כיום, לבנון היא מקור לכאב ראש לכל יהודי באשר הוא, ערב בוקר וצהרים מאז שמחת תורה התשפ"ד משגרים משם אויבי ישראל את מיטב הנשק הקטלני במטרה לפגוע בחיי אדם ולהצר לישראל. אך כפי שהזקנים תמיד אומרים לנו 'זה לא קרה ביום אחד' - זה נכון גם לארץ לבנון, שהייתה רבות בשנים אזור די מנומנם ולא מזיק, עד שהפך אט אט למקור הצרות העכשווי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
את קשר הידידות האמיץ עם יושבי ארץ הלבנון מגדיר הנביא עמוס וקורא להם בשם המלבב: “בְּרִית אַחִים”. אך גם בזמנו של הנביא עמוס עצמו הוא מזהה משבר חמור שהולך ומתרגש ואומר: “עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ...וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים, וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ”.
טוב היום זה די ברור לכל מי שמסתובב כאן ב-40 שנה האחרונות שלבנון הפכה דווקא למטרד ולמרכז העצבים.
בארץ החום והחמסין שלנו הגבול הצונן עם לבנון בואכה החרמון מוכרז מזה שנים כ- 'פנינת-חמד' לאלו שרוצים להביא את חו"ל הביתה. השלג, האקלים הנוח, הנוף הפסטורלי, בו כל פריים יוצר גלויה מרשימה, אלה ועוד חריגים באזור הים תיכוני והצחיח שלנו. אך גם בעבר הרחוק מסתבר, שלמה המלך ע"ה ביקש להשיג דבר מה מההרים הלבנים - לא שלג, גם לא נוף עוצר נשימה, כן משהו אחר, מיוחד לא פחות:
"ארזים".
ארזים לבית המקדש
ארזי הלבנון שמשו את שלמה המלך לבניין בית המקדש הראשון: שלמה המלך מבקש מחירם מלך צור עצי ארזים לבניית בית המקדש ואכן חירם נענה לבקשתו ושלח לו עצי ארזים וברושים. ובתמורה נתן שלמה לחירם עשרים אלף כור חיטים, ועשרים אלף כור שמן כתית.
"הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה-בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי... שְׁלַח-לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים, מֵהַלְּבָנוֹן"
ארז הלבנון נחשב לעץ בניה חזק ומעולה. עצי ארז מבוגרים עשויים להגיע לגבהים של 40-50 מ' וקוטר של 2.5 מטר. לאורך ההיסטוריה נחשב הארז הלבנוני עץ איכותי. תרבות הצריכה בארז הייתה עבור בניית בתים וסירות, ובעת העתיקה ארזים נכרתו ונשלחו למצרים ולהבדיל ירושלים שם הם ייוחדו לבניית מקדשים וארמונות כפי שאומר דוד המלך ע"ה : וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹקים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה.
עץ הארז מוזכר במקרא מעל 73 פעם, יותר מכל עץ אחר, בעיקר בגלל שסימל הוד הדר והרשים בגובהו וגם כי השימוש הנפוץ כעץ לבניין.
הוא מוזכר גם כניגוד גמור לעץ האזוב כמו בפרשת חוקת בטהרת פרה אדומה שם נאמר וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב
או כמו הפסוק המדבר על חוכמתו של שלמה המלך ע"ה "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה... וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר"
אך גם כאישיות בפני עצמה כמובן: "קוֹל ה', שֹׁבֵר אֲרָזִים; וַיְשַׁבֵּר ה', אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן" וכן: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", ועוד רבים אחרים.
שימושים נוספים בארזים
אך כפי שאנו מוצאים הארזים לא שימשו רק לבניית בית המקדש, הארז החסון מוזכר שוב בהקשר של 'פרה אדומה' אותה היו מצעידים לשריפה ע"ג גשר ארזים
ר"א אומר לא היה שם כבש אלא עמודים של שיש היו וכלונסאות של ארז על גביהן (תוספתא, פרה פ"ג מ"ה).
וכן באמצעות הארזים גם השיאו את המשואות להודיע על קידוש החודש:
"כיצד היו משיאים משואות? מביאים כלונסאות של ארז ארוכים, וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן, וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי" (ראש השנה, כ"ב)
בחז"ל אנו מוצאים התמצאות מרשימה במיני הארזים: "ארבעה מיני ארזים", "עשרה מיני ארזים" ואף "עשרים וארבעה מיני ארזים" (ראש השנה, כג ע"א, בבא בתרא, פ ע"ב). אך כאמור במקרא פירש הכתוב שבעה בלבד: אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (ישעיה מא).
חילך לאורייתא
כאמור הצורך המרובה בארזי הלבנון הוא סיבת העלמותו מן הנוף, סיבה נוספת שבהחלט תרמה תרומה משמעותית להכחדתו מובאת בתלמוד הירושלמי:
א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים אמר להן וכי היאך אפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך.
ומסיים הירושלמי:
היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך.
