בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה - המקורות ללימוד קבלה ותורת הסוד מגיל ארבעים 

בין שלל מעשיו הטובים ותורתו המופלאה של חכם שלום ע"ה לא ניתן להתעלם גם מגילו המופלג ואריכות ימיו. לימוד הקבלה הוא מהדברים שאין להם שיעור למעלה, והקבלה ותורת הסוד מלווה לו לאדם עד לגיל מופלג בבחינת תלמדי חכמים ככל שמזקנים דעתם מתיישבת עליהם אך מאיזה גיל ניתן לעסוק בנסתרות?  

ימלא את כרסו בש"ס ופוסקים

הראשון מגדולי הפסוקים שמגביל את הלימוד בתורת הסוד הוא רבנו הרמב"ם בחיבורו משנה תורה (הלכות יסודי התורה ד יג) וכך הוא כותב:

אני אומר שאין ראוי לטייל ב'פרדס' [כינוי לתורת הסוד שבפנימיות התורה] אלא מי שנתמלא כריסו 'לחם ובשר', ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות".

את לשונו של הרמב"ם אנו מוצאים גם בדברי הרמ"א (בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו)

ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות (ריב"ש סי' מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות.

פוסקים אלו לא הגבילו את הלימוד בתרות הקבלה וטיול בפרדס בגיל דווקא, אלא בכוחו הסגולי של הלומד. סיימת ש"ס וספרי הלכות? בקי אתה במותר והאסור? כעת רשאי אתה לעסוק בנסתרות.

עצור! גיל 40 לפניך

חשיבות רבתי ניתנת במקורותינו לגיל ארבעים. ובשני מקומות אנו מוצאים התייחסות לגיל ארבעים כנקודת מפנה בדעת האדם. המקום הראשון הוא במשניות אבות שם עוסקת המשנה בהתפתחותו הרוחנית של האדם ושם נאמר 'בן ארבעים לבינה' שכבר נתבשל כח שכלו להבין דבר מתוך דבר (יכין שם)

ובמקום נוסף הלו היא גמרא ערוכה במסכת עבודה זרה (ה, ב) אף משה רבינו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, אמר רבה – לא קאי אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין. כלומר רק אחרי ארבעים שנה אדם זוכה לקבל דעת ולעמוד על סברת רבו (1)

ואכן רבנו הש"ך בפרושו על השולחן ערוך כתב:

יש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה, כמו שכתוב: 'בן ארבעים לבינה' (ש"ך יו"ד סי' רמו סק"ו)

את טעם ההגבלה על גיל ארבעים כתב בספר מנורת המאור מרבי יצחק אבוהב - כל אדם שיהא נבון בעיניו, טוב לו שלא יכנס בנערותו בעמקי החכמות עד שיגיע לגיל ארבעים, כמו שאמרו במסכת אבות...כי רתיחת הטבע והמיית הנערות מונעים לאדם ומעברים אותו מלהיכנס בחכמות בעניין שלא יפסיד אמונתו.

ובספר 'כתם פז' של המקובל הנודע רבי שמעון לביא ע"ה כתב: כי הנשמה היא הצלם אינה חלה באדם עד שישלם בשכלו ובדעותיו , ונתנו קצבה לכל בני אדם שהוא בהיותם 'בני ארבעים שנה' שהוא זמן עמידת האדם על דעתו והשכלתו...ונתנו לזה סימן נשמ"ה אותיות = מ' שנה'. כי לא תחול חלק הנשמה עד ארבעים שנה.

ובבן איש חי כתב שעד גיל עשרים אין לעסוק בנסתרות וכך הוא כותב בדרשותיו (פרשת וישב) שיעקב אבינו לא לימד ליוסף ספר יצירה כי היה בן שבע עשרה שגה ולא מלמדים למי שלא הגיע לגיל לעשרים שנה .

וכדברים אלו כחב הרמ"ק עצמו (באור נערב ח"ג פ"א) שיש האומרים שאין ללמוד קודם גיל ארבעים ולדעתו צריך להגיע לעשרים שנה כדי חצי מימי הבינה

סכנת השבאתים והפרקניסטים

נביא השקר שבתאי צבי הבליח בתולדות עמנו בנסיבות היסטוריות מתאימות, באותה העת הירבו נדודי היהודים בכול העולם ובפרט לארץ ישראל שמרכזה בצפת, שם הופצה תורת הקבלה לכל קצוות תבל.

