ועמל קשה בכדי להרוויח את כספו.

זהו אם כן העניין של מטבע של אש, לתת צדקה מתוך התלהבות וחיות. ולמה רצתה התורה שניתן רק מחצית השקל? זאת בכדי שכל אחד ידע שהוא חצי בלבד – ואין הוא שלם בלי חברו. כי כל ישראל ערבים זה לזה, ולשלמות מגיעים רק כשאנחנו ביחד.

חד וחלק: אֵין עָנִי יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.