ארזי א-ל אל-אקצה
זה היה בסביבות השעה 16:00 י"א בתמוז שנת תרפ"ז בארץ ישראל התרחשה רעידת אדמה עוצמתית והרסנית. גם בעיר הקודש הורגשה הרעידה וגגו של מסגד אל־אקצה קרס אל תוך עצמו. עם השיפוצים בגג הוצאו מאות קורות עץ עתיקות. וכמו כל דבר שבהר הבית גם הקרות הללו עוררו חשד.
במאמר שבכתב העת 'ארץ-ישראל' (מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה' תשמ"ד) (1) נכתב שקורות עץ אלו נמצאות היום המוזיאון רוקפלור שם מוצגות לקהל הרחב אוסף מרשים של קורות עץ שפורקו בשנות ה-30 ממסגד אל-אקצה קורות עץ אלו ששימשו בעיקר לקישוט בחלקים שונים של המבנה ועל שניים שנועדו לחיזוק וחיבור קורות התקרה מופיעות גם כתובות ביוונית שניחוח הארזים המיוחד עדיין לא פג מהם.
ומהבדיקה של 140 קורות עלה שנשעה בהם שימוש משני, 46 קורות של ארז הלבנון, 18 קורות של ברוש מצוי וכו' אותם קורות מן ארזים וברושים כך על פי המחקר היו עתיקות ביותר. באמצעות דֶּנְדְּרוֹכְּרוֹנוֹלוֹגְיָה = גִּילָאוּת הָעֵץ שיטת תיארוך העץ המשווה בין גילו לבין עובי החישוקים והטבעות שבגזעו, הרי שהארזים והברושים תואמים לתקופת בית המקדש והאחת מן קורות (הברוש המצוי) אף מתוארכת לתקופת הבית הראשון. טיבו המיוחד של ארז הלבנון איפשר לעשות בו שימוש מדור לדור וממבנה למבנה.
ארזי הא-ל | אתר מורשת
אלו מאיתנו שחפצים לראות את הארז הלבנוני אולי הסתפקו להביט בדגל של מדינת לבנון המתנוסס מעל המדינה הנכשלת והמתפוררת. אך עם יש לכם אזרחות חו"ל והרבה אומץ אולי תוכלו לראות את הארזים בגודלם הטבעי -
ארזי הלבנון - או יותר נכון מה שנותר מארזי הלבנון נמצאים ליד הכפר בשרה בלבנון שם ישנה 'חורשה קדושה' עתיקת יומין שבה מלבלבים 150 ארזים (נכון להיום המספרים לא מדיוקים בהכרח) מתוכם 100 ארזים מופלגים ובאים בימים בני אלפיים שנה ויותר. בעצי הארז הסגוליים לא שולטים חרקים או ריקבון מה שמעניק להם תוחלת חיים ארוכה ביותר.
אותם ארזים שרדי דור דעה חוקית אסורים בכריתה ורק לעיתים נדירות שענפיהם נשברים מחמת השלג או הרוח הם נלקחים למטרות מחקר.
בעבר הר הלבנון היה עשיר בארזים עבותים. אך לאחר מאות ואולי אלפי שנים של כריתת העצים ארזי הלבנון הצטמצמו במידה ניכרת
אותה שמורה נקראת יער ארזי הא-ל (בערבית -אַרְזְ אַ-רַּבּ) הוא אחד השרידים האחרונים מיערות הארזים של לבנון, אשר שגשגו ברחבי הר הלבנון בימי קדם. מעניין ששם האתר כבר מופיעה במקורותינו בתהילים שם נאמר: כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרֲזֵי־אֵל (פ' יא)
האתר מוגדר כיום כשמורת טבע ומוכר כאתר מורשת עולמית. ארגון אונסק"ו צירף את יער "ארזי הא-ל" לרשימת אתרי המורשת העולמיים לפני 20 שנה. היעד מבודד, יכולתו להתפשט מוגבלת, ולפי אונסק"ו זהו אחד האתרים הפגיעים ביותר לשינויי אקלים.
את השמירה על הארזים והמאמצים לשמרם נעשו עוד אצל המלכה ויקטוריה שבנתה חומה אבנים גבוהה סביב חורשת הארזים שנותרה, אך עתות שלום לחוד ועתות מלחמה לחוד, כי במלחמת העולם הראשונה השתמשו חיילים בריטים בארזי הלבנון לבנות בהם מסילות רכבת.
היער שוכן בחלקו הצפוני של הר הלבנון ממזרח לכפר בשרה (בשרי), על מורדות הר מקמל, וממוקם בגובה שבין 1,900 ו-2,050 מטרים מפ"ה.
שמורה ירוקת עד ועתיקה כל כך בטח מציתה לכולנו את הדמיון, ואולי מכאן תצא הקריאה להוסיף באחד מסעיפי הטיוטיות של השליח עמוס הוכשטיין את הצורך הבהול בשליטה ישראל בשמורת הארזים הלבנונית
מי יודע, שווה לנסות!
(1) מאמר: "ניתוח טבעת של קורות קורות עצי ארז הלבנון מגג מסגד אל-אקצה" מאת - ש' לב-ידון נילי ליפשיץ י' ויזל