ובמגביל החלו רגעי שבר ומשבר מהרדיפות הבלתי פוסקות, פרעות חמילניצקי, גזירות של שנת ת"ה ת"ט אלה וכאלה הכשירו את הקרקע לתנועות משיחיות והצמא העצום לרוחניות שתפיח רוח במפרשים נעשתה מבוקשת יותר ויותר.

וכך פרצה הסכנה והחשש מן השבתאים וכעבור מאה שנה סכנת יעקב פרנק שדבריהם המיסטיים יתעברו חלילה עם תורת הקבלה.

ובניסן תקט"ו (1755) פרסמו רבני פולין וגליציה חרם נגד הפרנקיסטים והתנו תנאים ללימוד הקבלה

וזה דבר החרם:

חלילה לשום אדם ללמוד מפי כתבם (של השבתאים) אפילו אותם הכתבים הידועים בודאי שהם מכתבי האר"י בלי טעות. איסור גמור לשום אדם שילמד בהם עד ארבעים שנה רק ספרי הזוהר וספר שומר אמונים מהרמ"ק דין אחד להם שמן שלושים שנה ואילך מותרים ללמוד בהם.

עוד משנה זהירות הם מוסיפים בכתב הרחם:

ובתנאי שיהיו בדפוס ולא בכתב.

אך גם גיל ארבעים לא סיפק את כותבי החרם

ואף במלאות לו ארבעים שנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול רק מי שימלא כריסו בש"ס ופוסקים.

לימוד קבלה בגיל צעיר

בביאור הגר"א לשולחן ערוך נראה שהוא מסייג את דברי הרמ"א והרמב"ם וכך הוא כותב.

הוא (דברי הרמ"א) מדברי הרמב"ם ומפרש שזהו ד' שנכנסו לפרדס ולכך נענשו שהיו כולם רכים בשנים חוץ מרבי עקיבא ואחר, אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם.

ומסיים שם ואמת: שאין לאדם לטייל וכו' כמ"ש (בחגיגה י"ג א') אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים: "שר חמישים, ונשוא פנים, ויועץ, וחכם חרשים, ונבון לחש.

אך בביאור הגר"א למשלי הוא כותב שרק היעסוק בתרות הנסתר הוא שעוזר להבין את הפשט

וכך הוא כותב על הפסוק "אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב" (ב"פ פ"ט) כי כאשר יבין הסוד על בוריו יהיה ל הכל אצלו על בוריו - הפשט והרמז ודרש וסוד, אבל כל זמן שלא יבין הסוד אפילו הפשט אינו ברור בידו.

בן 13 לבריאת גולם

נאה דורש ונאה מקיים - כי בהקדמה לספרא דצניעותא עם פירוש הגר"א כתב תלמידו המובהק רבי חיים מוולוזין דבר מדהים: ובספר יצירה הייתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסא ברורה ועמקות נורא אמרתי לו מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם ובעודי באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני.

ושאלתיו בן כמה היה?

ואז והשיב - שהיה קודם י"ג.

חסידים - ואנשי מעשה

העיסוק בתורת הסוד בגיל מוקדם נפוץ מאוד אצל חסידים וממשכי דרכו של אור שבעת הימים הבעש"ט זי"ע וסימוכין רבים יש להם אך נדמה שהמוכר מכולם נובע מאותה איגרת מפורסמת ששלח הבעש"ט לגיסו רבי גרשון מקיטוב ע"ה בה הוא מתאר שהמשיח בכבודו ובעצמו אומר לו שיבוא רק כאשר יפוצו מעיינותיו בכל עולם.

בראש השנה שנת תק"ז (1746) עשיתי השבעת עליית הנשמה... וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח... ושאלתי את פי משיח: 'אימת אתי מר?' [מתי יבוא האדון?], והשיב לי, 'בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה...'

(1) עוד יש שהזכירו את דברי הרמב"ם (הלכות עכו"ם א ג) בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו בעוד הגריסה המדרשית היא בן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו.