המנהג לחתום בראשי התיבות ס"ט – מקורות החתימה ומה פירושה?

יתרה מכך גדולי ישראל ענוותנים גדולים היו ורבים מהם עוד נהגו להוסיף בשולי האגרות בצמוד לחתימתם את את האותיות הק' - שהוא קיצור של המילה הקטן, ומדוע ישתמשו בחתימה המתפארת ביחוסם או יכנו עצמם 'טהור' שאין במילת תואר זו משמעות כלשהי בזמנינו שלא חלים דיני טומאה וטהרה וכולנו טמאי מתים.  

ברם יש הדוחקים לומר שהמילה 'טהור' כן במקומה היות שרובם הם צאצאי של מגורשי ספרד ויש בהם אנוסים וכדי להבדיל עצמם מן האנוסים הוסיפו את המילה 'טהור'

חתימת ס"ט אצל חכמי אשכנז

אך כאמור לא רק ספרדים השתמשו בר"ת הלז אלא גם בני עדות אחרות אשכנזים מרוקאים תימנים ועוד. בין גדולי אשכנז שניתן לימנות שחתמו בס"ט הם: רבי צבי אשכנזי בעל החכם צבי וכאמור גם בנו הגאון רבי יעקב עמדין רבי ישראל ומשקלוב תלמיד הגאון מווילנא ועוד רבים אחרים.

דחייה נוספת לטענה שקושרת את הס"ט עם גירוש ספרד, הרי אנו מוצאים שהשימוש בר"ת ס"ט היה נפוץ עוד קודם הגירוש הגדול וא"כ השתמשו בו עוד לפני שפקדה את ישראל תקופה האונוסים. בצפון אפריקה קהילות וויתקות ומבוססות שלא היו ספרדים גם הם נהגו להוסיף ס"ם לשמם טרם שנות הגירוש.

את הס"ט ניתן לראות שמתנוסס על שטורת וכתובות בגניזה הקהרית (שטורת המתוארכים מתחילת האלף השישי) וכן אוסף צוואות ותעודות שנות ומגוונות בהם נחתם ס"ט. כמו"כ ספרים כמו חובת הלבבות, או בשולי תשובות מספרי השו"ת נודעים כמו שו"ת הריטב"א ושו"ת הרא"ש וכן בספר 'אבודרהם' בו חתם המחבר : אמר דוד ב"ר יוסף ס"ט בר דוד נ"ע אבודרהם.

כך שעוד מאות שנים לפני הגירוש הס"ט היה נפוץ.

עפר ואפר

רבים אחרים מפרשים שזהו רמז למאמר הגמרא 'יזיכר לו יום המיתה' ושעל האדם לחיות בתודעה שזמנו קצוב יסודו מעפר וסופו לעפר. הרי ש-ס"ט הם ר"ת למילים סין טין (עיין בערוך שפירש רפש וטיט) ויש בכתבי גדולי הדורות שכתבו כך בלא ר"ת. כמו באחת ההסכמות לספר שער יוסף (למרן החיד"א) נכתב נאם הצעיר שבצעירים סין טין חנניה מזל טוב ברא"א יצחק חיים בונדי נ"ע.   

וראה בספר 'תהלה לדוד' שכתב בסוף הקדמת המו"ל בהערה : בקשר לר"ת ס"ט שכותבים אותם אחרי חתימתם הרבנים מגלות בבל ומגלות ספרד ובהיות והרבה אנשים משתבשים בהם ונותנים עליהם פירושים מתמיהים כגון ספרדי טהור סימן טוב וכו' ופליאה איך עולה על הדעת שגאוני עולם יכתבו מלים שאין להם כל הגיון ובפרט שהיו חדורים בענווה אמיתית וקימו הצנע לכת בכל הליכותיהם האמת שר"ת אלו הם של המילים סין טין תרגום המילים רפש וטיט ככתוב בישעיה נ"ז פסוק כ' (וְהָרְשָׁעִים, כַּיָּם נִגְרָשׁ:  כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט)  וזה למזכרת כדי שירחיק ממנו כל שמץ של גאוה.

אך יש שדחו את דבריו היות שמצאנו רבים (עיין חתימת המעתיק בחידושי הרמב"ן בבמ"צ) שכותבים על אחרים ס"ט כמו בספר חפץ ה' למרן בעל האור החיים כתבו בהסכמה כהה"ר חיים בן עטר ס"ט. וכי יעלה על הדעת שאדם כותב על חברו סין טין - טיט ורפש? וכן בכתובות המצויות נכתב אחר שם החתן ס"ט, ואם אכן ס"ט אין משמעתו איחול מלבב מדוע הצמידו אותו הכותבים לאחרים?

סופו טוב

פירושים שונים לס"ט - יש שכתבו שס"ט הוא פירוש 'סיפיה טב' והיה נכתב בסמיכות לשם של אדם זקן לסגולה ולברכה. הרגילות לכתוב ס"ט על החי מקורו יש לו גם סימוכין מדברי הפסיקתא – שכתב היינו דאמרי אינישי סופך טוב כולך טוב. כלומר אדם ת"ח בא בימים שקנה חכמה הרי זו עדות שאם סופו טוב כולו טוב או בקיצור ס"ט.

ובספרים אחרים הצביעו שס"ט הוא איחול כמו סמן טוב או לחילופין סימנט טבא.

עדות לכך שס"ט משמעותו טובה, היא חתימת רבים שברכו עצמם ס"ט אכי"ר. ואם ס"ט פרושו סיו טין מה שייכת כאן הברכה אמן כן יהי רצון, ואין היא ממין העניין.

עוד ראיה לאמור שס"ט הוא ברכה כי המחפש בספרות התרונית ימצא שהר"ת ס"ט מופיע באינספור צורות כמו יס"ט, סי"ט, סל"ט, סלי"ט, יסט"א שהם תוספת למילה סופו טוב, האות י' תשמש יהא, האות ל' לעולם, האות א' אמן, וכן על זה הדרך הרי שאם מדובר בסופו טוב וכדו' ניתן בקלות לפתוח את שאר הר"ת בפשטות.

מרמז על פסוק.

עוד ציינו המלקטים לספר 'אש תמיד' שס"ט מרמז על תחילתו וסופו של הפסוק 'סור מרע ועשה טוב'

קיצור של מילה בלטינית

ויש אחרים שפירשהו שהוא קיצור של המילה סנט שמשמעותה קדוש. Sanct – "קדוש" בלטינית, והאותיות "ST" מתחלפות באותיות העבריות ס"ט. יהודי ספרד נהגו בימי האינקוויזיציה לציין את אבותיהם שמתו על קידוש השם כקדושים.

רבים מבאים ראיות לכאן ולכאן זה בונה וזה סותר, והדברים בכלליות עושים רושם שכמו כל ר"ת כל איש ואיש יכול לפענחו כרצונו ולעשות בו שימוש לטעמו. הרי זהו סוד קסמם של הר"ת. ונהרא נהרא ופשטיה.

[*] מרבית החומר במאמר נמצא בקובץ אור המערב (ח"ה) עמ' 39 ואילך